פרשני:בבלי:ביצה יט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ביצה יט ב

חברותא[עריכה]

ושוחטן ביום טוב  אבל נדרים ונדבות - דברי הכל אין קריבין ביום טוב.
והני תנאי שלפנינו כי הני תנאי דלעיל.
דתניא: אין מביאין קרבן תודה בחג המצות - מפני חמץ בלחמים שבה.
ולא מביאים קרבן תודה בעצרת - מפני שהוא יום טוב.
אבל מביא אדם תודתו בחול המועד של חג הסוכות.
רבי שמעון אומר: הרי הוא אומר (דברים טז) "בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות". הוקשו המועדות ללמדך:
כל קרבן שבא בחג המצות - בא בחג השבועות ובחג הסוכות.
וכל שלא בא בחג המצות - אינו בא בחג השבועות ובחג הסוכות.
והתמעט קרבן תודה מלהביאו גם בחג הסוכות.
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: מביא אדם תודתו בחג הסוכות ויוצא בה ידי חובתו משום שמחה, ואין יוצא בה משום חגיגה.
אמר מר: אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה.
ופרכינן: פשיטא!
אמר רב אדא בריה דרב יצחק, ואמרי לה רב שמואל בר אבא: הכא בארבעה עשר בניסן עסקינן, וקסבר שאין מביאים אותה היות וזמנה מצומצם, שהרי בערב פסח אפשר לאכול את לחמה רק עד שעה חמישית, וקסבר ש"אין מביאין קדשים לבית הפסול", והיינו שאם יש חשש לגרום פסול לקרבן אין מביאים אותו כלל.
עוד שנינו בברייתא: ואין מביאין תודה לא בעצרת מפני שהוא יום טוב.
ומבארינן: קסבר האי תנא שנדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב.
עוד שנינו בברייתא: אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות.
אימת? אילימא ביום טוב עצמו, הרי אין מביאים בו קרבן תודה, כי והא אמרת "ולא בעצרת - מפני שהוא יום טוב"!
אלא בחולו של מועד.
רבי שמעון אומר: הרי הוא אומר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות כל שבא בחג המצות - בא בחג השבועות ובחג הסוכות, וכל שלא בא בחג המצות - אינו בא בחג השבועות ובחג הסוכות.
והניחה הגמרא שרבי שמעון שזורי בא לומר אין מביאים כלל נדרים ונדבות.
מתקיף לה רבי זירא: השתא סלתי מסלתינן, הרי אפילו מותר ללקוט עצים מן המחובר בחול המועד - נדרים ונדבות מבעיא שמותר להקריב!?
אמר אביי: בהקרבה - כולי עלמא לא פליגי דשרי.
כי פליגי - למיקם עליה בבל תאחר, אימתי הוא הזמן שעוברים על בל תאחר, באיחור הבאת הקרבנות שחייבים בהם, למקדש. שזמן האיחור הוא שלשה רגלים. והשאלה איך נקבעים שלשת הרגלים הללו.
תנא קמא סבר: שלש רגלים אמר רחמנא, שאחריהם מתחיל האיחור, ואפילו היו שלשת הרגלים שלא כסדרן (פסח שבועות סוכות).
ורבי שמעון סבר אם היה האיחור בכגון שעברו שלשת הרגלים כסדרן - אין, אז הוא עובר בבל תאחר.
אבל בשלש רגלים שלא כסדרן - לא עובר בבל תאחר.
עוד שנינו בברייתא: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: מביא אדם תודתו בחג הסוכות.
והוינן בה: אימת? אילימא בחולו של מועד - היינו תנא קמא. אלא ביום טוב, וקסבר רבי אלעזר ברבי שמעון: נדרים ונדבות קריבין ביום טוב.
ומאי שנא חג הסוכות דנקט?
רבי אלעזר ברבי שמעון - לטעמיה.
דתניא: רבי שמעון אומר: לא יאמר הכתוב הזה, העוסק בבל תאחר, "חג הסוכות" ! שהרי בו, בחג הסוכות, הכתוב מדבר.
ולמה נאמר? - כדי לומר שזה יהיה הרגל האחרון לאיחור. והיינו, שאין עוברים על איחור של שלשה רגלים אלא אם הם כסדרם, שחג הסוכות הוא האחרון שבהם.
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לומר שזה, חג הסוכות, גורם לבל תאחר, שאם נדר לפני חג הסוכות ועבר החג ולא הביא עובר על בל תאחר.
עוד שנינו: ויוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה.
פשיטא! הרי חגיגה דבר שבחובה היא, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין!
ומשנינן: לא צריכא, דאף על גב דפריש בנדר מפורש, שיביא תודה על מנת שיצא בה ידי חובת חגיגה, חייב להביא תודה לחוד וחגיגה לחוד.
וכדבעא מניה רבי שמעון בן לקיש מרבי יוחנן: האומר בנדר הרי עלי תודה ובתנאי שאצא בה ידי חגיגה. או האומר הריני <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  ובשעה שאסיים נזירותי ואגלח, אני אביא את קרבנות הנזיר ממעות מעשר שני - מהו? האם כיון שכבר בתחילת נדרו אמר במפורש שרצונו לקיים את הנדר בכך שיביאו שלא מהחולין, אין כאן את הדין של "דבר הבא בחובה אינו בא אלא מן החולין".
כי יתכן שהכלל הזה נוהג רק כאשר האדם בא לצאת ידי חובתו בדבר שכבר הוקדש מכבר לדבר אחר, ולא במקרה שבתחילת ההקדש או בתחילת הנזירות הוא מייעד לעשות אותו בדבר שבחובה.
או שמא הכלל הזה נאמר בכל ענין, שדבר שבחובה אינו יכול לבוא אלא מן החולין.

דרשני המקוצר[עריכה]