פרשני:בבלי:שבת כו ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת כו ב

חברותא[עריכה]

אמר אביי:  רבי שמעון בן אלעזר, ותנא דבי רבי ישמעאל, אמרו דבר אחד. שמקור דברי רבי שמעון בן אלעזר, הוא ממה שדרש רבי ישמעאל.
רבי שמעון בן אלעזר, היינו הא דאמרן, דאין היוצא מן העץ מקבל טומאת בגדים חוץ מן הפשתן.
תנא דבי רבי ישמעאל - מאי היא?
ומבארינן: דתני דבי רבי ישמעאל: הואיל ונאמרו "בגדים" בתורה בכמה מקומות, כגון בטומאת שרצים וטומאת מת וכן ביחס למצות ציצית, והם נאמרו בלשון "בגד" סתם. ופרט לך הכתוב באחד מהם, בבגד האמור בטומאת נגעים, "בגד צמר ופשתים". דכתיב (ויקרא יג מז) "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת, בבגד צמר או בבגד פשתים". ולמדנו שם מ"כלל ופרט וכלל" שרק בגד של צמר או פשתים נטמא בטומאת נגעים (שבשני מקראות כתבה התורה "בגד" שהוא לשון כולל, ובאחד מהם פרטה התורה "צמר או פשתים").
וילפינן לשאר המקומות בלימוד של "במה מצינו" מדיני נגעים: מה להלן, בטומאת נגעים, אין נטמא בטומאת נגעים אלא בגד שהוא צמר ופשתים, אף כל שאר המקומות שכתבה התורה לשון "בגד" סתם היינו רק בגד צמר ופשתים, ולמעט שאר בגדים כמו בגד העשוי מהיוצא מן העץ או העשוי מנוצה של עיזים, שאינם מקבלים טומאה (אפילו אם יש בו שיעור שלשה טפחים. ועיין תוד"ה רבי), ואינם חייבים בציצית.
רבא אמר: רבי שמעון בן אלעזר ותנא דבי רבי ישמעאל לא אמרו דבר אחד, אלא נחלקו. ובגד של שאר מינים, ששיעורו שלשה טפחים על שלשה טפחים - איכא בינייהו.
דרבי שמעון בן אלעזר אית ליה דהך בגד של שלשה טפחים על שלשה טפחים מקבל טומאה, אף כשאינו עשוי מצמר או פשתים. שהרי הוא אמר בפירוש שכל היוצא מן העץ אין בו משום "שלש אצבעות על שלש אצבעות", ומוכח שמשום "שלשה טפחים על שלשה טפחים" אית ביה.
ואילו לתנא דבי רבי ישמעאל, לית ליה דין קבלת טומאה כלל בבגד שאינו מצמר או פשתים.
והשתא הוינן בה: דכולי עלמא, הני תנאי, מיהת (ובין לאביי ובין לרבא שנחלקו אליבא דרבי שמעון בן אלעזר האם בגד של שלשה טפחים בשאר מינים מקבל טומאה) - בגד של שלש אצבעות על שלש אצבעות בצמר ופשתים, שהוא מיטמא בטומאת נגעים, מנלן הא?
ומבארינן: דתניא: כתיב בפרשת נגעים "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת". והכי דרשינן: אי הוה כתיב "בגד", הוה אמינא: אין לי שנטמא אלא בגד שלם.
בגד שיש בו רק שלש אצבעות על שלש אצבעות - מנין שמקבל טומאה?
תלמוד לומר: "והבגד" - האות וי"ו קאתי לרבויי בגד של ג' אצבעות שגם הוא מקבל טומאה  59 .

 59.  כתב החזון איש (כלים ה, ב) ששיעור שלוש על שלוש היינו במקום שלא חשב עליו לכלום, וכיון שיש בו גודל כזה הוא נחשבה כבר לבגד, אבל אם עומד וחושב לעשות ממנו בגד ועתה עדיין אין בו שימוש כלל, אינו מקבל טומאה אפילו אם יהיה גדול ה' על ה'. וכן אם יעשה כלי מבגד כלשהו, הרי הוא מקבל טומאה אף שאין בו ג' על ג'.
ופרכינן: ואימא קרא קאתי לרבות דוקא בגד שהוא שלשה טפחים על שלשה טפחים, ולא סגי בשיעור ג' אצבעות.
ותמהינן: וכי לאו קל וחומר הוא? הא להכי לא בעינן קרא.
כי השתא, חוט של שתי וערב, שראוי לארוג בו בגד של שלש על שלש אצבעות, מיטמא. בגד של שלשה על שלשה טפחים - מיבעיא למימר?
ופרכינן: אי הכי, בגד של שלש על שלש אצבעות נמי לא ליבעי קרא, וליתי בקל וחומר: ומה חוט, שראוי לארוג בו שלש על שלש אצבעות, נטמא, בגד של שלש על שלש אצבעות - מיבעיא!?
ומבארינן: אלא, רק בגד של שלשה על שלשה טפחים, דבגדים בשיעור כזה חזו בין לעשירים ובין לעניים, שאף עשירים מקפידים על בגד בשיעור כזה ואינם זורקים אותו, הוא דאתי בקל וחומר מחוט של שתי וערב של שלש אצבעות.
אבל בגד של שלש אצבעות על שלש אצבעות שרק לעניים הוא דחזיין, שמקפידים עליו שלא לזרקו, אבל לעשירים לא חזיין, משום שאינם מקפידים עליו לזורקו - לא אתי בקל וחומר, דאימא לאו בגד הוא.
וטעמא דכתביה קרא, דמרבינן ליה מיתורא ד"והבגד", הא אי לא כתביה קרא לא גמרינן לטמאותו בקל וחומר מדין חוט של שתי וערב, דכיון דאינו ראוי לעשירים אימא אין שם בגד עליו ולא יטמא.
ותו מקשינן: ואימא קרא קאתי לרבות בגד של שלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים שאינם מצמר או פשתים?
ומתרצינן: אמר קרא: "בבגד צמר או בבגד פשתים", שהוא פרט הבא אחר כלל, וכך הוא נדרש - בגד שהוא צמר ופשתים, אין, הרי הוא מקבל טומאה, אבל מידי אחריני, שאר מיני בגדים - לא נטמאים כלל.
ותו פרכינן: ואימא כי אימעוט שאר מינים, רק משיעור שלש על שלש אצבעות הוא דאימעוט. אבל בגד של שאר מינים בשיעור שלשה טפחים על שלשה טפחים כן מיטמא?
ומתרצינן: תרי מיעוטי כתיבי בפרשת נגעי בגדים. חד "בגד צמר או בבגד פשתים". וקרא אחרינא בסוף הפרשה: "זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים".
חד קרא אתי למעוטי דין טומאה מבגד של שאר מינים בשיעור שלש על שלש אצבעות.
וחד קרא אתי למעוטי דין טומאה מבגד של שאר מינים בשיעור שלשה על שלשה טפחים.
ופרכינן: ולרבא, דאמר בגד של שלשה טפחים על שלשה טפחים בשאר מיני בגדים (שאינם מצמר ופשתים) איכא בינייהו, בין רבי שמעון בן אלעזר ותנא דבי רבי ישמעאל. דלרבי שמעון בן אלעזר אית ליה שמקבלים טומאת נגעים ואילו לתנא דבי רבי ישמעאל לית ליה, וסבירא ליה שאינם מקבלים טומאה -

דרשני המקוצר[עריכה]