ערוך השולחן

הספר "ערוך השולחן" נכתב על ידי רבי יחיאל מיכל אפשטיין שהיה אב בית דין של העיר נוברדהוק.

מבנה הספר

הספר הוא ספר הלכה על ארבעת חלקי השולחן ערוך, כשההלכות נכתבו על סדר הסימנים של השולחן ערוך, עם השמטה של הלכות נדרים ושבועות שבחלק יורה דעה. הספר נכתב בצורה מאוד יסודית ודידקטית. המחבר מתחיל כל הלכה במקורותיה בגמרא ועובר לדיון בראשונים ובפרט בשיטת הרמב"ם ובפרט בהשמטות הרמב"ם לסוגיות הש"ס. אחרי הדיון בראשונים עובר הרב לדיון בפסק השלחן ערוך , בדעת המחבר (רבי יוסף קארו) ודעת הרמ"א (רבי משה איסרליש). לאחר מכן ממשיך בדיון בגדולי האחרונים שדנו בהלכה.

נכד המחבר הרב מאיר בר אילן הדפיס מגנזי סבו את ערוך השלחן העתיד, שבו כלל השמטות אלו ודיני זרעים, קדשים וטהרות שאינם נכללים בשולחן ערוך.

קבלת הספר

בזכות ההקף של הספר, ובהירות לשונו זכה המחבר וספרו התקבל כפוסק או לפחות כספר ללימוד ההלכה בהרבה מקהילות ישראל. הרבה מקהילות האשכנזיות שבאמריקה ובדרום צרפת(אלזס') קבלו ספר זה כספר פסיקה עיקרי. וזאת מכיוון שהרב יחיאל מיכל אפשטיין היה מגדולי הדור ומהרבנים הכי בקיאים וחריפים בדורו.

ערוך השלחן והמשנה ברורה

שני הרבנים הגדולים מרן החפץ חיים מחבר ספר המשנה ברורה ובעל "ערוך השולחן" חיו כמעט באותה תקופה, ושניהם זכו שספרם יתקבל באהדה בקהילות ישראל. מתוקף כך היה צורך לחקור את דרכי הפסיקה השונים של שני ספרים אלה, אך אין זה המקום. רק נציין שהמשנה ברורה יצא לאור לפני "ערוך השולחן", וזה האחרון דן בדבריו בפסיקתו (לדוגמא בהלכות שבת בסימן שי"ט).

למרות שמקובל כיום לומר שאשכנזים פוסקים כמשנה ברורה, יש הרבה הלכות שפסקו כערוך השולחן וחלק מהסיבות לכך הן שהמשנה ברורה דרכו (כראש ישיבה) להציג את השיטות, ופעמים רבות שאינו מכריע, אך הערוך השולחן (כרב קהילה) מוכרח להכריע תמיד. הרצי"ה אמר שהמשנה ברורה יותר התקבל בעם ישראל בגלל הענוה שלו שלא הביא את דעתו אלא את דעת הפוסקים, לעומת ערוך השולחן שהביא את חידושיו ולא בהכרח התחשב בשאר הפוסקים.

בנו של רבי יחיאל מיכל הוא רבי ברוך אפשטיין ז"ל, אשר חיבר את הספר "תורה תמימה", והוא ליקוט של מדרשי חז"ל על התורה, ונדפס על החומש. גיסו של ערוך השולחן היה הנצי"ב מוולוזין. ונכדו זה הרב מאיר בר אילן, שהיה מקורב מאוד לרב קוק זצ"ל