פרשני:בבלי:זבחים נד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים נד א

חברותא[עריכה]

שנאמר  "חופף עליו כל היום" (מלשון שפשוף, וכמו "נזיר חופף ומפספס" שאדם המצטער והדואג נוהג להתחכך בבגדיו).
לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן אכסניא להקב"ה, שהארון היה בחלקו שנאמר בסיפא דקרא "ובין כתפיו שכן".
מיתיבי:  1  עולת העוף כיצד היתה נעשית? היה מולק חותך בצפורן את ראשה ממול ערפה, אחורי הצואר, ומבדיל את הראש מהגוף על ידי שהיה חותך שני הסימנים, וממצה דמה על קיר המזבח, שהיה דוחק את מקום המליקה אל קיר המזבח, והיה הדם מתמצה על הקיר.

 1.  שיטת רבינו חיים בתוס' כאן שבעולת העוף היה דין שפיכת שיריים, וכך גורס בברייתא שמביא כאן להקשות, אולם רבינו תם נחלק עליו וסובר שלא היה בה דין שיריים. ובשיטה מקובצת (אות לא) כתב שהטעם לזה משום שבעולת העוף נאמר בתחילת הנתינה "ונמצה", שהמשמעות הוא מיצוי לכל דמו, וכן ביאר הקרן אורה. ובמנחת אברהם מביא מהגרי"ז זצ"ל שיסוד המחלוקת היא במה שנאמר בגמרא לקמן (ס"ה א) "ונמצה דמו כולו", האם הכונה כפשוטו, וכמו שנראה שם מדברי התוס', או שהביאור כמו שכתב הראב"ד בתורת כהנים שבא לומר שימצה משניהם, כלומר מהראש ומהגוף, ורבינו חיים יסבור כהראב"ד, ולכן שייך לדבריו שפיכת שיריים.
ומוכיחה הגמרא, ומקשה: הרי עולת העוף היתה נעשית בקרן המזרחית דרומית (כמבואר במשנה לקמן סד ב). ואי אמרת קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד, יש לתמוה, וכי באוירא בעלמא הוא דקא עביד לה למליקה, והדם היוצא בשעת המליקה יפול לארץ לאיבוד?!
ומשנינן: אמר רב נחמן בר יצחק אימר - כך התנו: אוירא של אותה הקרן יהיה בבעלותו דבנימין, וקרקע לבד דיהודה! והיינו, עשו במזבח בליטה קטנה (למעלה מהקרקע שלשה טפחים) כנגד אותה קרן, כדי שלא יפול הדם היוצא במליקה על הארץ אלא על הבליטה של המזבח (ומכל מקום לא נקראת בליטה זו "יסוד" לפי שאין "יסוד" אלא המיוסד בארץ).
ומבארת הגמרא: מאי "לא הוה לה יסוד" לקרן מזרחית דרומית?
רב אמר: בבנין, שלא היה בנוי שם יסוד אלא רק בליטה, כמבואר לעיל. לוי אמר: בדמים. שהיה שם יסוד, אלא שלא היו נותנין עליו וכנגדו דמים, לפי שהיה בחלקו של יהודה. ולא היה בו "דין יסוד".
ומבארינן לפלוגתייהו: רב מתרגם לפסוק "בבקר יאכל עד" שנאמר על בנימין: "באחסנתיה יתבני מדבחא", שהבנין של המזבח יהיה רק בחלקו של בנימין. ואילו לוי מתרגם "באחסנתיה יתבני מקדשא", שבחלקו יהיה מקום מקודש לדמים. אבל היסוד היה לכל סביבות המזבח. למרות שהיה בחלקו של יהודה.
ומקשינן: תא שמע: היסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל כל פני המערב. אוכל (תופס)  2  בדרום  3  אמה אחת בלבד, ובמזרח אמה אחת.

 2.  התוס' לקמן (סא ב ד"ה ארבע) כתבו ששזה נאמר רק במקדש שני, אבל בבית ראשון היה יסוד מן הדרום, שהרי מבואר שם בגמרא שהוסיפו בבית שני ארבע אמות מן הדרום, אבל במזרח לא היה גם בבית ראשון, אולם הביאו התוס' בשם רבינו תם שגורס שם בגמרא שהוסיפו "מן הצפון", ולדבריו גם בבית ראשון לא היה יסוד מן הדרום. והחזו"א בליקוטים שם מעיר שלפי ר"ת צריך לומר שרק בבית ראשון נאמר "אוכל בדרום אמה אחת", שהרי בבית שני מכיון שהוסיפו עוד ארבע אמות לצד מערב, אם כן נמצא שיש עוד ארבע אמות של יסוד לדרום כנגד תוספת זו, וכן למזרח נוסף עוד ארבע אמות מאחר שהוסיפו לצפון.   3.  האחרונים נחלקו האם הכונה שהיה רק אמה אחת יסוד בקרן זוית והיא משותפת לשתי הרוחות, מערבית ודרומית, וכן אמה אחת יסוד לקרן צפונית מזרחית, או שמלבד אמה זו היה עוד אמה אחת יתירה לדרום ואמה אחת יתירה למזרח. והליקוטי הלכות והחזו"א כאן הוכיחו כמו האופן השני, שהרי נתבאר בגמרא שלפי רבי ישמעאל נותן וחוזר ונותן, והרי עולה טעונה יסוד, ואם אין מן היסוד כלום סמוך לקיר המזבח הדרומי והמזרחי, אלא בקרן זוית, נמצא שאין המתנות שברוחות אלו כנגד היסוד כלל, ואפילו לרבנן שנותן שתים שהן ארבע כמין גמא, ואם כן היה אפשר לומר שכדי לקיים את הדין כנגד היסוד, די לנו במה שבחלק מהזריקה הזו יש נגד היסוד, (כלומר לרוח מערב וצפון), מכל מקום הרי מבואר מדברי התוס' לקמן (ס"א ב ד"ה ארבע) בתירוץ אחד שאין שם של יסוד אם אינו משני צדדי הקרן, ואם כן גם ברוח מערב וצפון לא מתקיים כלל דין כנגד היסוד, ובהכרח לומר שהיסוד נמשך עוד אמה אחת לדרום ואמה אחת למזרח.
ומשמע שלא היה כלל יסוד במזרח ודרום, מלבד אמה אחת בקרן דרומית מערבית, ואמה אחת בקרן מזרחית צפונית, וקשיא ללוי!?
ומשנינן: לוי מפרש מאי "אוכל" נמי, בדמים! שהיסוד המקודש לדמים לא היה אוכל אלא אמה אחת, מכל רוח.
תו מקשינן: תא שמע: המזבח היה שלשים ושתים אמה אורך על שלשים ושתים רוחב! ומשמע שהיה מרובע, ובכל צדדיו היה יסוד וקשיא לרב!?
ומשנינן: הכא במאי עסקינן, מן הצד. שלא בכל צד היה שלשים ושתים אמה, אלא בצד צפון ומערב בלבד, אבל בצד מזרח ודרום חסרה אמה בכל צד.
תו אקשינן: תא שמע: נמצא הכבש פורח (עולה) אמה על היסוד ואמה על סובב (כך מיישבת הגמרא לקמן, סב ב, את השאלה איך תנן שאורך הכבש והמזבח ביחד היה ששים ושתים אמות, והרי ששים וארבע הם. שהרי אורך כל אחד מהם, הן של הכבש והן של המזבח היה שלשים ושתים אמות, וביחד הם ששים וארבע אמות. אלא, שהיו שתי אמות עליונות של הכבש "נבלעות" באמות המזבח, על ידי שהיו חופפות על שתי האמות של כניסת המזבח, אמה אחת ביסוד, ואמה אחת בסובב). הרי להדיא שבדרום המזבח היה יסוד, שהרי הכבש עמד בדרום, וקתני שהיה הכבש "פורח על היסוד"!?
ומתרצינן: אימא היה הכבש פורח כנגד מקום שהיה ראוי להיות אמה יסוד, ולא שהיה שם יסוד, ועל אמה סובב. ומכל מקום, אותה אמה נכללת בחשבון שלשים ושתים של המזבח.
תו אקשינן: תא שמע מהא דתני לוי: כיצד בונין את המזבח? מביאין מלבן (מסגרת מרובעת עשויה מארבע קרשים) שהוא שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים. וגובהו אמה. ומביא  4  חלוקי אבנים מפולמות לחות, בין גדולות בין קטנות. ומביא סיד, וקוניא עופרת מותכת, וזפת. וממחה, מתיך, ושופך על האבנים כדי להדביקן, וממלא את כל המלבן. וזה הוא מקום יסוד!

 4.  מדברי התוס' בחולין (יח א ד"ה וכמה) נראה שלמדו שהכונה לאבנים חלקות מן הנחל שאין בהן פגימה, (ומשום כך הם לחות), וכן מפורש בדברי הר"ן קידושין (יב ב מדפי הרי"ף), והם באים מן הנחל כדי שנדע שלא הונף עליהם ברזל, כמו שביאר המשנה למלך (בית הבחירה א יד).
וחוזר ומביא מלבן שני, שהוא שלשים אמה על שלשים אמה, ומושיבו על הבנין של המשטח הראשון, ואמה מכאן ואמה מכאן העודפת מכל צד זהו היסוד. וגובהו של המלבן השני הוא חמש אמות. ומביא חלוקי אבנים, ועושה הכל כמקודם.
וחוזר ומביא מלבן שלישי, שהוא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה אמות, ובונה אותו על המשטח השני, והאמה העודפת מכל צד הוא הסובב, המשמש להילוך הכהנים סביב המזבח לצורך הקטרה ומתן דמים. וגובהו של המשטח השלישי הוא שלש אמות, ומביא חלוקי אבנים כמקודם, וממלאו.  5  והוא מקום המערכה, בראש המזבח!

 5.  בחידושי רי"ז הלוי (בית הבחירה ב ח) כתב, שמכאן מקור דברי הרמב"ם (בית הבחירה ב ח) שמן הסובב ולמעלה שהוא שלש אמות קרוי מקום המערכה, ולא כמו שהשיג עליו הראב"ד שם. וביאר שם הגרי"ז שהנפקא מינה מהדין שכל השלש אמות יש להם דין של מקום המערכה (ולא רק האמה על אמה שלמעלה), הוא לענין מה שנתבאר לקמן (סב א) שאורך ורוחב וגובה של המזבח אינו מעכב, ורק אמה על אמה שהוא מקום המערכה (במזבח שעשה משה) מעכב, שלפי הרמב"ם יהיה מעכב גם כן שיהיה גבוה שלש אמות, שכל זה הוא מקום המערכה, וכמו שפסק באמת (שם הי"ז).
וחוזר ומביא מלבן רביעי, שהוא אמה על אמה בגובה אמה, ומושיבו בזוית המזבח מלמעלה, ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות. ומביא זפת וקוניא, וממחה ושופך. וזהו קרן. וכן הוא עושה לכל קרן וקרן.
ואם כן קשיא לרב, דהא קתני שהמלבן התחתון, שהוא היסוד, היה שלשים ושתים על שלשים ושתים מכל צד?

דרשני המקוצר[עריכה]