פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות יסודי התורה ו ח

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:10, 13 באפריל 2018 מאת AP (שיחה | תרומות) (קדושת שם ה' הנכתב)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה תורה לרמב"ם :הלכות יסודי התורה ו ח ספרים שכתוב בהם דברי קדושה (התנ"ך, ספרי הלכה וספרי הגדה, גם אם שם ה' לא מופיע בהם), ופירושם של ספרים אלו, אסור לשרוף או להשמיד אותם. ומי ששגורם להשמדתם על ידי מעשיו לוקה מכת מרדות (ראה הלכה ג). האיסור לאבד ספרי קודש קיים רק בספרים שנכתבו על ידי יהודי שמאמין בקדוש ברוך הוא ובקדושת שמו, אבל אם ספרי הקודש נכתבו על ידי יהודי שכופר באחד מעיקרי התורה שורפין את הספרים שכתב עם שם ה' שמופיע בהם אפילו אם הספר שהוא כתב זה ספר תורה. בגלל שהכותב לא מאמין בזה שיש קדושה בשם ה', והוא כתב אותו כמו כל כתיבת חולין אחרת, וממילא שם ה' לא התקדש וממילא אין בספר קדושה כשאר ספרי הקודש. ומה שיש מצווה לשרוף את הספר זה בשביל שלא יהיה זכר לכופרים ולמעשים שהם עושים. אבל אם גוי כתב את שם ה' צריך לגנוז את השם.וכן ספרי קודש שנכתבו על ידי גוי או שכתבן ישראל והתבלו ונהרסו-צריך לגנוז אותם.