פרשני:בבלי:בבא בתרא קעב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קעב ב

חברותא[עריכה]

אמר רב הונא: הלשון "ממך" הכתובה בשטר - הרי היא כוללת כל אדם, ומשמעותה שלוה אפילו מריש גלותא - מראש הגולה, ואפילו משבור מלכא. ויש לחשוש שמא ראש הגולה או אדם אחר הלווהו ונפל ממנו ומצאו זה.
אמר ליה רב חסדא לרבה: פוק עיין בה, צא ובדוק בהלכה זו, דלאורתא בעי לה שבערב ישאל אותה רב הונא מינך - ממך מה דעתך בענין זה.
נפק, דק ואשכח, יצא רבה ודקדק בהלכה ומצא ברייתא זו, דתניא:
גט שיש עליו עדים ואין בו זמן, הרי הוא אחד משלשת סוגי הגיטין הפסולים מדרבנן, ואם נשאת לאחר בגט זה הולד כשר, כמבואר בגיטין (פו א).
אבא שאול אומר: אם כתוב בו "גרשתיה היום" - כשר הגט.
אלמא, משמע מהברייתא, שלשון "היום" - ההוא יומא דנפיק ביה משמע, משמעותו אותו יום שיצא הגט בבית דין מתחת ידו לידי האשה להתגרש בו, ונחשב כזמן גמור.
הכא נמי אותו דבר כאן, לשון "ממך" - מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה משמע, משמעותו מאותו אדם שהשטר יוצא מתחת ידו, שהרי בית דין רואים שהשטר בידו, והרי זה כאילו נכתב בשטר שם המלוה, ולא צריך שיהיה כתוב בשטר לשון יותר מפורשת מזו.  17 

 17.  הרשב"ם והר"י מיגאש פירשו שרב הונא חשש שמא השטר אינו שלו, כיון שהוא חושש לנפילה, והקשו הרמב"ן והרא"ש, שלפי פירוש זה לא מובנת הראיה שהביא רבה מאבא שאול, שאם לא כתב תאריך מפורש בגט אלא כתב רק "גרשתיה היום" הגט כשר, הרי שם אין חשש נפילה, מה שאין כן כאן בשטר הלואה - אף אם נאמר שלשון "ממך" כשר בשטר, מכל מקום יש לפוסלו מחשש נפילה, עוד הקשו מדוע הגמרא לא הוכיחה מהמשנה שלא חוששין לנפילה. ומיישבים האחרונים את הרשב"ם על פי דברי הר"י מיגאש, שחשש נפילה הוא חשש רחוק, ולכן אם לשון "ממך" אינו נחשב כאילו שמו כתוב בשטר, והמוחזק בשטר רוצה להוכיח שהחוב של השטר מגיע לו מחמת שהוא מוחזק בשטר ומסתמא נמסר לו - אם כן הוא נחשב המוציא מחבירו, וכיון שיש חשש רחוק שמא נפל מאחר, עליו להביא ראיה. אבל אם לשון "ממך" הכוונה ממי שיוציא את השטר בבית דין, אם כן הרי זה כאילו שמו כתוב בשטר, והמחזיק בשטר הוא המוחזק בחוב, והלוה שטוען שאין זה שמו והמחזיק בשטר מחזיקו שלא כדין, הוא המוציא, ועליו להביא ראיה שהשטר נפל מאחר. והרמב"ן פירש, שלדעת רב הונא כיון שהשטר אינו מוכיח מתוכו למי הוא נכתב, השטר פסול, ורבה הביא ראיה מאבא שאול שלשון סתמי נחשב מוכח מתוכו, ודחאו אביי, שאפשר שאבא שאול סובר כרבי אליעזר, שעדי המסירה הם העדים הכורתים בגט ולכן השטר כשר. אבל לרבי מאיר שעדי החתימה הם הכורתים בגט, אפשר שלשון סתמי אינו נחשב מוכח מתוכו. ועוד דחה, שכאן שלא כתוב בשטר שם המלוה, יש לחוש לנפילה.
אמר ליה אביי לרבה: ודלמא ושמא אבא שאול שהכשיר גט שלא כתוב בו תאריך אלא לשון "היום", אין טעמו אלא משום שאינו מצריך שיכתבו תאריך בגט, כי שמא כרבי אליעזר סבירא ליה, דאמר: עדי מסירה שראו את מסירת הגט לאשה כרתי הם הכורתים ומקיימים את הגט, ולכן הגט כשר גם אם לא כתוב בו תאריך.  18 

 18.  כך פירש הרשב"ם, שכמו שרבי אליעזר מכשיר גט בלא עדי חתימה, כיון שעדי מסירה כרתי, כך הוא מכשיר גט בלא זמן. אבל הרמב"ן חולק על הרשב"ם וסובר כי אף שרבי אליעזר מכשיר גט בלא עדי חתימה, מכל מקום צריך לכתוב זמן בגט, שמא לא יזכרו עדי המסירה את הזמן, וגם משום שלא חילקו חכמים בתקנתם. הרעק"א (דרוש וחדוש גיטין ג ב על תוד"ה רבי אליעזר) כתב, שיתכן שהרשב"ם דיבר רק בגט שאין בו עדי חתימה. אבל בגט שיש בו עדי חתימה, כיון שסומכים על עדי החתימה לראיה, צריך שיהא בו זמן. בקובץ שיעורים (אות תרמו) ובאבי עזרי (גירושין א כה) תמהו על הרעק"א, שהרי הרשב"ם פירש דבריו על אבא שאול שדיבר בגט שיש עליו עדי חתימה, ועל זה כתב הרשב"ם שלרבי אליעזר כשר בלא זמן. ואולי הרעק"א סבר, שהרשב"ם מפרש את הגמרא כמו היד רמה שפירש "יש עליו עדים" שבברייתא שהכוונה לעדי מסירה. אמנם כדברי הרעק"א דייקו האחרונים בדעת הרמב"ם (גירושין א כה) שסובר, שאם אין בשטר עדי חתימה לא צריך לכתוב בו זמן. אבל אם יש בו עדי חתימה צריך לכתוב בו זמן. המהרי"ט אלגאזי (גט מקושר סימן ז ד"ה שוב ראיתי) פירש בדעת הרשב"ם, שגם כשיש עדי חתימה בט, לא צריך לכתוב בו זמן. וביאר המשנת רבי אהרן (גיטין טז) טעמו, שזמן הכתוב בגט אינו זמן הנתינה, שהרי כותבים גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, ומפורש ברמב"ם, שאם נתאחרה הנתינה, הגט כשר לכתחילה לגרש בו, אם כן מוכח שהזמן המופיע בגט הוא זמן החתימה, ולפי זה מסתבר שהתקנה לכתוב זמן הוא דין בחתימת העדים, והפסול בגט שאין בו זמן, הוא פסול בעדי החתימה שבגט, שצריך שיהא מבורר זמן חתימתם, ולכן רק לרבי מאיר שעדי חתימה כרתי, הגט פסול אם אין בו זמן. אבל לרבי אליעזר שעדי מסירה כרתי, אם כן גם בלא העדי חתימה, הגט כשר בעדי מסירה, ואף שגט שיש בו עדי חתימה ואין בו זמן, כיון שסומכים על העדי חתימה ואינה צריכה להביא את העדי מסירה, יש חשש שמא יחפה בגט על בת אחותו שזינתה, שיכתוב את הגט לאחר שזינתה ללא זמן, ויאמר שהגט ניתן לה קודם שזינתה, מכל מקום הגט לא נפסל בזה שאפשר לחפות בו, אלא רק תקנו בו זמן כדי שלא יוכל לחפות. אבל את הזמן תיקנו על חתימת העדים, ולרבי אליעזר שהגט כשר בלא חתימת העדים, אם כן כשר גם בלא זמן, אמנם גם לדעת רבי אליעזר, אם רוצה להסתמך על העדי חתימה, צריך שיהיה בו זמן, כי בלא זמן אינו כשר בעדי חתימה. אבל הרמב"ם סובר כי אף שיש עדי מסירה, מכל מקום מודה רבי אליעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול, וכיון שהעדי חתימה פסולים, נפסל הגט. אבל הרשב"ם סובר, כי כיון שפסולו ניכר, שרואים שאין בו זמן, אם כן לא יסמכו על עדי החתימה להתירה, ואין בזה פסול של מזוייף מתוכו.
ומה שמצריך אבא שאול שיכתבו בגט לשון "היום", אינו משום שסובר שצריך תאריך בגט, אלא משום שסובר כי צריך שיהיה מוכח מהגט שמתכוון לגרשה מיד כשמקבלת את הגט, שאם לא כתב בגט תאריך כלל, לא מוכח מהגט שמגרשה מיד, ויש לחשוש שמא מגרשה בגט זה רק אחרי שיעבור שנה או שנתים מיום שקיבלה את הגט, לכן מצריך אבא שאול שיכתבו בגט לכל הפחות לשון "היום" שמשמעותו שמגרשה מיד כשמקבלת את הגט.
אבל הכא כאן בשטר הלואה שצריך לפרש בשטר ממי לוה, שמא אין סומכים על לשון שאינו מפורש ממי לוה, כי ליחוש יש לחשוש לנפילה! שמא נפל השטר מאדם אחר, ומצאו זה המחזיק בשטר, וכדברי רב הונא.
אמר ליה רבה לאביי: לנפילה של השטר מיד המלוה לא חיישינן, ולכן סומכים גם על לשון "ממך" הכתוב בשטר, שההלואה היתה ממנו  19 .

 19.  כתב הנמוקי יוסף, שטר שכתוב בו שמתחייב לכל מי שמוציאו מתחת ידו בבית דין, השטר כשר והמוציאו מתחת ידו בבית דין גובה בו. ואף שאנו סוברים שבדין דאורייתא אין ברירה, ולא אומרים שהוברר הדבר למפרע משעת כתיבת השטר שנתחייב בו לאותו אדם שהוציאו וגבה בו. מכל מקום השטר כשר, כיון שהוא ראוי להתחייב בו לכל אדם. ולאחר שהוציאו אחד ופרעו לו, נמחל שעבודו של השטר לכל אדם שיוציאו מכאן ואילך, כיון שלא נתחייב בשטר אלא מנה אחד בלבד.
ומנא תימרא ומנין אתה מוכיח דלא חיישינן לנפילה?
דתנן במשנתינו: שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון - אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה, משום שלא ברור מהשטר מי הוא המלוה ומי הוא הלוה, ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב, שהרי כל אחד מהם יכול לטעון שלא הוא לווה אלא חבירו.
ומדויק מכאן כי הא הם על אחרים - יכולין להוציא שטר חוב, שאם יש לאחד מהם שטר חוב על אחר יכול הוא לגבות ממנו.
ולכאורה קשה ואמאי יכולים הם להוציא שטר חוב על אחרים? ליחוש לנפילה! שמא יוסף בן שמעון השני היה המלוה ונפל מידו ומצאו יוסף בן שמעון זה.
אלא לאו, שמע מינה מהמשנה, שהמוחזק בשטר יכול לגבות את החוב מאדם אחר הכתוב בשטר, ואף על פי שהשטר אינו מוכיח איזה יוסף בן שמעון הוא המלוה, כי לנפילה לא חיישינן, הוא הדין אם כתוב בשטר לשון "לויתי ממך" לא חוששים שמא ההלואה שבשטר היתה מאדם אחר והשטר נפל ממנו ומצאו זה.
ואביי, מה הוא עונה על כך?
לדעתו יש לחלק, שבמשנה כל החשש הוא רק לנפילה דחד שמא נפל מאחד שיש לו אותו שם כמו זה המחזיק עכשיו בשטר, וזה המחזיק בשטר מצא בדיוק שטר שיש בו שם כמו שלו, לזה לא חיישינן. אבל לנפילה דרבים כגון שטר שכתוב בו "לוויתי ממך", שיכול היה ליפול מכל אדם ולהגיע לידי כל אדם, בזה ודאי חיישינן, ולא גובים בשטר זה.

דרשני המקוצר[עריכה]