ערי מקלט

From ויקישיבה
Revision as of 06:44, 11 December 2018 by Wikiboss (talk | contribs) (ביטול גרסה 119530 של Wikiboss (שיחה))
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search
מפת ערי המקלט - המקור:ויקיפדיה, שירטט :Agbad

ערי מקלט הן ערים אשר נועדו למגוריו של רוצח בשגגה. משה רבינו ציוה את בני ישראל עבר במדבר סיני בטרם הכניסה לארץ ישראל לקבוע ערי מקלט שלוש בארץ ישראל ושלוש בעבר הירדן. וכך נאמר בספר במדבר :"וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְחפאר... אֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה... לָנוּס שָׁמָּה כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה"(ל"ה,ט"ו)

פרשן המקרא חזקוני רואה כבר את הבסיס לכך בפרשת וישב ודרש על הפסוק וישמע ראובן ויצילהו מידם (על יוסף הצדיק) (ל"ז,כ"א):"אמר הקב"ה הוא פתח בהצלת נפשות (ב)תחילת חייו, שאין מפרישים ערי הצלה מתחילה אלא מתחומו. הה"ד "את בצר במדבר בארץ המישור לראובני".

מי הם ערי המקלט[edit]

ערי המקלט חולקו בין עבר הירדן המערבי לבין עבר הירדן המזרחי שווה בשווה וכן לפי המרחקים בינהם (ראו להלן).

  • בארץ ישראל
  1. קדש בגליל בהר נפתלי.
  2. שכם בהר אפרים.
  3. חברון בהר יהודה.
  • בעבר הירדן
  1. בצר במדבר במישור ממטה ראובן.
  2. ראמות בגלעד ממטה גד.
  3. גולן בבשן מטה מנשה.


מלבד שש ערי מקלט אלו, גם כל ערי הלויים היו קולטות את ההורג בשגגה, שנאמר (במדבר לה, ו): "את הערים אשר תתנו ללויים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח, ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. כל הערים אשר תתנו ללויים: ארבעים ושמונה עיר" - "הקישן הכתוב כולן זו לזו, שיהיו כולן קולטות".

ברם, קיימים שני הבדלים בין שש ערי המקלט לבין שאר ערי הלויים:@ שש ערי המקלט קולטות גם כאשר הרוצח נכנס לאחת מהן מבלי לדעת שעיר זו תשמש לו כמקלט, ואילו "ערי הלויים" אינן קולטות אלא כאשר הרוצח נכנס לאחת מהן בידיעה שעיר זו תשמש לו כמקלט.@ רוצח המתגורר בדירה באחת משש ערי המקלט - אינו משלם שכר דירה, ואילו רוצח המתגורר בדירה באחת מערי הלויים - משלם שכר דירה.

בימות המשיח יוסיפו עוד שלוש ערי מקלט, בערי הקיני, הקניזי והקדמוני שיתווספו אז לארץ ישראל.

ארגון עיר המקלט[edit]

בית הדין מכוונים את הדרכים לערי המקלט, מסירים כל מכשול מן הדרכים המובילות אליהן וקובעים שלטים עם כיווני דרך, בכדי שיגיעו לשם הרוצחים בשגגה במהירות האפשרית וינצלו מגואל הדם. על בית הדין לדאוג שיהיו בערי המקלט שווקים ואספקה שוטפת, בכדי שלרוצחים הגולים יהיה שם את כל צרכיהם.

כמו כן, יש לבית הדין לדאוג גם לצרכיו הרוחניים של הרוצח בערי המקלט, ולכן תלמיד שגלה מגלים את רבו עמו, ורב שגלה מגלים את ישיבתו עמו, כי "חיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה - כמיתה חשובים".

אופן בחירת הערים[edit]

השאלה הראשונה היא כיצד פוזרו הערים. ומסתבר כי שיקול חשוב היה המרחק של הרוצח בשוגג היה לעשות על מנת להגיע לעיר המקלט. וכך נאמר במסכת מכות: " תנו רבנן: שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן, וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען, ומכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם, חברון ביהודה כנגד בצר במדבר, שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד, קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן. ושלשת - שיהו משולשין, שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון".

בהמשך, נשאלת השאלה, מדוע מספר הערים שווה משני גדות נהר הירדן וגמרא מציגה את השאלה: " בעבר הירדן תלת (שלש), בארץ ישראל תלת? אמר אביי: בגלעד שכיחי (נמצאים בריבוי) רוצחים, דכתיב: גלעד קרית פועלי און עקובה מדם, מאי עקובה מדם? א"ר אלעזר: שהיו עוקבין להרוג נפשות. ומאי שנא מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי, ומאי שנא מציעאי דמקרבי? (ובמה שונה הערים המוקצות בצפון ובדרום שהדרך אליהן ארוכה לבין שכם באמצע שהדרך אליה קרובה?) אמר אביי: בשכם נמי שכיחי רוצחים, דכתיב: וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה וגו', מאי חבר כהנים? א"ר אלעזר: שהיו מתחברין להרוג נפשות, ככהנים הללו שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות. (ט',ב' ). מכאן אנו למדים כי פיזור ערי המקלט בעבר הירדן (שלש ערים לשנים וחצי שבטים) וכן המצאות עיר מקלט מרכזית בשכם שהדרך אליה קצרה - נובעת מן העובדה שיש שם ריבוי של רוצחים.

בעל המאמר באתר מעורר קושיות על הגמרא לעיל:

  • הרי ידוע שערי המקלט מיועדות לאלו שהרגו בשוגג ולא לרוצחים במזיד. אם כן למה הגמרא מזכירה את עניין של ריבוי רוצחים בקשר לערי המקלט. מה שייך רוצחים לזה.
  • איך הגמרא מביאה מן התורה (מן העבר) מקום שיש בו ריבוי רוצחים, האם זה לא תלוי בהתנהגות האנשים עצמם (בהווה)?

בעלי התוספות מסבירים שמדובר ברוצחים במזיד ללא עדים שהקב"ה מעניש אותם על ידי נהרגים בשוגג. כמובא בגמרא: בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב"ה מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו, זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה.(י', ב'). לכן צריכים מרחק קצר יותר לעיר מקלט שבה סביר שיהיו יותר מקרים של הריגה בשוגג.

אשר לשאלה מציע מחבר המאמר לקרוא את דברי רש"י. כאשר יעקב אבינו בקש מיוסף לראות מה שלום אחיו שיצאו לרעות הצאןהוא כותב על ד"ה ויבא שכמה "מקום מוכן לפורענות, שם קלקלו השבטים, שם ענו את דינה, שם נחלקה מלכות בית דוד". הוא מסביר לנו ששכם הוא מקום לפורענות, הרבה אנשים התקלקלו במקום זה. דהיינו יש מקומות שיש בהם יותר סכנה לאנשים.

האם גורל העיר נחרץ לשמצה[edit]

מסכם מחבר המאמר "אם כך המצב למה אנשים הולכים למקום כזה וכל שכן למה שיגורו שם? אלא נראה להסביר לפי הגמרא אצלנו שלמרות המקום מיועד לפורענות עדיין יש אפשרות להתגבר הפורענות על ידי כוחות היצר של האדם. הפורענות מהגישה של אנשי המקום שמזלזלים בחיי אדם. לכן ריבוי הרוצחים מעיד על אזלת ידה של הקהילה בעניין כה חשוב כמו חיי אדם. באווירה כזאת גם ירבו הורגים בשוגג, כי בעצם ההורג בשוגג פשע שלא נזהר מספיק בחיי אדם.

אם האנשים עומדים על מה שחשוב להם אז הם יכולים להתגבר על המקום ואם לאו אזי פורענות המקום יכולה להשפיע עליהם. כך אפשר להסביר את דברי המשנה:"סנהדרין ההורגת אחד בשבוע - נקראת חובלנית (רצחנית) ; רבי אליעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה. (ז',א'). לכאורה משנה זו קשה. אם מגיעים לסנהדרין מקרים שלפי ההלכה חייבים לפסוק מיתה אפילו יותר מפעם אחד בשבע שנה (או שבעים שנה לפי רבי אליעזר) למה הסנהדרין נקראת חובלנית? הרי הסנהדרין ממלאת אחר תפקידה?

כדי להבין את העניין נתבונן במצווה האחרונה בפרשת שופטים היא מצוות עגלה ערופה. שם כתוב שזקנים שמביאים את העגלה הערופה חייבים להכריז: " וענו ואמרו ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו" (ספר דבריםכ"א,ז') רש"י מפרש שם: וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם, אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה. כלומר לא ייתכן שיעלה על הדעת שהזקנים שפכו דם אדם, אלא הם לוקחים אחראיות שלא ייתכן שאם ראו אדם שלא היו נותנים לו מזונות ולוויה. אבל אפשר לשאול האם יעלה על הדעת שזקני העיר צריכים לטפל ולשמור על כל מי שבא לבקר בעירם? אלא הזקנים מעידים שהם חינכו את העיר שתהיה אווירה של הכנסת אורחים כראוי. שלא יהיה מצב שמי שמגיע לעיר שלא יהיה לו אדם לטפל בו.

כך אפשר להסביר את דברי המשנה במסכת מכות, סנהדרין שצריך להנהיג את הדור להגיע למצב שיש צורך להרוג על פי דין יותר מאדם אחד במשך תקופה של שבע או שבעים שנה, מעידה על עצמה שהיא חובלנית דהיינו שהחינוך שלהם לא היה מספיק טוב וגרם לזלזול בחיי אדם מספיק שיקרה יותר ממקרה אחד של חיוב מיתה בתקופה. זה גם כולל עבירות אחרות שאדם נהרג עליהן כגון שבת, עריות ועוד. כי עצם הזלזול בחיי אדם גורם שאדם לא רואה חשיבות מספיקה בחייו של עצמו ולכן מוכן 'לוותר' על חייו בגלל סיבות רגעיות בלבד.

כך גם רואים על הדיון בגמרא בקשר למחלקות בין רבי אליעזר בן עזריה והתנא קמא: סנהדרין ההורגת וכו'. איבעיא להו: אחת לשבעים שנה נקראת חבלנית, או דלמא אורח ארעא היא? תיקו.(האם רבי אליעזר בן עזריה חולק על דברי תנא קמא או האם המצב בזמנו גרם לחילוק בדעות?) בבלי מכות דף ז עמוד א גמרא בעצם שואלת האם דברי רבי אליעזר הם קביעה הלכתית נגד דברי התנא קמא או האם בגלל התקופת שבו חי קבע את רבי אליעזר את דבריו, דהיינו האם האווירה או החינוך של אותו הדור גורם לחילוק או לא. למרות שהגמרא עונה שלא הוברר העניין ונשארים בתיקו. עצם השאלה מוכיחה שזה חלק מן השיקול בנושא זה. כך גם מוכח ממצוות עגלה ערופה, ועתה לפי דברנו גם מפרטי הפריסה של ערי המקלט.

ההורג בתאונות דרכים[edit]

במציאות המודרנית, אחד המקרים השכיחים של "רצח בשגגה" הוא בתאונות דרכים. השאלה היא האם ניתן לראות בנהג אשר פגע באדם וגרם למותו כ"רוצח בשגגה", אשר במציאות של קיום ערי מקלט היה עליו לנוס שמה.

הרב אליעזר אלטשולר משיב על כך בבמסגרת שו"ת באתר "כיפה" בחיוב. ואפילו יותר מכך, במקרים מסויים אפילו ב"פשיעה". נצטט את התשובה במלואה: "עקרונית - כן. אלא שבתאונות זה לא תמיד "בשגגה" כי מי שנהג במהירות גבוהה מן המותר והרג זה נחשב פשיעה , ולכן אין מקומו בעיר מקלט , וכך כל מי שעבר על חוקי התנועה. אולי, דבר כזה היה גורם לזהירות של הנוהגים ברכב יותר מהעונשים שיש היום, כי היום העונשים על הריגה בשוגג הם קלים מאד בדרך כלל." - ז´ שבט ה´תשס"ז