פרשני:בבלי:סוכה כג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוכה כג ב

חברותא[עריכה]

וכיון דמייתא - כווצא, ולאו אדעתיה (וכשמתה הרי היא מתכווצת, ואינו שת לבו) שנתרחקה מהסכך שלשה טפחים, כיון שאינו ניכר.
ותמהינן: ומי אמר אביי שרבי מאיר חייש למיתה ולפיכך אמר שאין עושין בהמה דופן לסוכה, ורבי יהודה לא חייש, ולפיכך מכשיר בהמה כדופן לסוכה?!
והתנן: בת ישראל שנשאת לכהן ומותרת לאכול תרומה כל זמן שבעלה קיים, והלך בעלה למדינת הים, הרי היא אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים.
ורמינן עלה דההיא משנה מברייתא דתניא: הרי זה גיטיך שעה אחת קודם מיתתי,  1  הרי היא אסורה לאכול בתרומה מיד, כי שמא ימות וזו היא השעה שקודם מיתתו, ונמצא הגט חל מעתה.

 1.  ביאר רש"י, שהוא ירא שלא ימות פתאום או בעיר אחרת (שם לא יוכל ליתן לה הגט לפני שימות) ותיזקק אשתו לחליצה, ונותן לה גט כשהוא בריא, ואומר לה: גט זה יהא לגרשיך שעה אחת קודם מיתתי.
הרי מוכח כי חיישינן למיתה!  2 

 2.  כתב רש"י: אלמא מיתה שכיחא וחיישינן לה, משמע מלשונו, כי לדעת אביי, מה שמבואר במשנה: "אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים", אינו מטעם "העמד דבר על חזקתו", אלא משום דמיתה לא שכיחא ולא חיישינן לה.
ואמר אביי לשנויי: לא קשיא! הא רבי מאיר דלא חייש למיתה, הא רבי יהודה דחייש למיתה (וכדמפרש ואזיל. וכיון שכן תיקשי, הרי בסוגיין אמר אביי להיפוך בדעתם של רבי מאיר ורבי יהודה?!) -
דתניא: הלוקח יין מבין הכותים  3  שאין חוששין לתרום ולעשר כאשר הן מוכרין לאחרים, שחשודים הם על "ולפני עור לא תתן מכשול" (תוספות), וכגון שהגיע לילי שבת, או שאין בידו כלים להפריש בהם תרומות ומעשרות -

 3.  א. קודם שגזרו על סתם יינם כעובדי כוכבים, כמבואר בחולין, רש"י. ב. עוד כתב רש"י: האי דנקט "כותים", אשמעינן דגרועים הם מעמי הארץ והלוקח מהן צריך לעשר ודאי ולא דמאי, ואף על התרומה נחשדו. ובתוספות הוסיפו: דאע"ג דאמרינן בפרק שלשה שאכלו: הני כותאי עשורי מעשרי כראוי, דכיון דכתיב באורייתא מיזהר זהירי, הני מילי כשרוצין לאכול, אבל למכור לא חיישי א"לפני עור לא תתן מכשול", דדרשי ליה כפשטיה; ומשום גוזל את הכהן ואת הלוי נמי לא חיישי, דהוה ליה ממון שאין לו תובעין, ועוד, משום דלא הוברר חלקם, ועוד, כדדרשינן בהשוכר את הפועלים: "עשר תעשר ואכלת" ולא מוכר. ובתוספות ביומא נה ב (שלא כדבריהם כאן) כתבו: דבדמאי יכול להפריש למחר בשבת אחר שקרא לה שם מערב שבת, אבל הלוקח מבין הכותים, אינו יכול להפריש למחר. ואפשר זה כוונת רש"י במה שכתב: דלהכי נקט מבין הכותים מפני שהוא ודאי, והיינו דאם לא כן הוה קתני שאני עתיד להפריש למחר, וכמו ששנינו דומה לזה לענין דמאי, כמו שהביאו התוספות שם; וראה עוד ביאור ברש"י בהערה 4.
הרי זה אומר: שני לוגין שאני עתיד להפריש לאחר שאחל לשתות, הרי הן מעכשיו תרומה גדולה -
עשרה לוגין שאפריש לאחר זמן, הרי הם מעכשיו מעשר ראשון  4 , ותשעה לוגין יהיו מעכשיו מעשר שני.  5  ומיחל (מחלל) את המעשר שני שקרא עליו שם על מעות שיש לו בביתו  6 , הואיל ודבר זה יכול לתקן מיד.  7 

 4.  כתב המאירי: יש שואלים בשמועה זו מפני מה לא הוזכרה בו תרומת מעשר; וזו אינה שאלה כלל שבכלל המעשר היא, ואעפ"י שבאותן המשניות הנזכרות שם בסדר זרעים החו מזכירים בה תרומת מעשר, מפני שכולן בשל עמי הארץ שלא היו חייבים להפריש משם אלא תרומת מעשר, והוא אחד ממאה ממה שלקחו ומעשר שני אבל לא מעשר ראשון ולא מעשר עני שמאחר שמותרין לזרים אומרים ללוי ולעני הבא ראיה וטול, אבל זו שהיתה נידונת כטבל ודאי והיה חייב להפריש את הכל מתורת ודאי הרי תרומת מעשר בכלל מעשר היא, וראה עוד שם. ואפשר, כי לזה נתכוין רש"י כשכתב: "צריך לעשר ודאי".   5.  העירו הראשונים: החשבון אינו בדקדוק, כי אם היו מאה לוגין והפריש שני לוגין לתרומה גדולה כשיעור עין בינונית כפשטא דברייתא, אם כן אין צריך להפריש מעשר ראשון אלא מן הנותר, וכן מעשר שני אין לו להפריש אלא מן הנותר. ובתוספות כתבו כאן: לאו דוקא, דכבר הפריש מן המאה שני לוגין לתרומה גדולה, ונמצא חסר מהנך עשרה ותשעה מעשר של שני לוגין דהיינו חומש הלוג. ומיהו יתכן שהפריש שנים ממאה ושנים, דהא זמנין דמפריש נמי אחד מששים; כלומר: וכאן נמי הפריש פחות מאחד מחמשים. ובתוספות ישנים ביומא פירשו עוד, שיעשה מאה מידות קטנות כל אחת 98. 0 לוג, ויקח עשרה מידות למעשר ראשון ותשעה למעשר שני, וזהו שאמרו "עשרה" ו"תשעה". וכתבו עוד בתוספות ובתוספות ישנים שם (והמדקדק בדבריהם היטב, ימצא, כי יש חילוק בין דברי התוספות לדברי הת"י; וראה תמיהת ה"שפת אמת" על התוספות שם; וראה תוספות כאן): אין לפרש, שחוששים אנו שמא חשב הכותי לשתות מן היין בעצמו והפריש הכותי תרומה (שהרי אינו חשוד אלא להכשיל אחרים, אבל לעצמו זהיר הוא), אלא שלא הפריש מעשר, ונמצא, כי אף התרומה שביד הכהן הרי היא טבולה למעשר, ולפיכך צריך עשרה לוגין שלמים למעשר ראשון, ותשעה לוגין שלמים למעשר שני, כדי להתיר אף את התרומה שביד הכהן; זה אינו, כי אין לחוש שיתקן הכותי את הטבל ולא יתקנו לגמרי, ואם הפריש תרומה, הרי שמן הסתם הפריש גם מעשר.   6.  נתבאר על פי רש"י; אבל תוספות הקשו עליו, ופירשו: "מיחל" כמו "מתחיל" לשתות מיד; ולדעת רבינו תם בעירובין לז ב: "מיהל" כמו "מוהל" כלומר: מוזג יינו במים ושותה, וכמו "סבאך מהול במים".   7.  כתב הריטב"א: פירש רש"י ז"ל, מחלל מעשר שני על מעות שלו, דכל מאי דאפשר לתקוני מתקנין ולא סמכינן אברירה; פירוש לפירושו, לאו משום דליכא למסמך אברירה לכתחילה, דהא ודאי למאן דאית ליה ברירה דין תורה לסמוך עליה, אלא לומר, שאין סומכין על הברירה כל מה שאפשר, משום חשש בקיעת הנוד.
ושותה מיד ומשאיר כדי התרומה והמעשר הראשון - שקרא עליהן שם - שאין שותה אותן, ולאחר זמן יפריש התרומה והמעשר, ואמרינן: הוברר הדבר למפרע שאלו הלוגין היו עומדים מתחילה להיות מופרשים, ועליהם הוא שחלה התרומה, דברי רבי מאיר.

דרשני המקוצר[עריכה]