פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ד טו

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ד טו


סעיף טו - אשת איש שיצא עליה קול

במסכת סוטה (כז, א) הגמרא מסתפקת האם עדיף לאדם לשאת חשודה בזנות או בת של חשודה בזנות. הכרעת הסוגיה היא שהבת עדיפה, כי מצד הייחוס רוב בעילות הלך אחר הבעל ולכן היא כשרה ובמעשיה היא לא גרועה כמו אמא שלה. לרמב"ם לכתחילה מותר לשאת את הבת שלה, ולרש"י רק אם הברירה האחרת היא חשודה בזנות.

טור: אשת איש שיצא עליה קול שהיא מזנה והכל מרננים אחריה, אין חוששים לכשרות הילדים שלה כי את רוב הבעילות תולים בבעל. לכתחילה מותר להתחתן עם הבת שלה, אך יש להימנע מנישואים עם האמא עצמה משום זונה (לכהן אסורה מהתורה, ולישראל אם רוצה להתרחק מהכיעור).

מהר"י וייל: אם בעלה כהן חייב לגרש אותה, וחוששים שהילדים חללים.

☜ כך פסק השו"ע. כשנשואה לישראל אפילו אם עדים העידו שהיא זינתה, בניה כשרים (ב"ש).


֎ כשהייתה פרוצה ביותר

רב עמרם הסתפק מה הדין בנוגע לנישואין עם הבת כשהאמא פרוצה ביותר, והגמרא נשארה בתיקו.

בה"ג ורבנו ירוחם: אפילו בפרוצה ביותר אומר שרוב הבעילות מהבעל. (וספק הגמרא הוא באשת כהן לעניין החשש שבניה חללים - מהר"י וייל, או שהספק הוא באמת באשת ישראל אלא שבה"ג הכריע לקולא - בית מאיר).

רמב"ם, תרומת הדשן וטור: אם האמא פרוצה ביותר חוששים שהבנים ממזרים.

☜ כך פסק השו"ע.

ב"ח: לכתחילה הבנים אסורים כדין ממזרים, אך אם כבר נישאו צ"ע.

מהר"ם פדאוה ורמ"א: גם כשהייתה פרוצה ביותר, נאמנת לומר שבניה כשרים.

סעיף טו[edit]

אשת איש שיצא עליה קול שהיתה מזנה תחת בעלה, והכל מרנניםא אחריה, אין חוששין לבניה שמא הם ממזריםב, שרוב בעילות תולים בבעל. אבל היא בעצמה, חוששין לה משום זונה (סוטה כז,א). וכהן חושש לה מדין תורה. (ואם בעלה כהן, חוששין על בניה שהם חללים) (מהרי"ו סימן כ"ד). וישראל, אם רוצה להתרחק מן הכיעור (רמב"ם) ואם היא פרוצה ביותר, חוששין אף לבניםג (תיקו שם,רמב"ם). הגה: ומ"מ היא נאמנת לומר על בניה שהם כשרים (מהר"מ פאדוואה סימן ל"ג). היתה פרוצה כשהיתה פנויה או ארוסה, ולא היתה פרוצה לאחר נישואין, אע"פ שראוה מנאפת פעם אחת, בניה כשרים (ג"ז שם).

א. מרננים: קשה מהנאמר בסי' ו,טז שלקול זנות לא חוששים אלא תולים שפריצות בעלמא ראו בה.

ח"מ,ב"ש: רינון הוא יותר מקול. ולילדים לא חוששים אפילו אם באו עדים שזינתה משום שרוב בעילות אחר הבעל. עיין עוד בסיכום לסי' ו,טז לגבי רינון וקול.

ב"ח,חת"ס: בפנויה חוששים שפריצות בעלמא ראו בה, אך בנשואה זהירים יותר כשמוציאים קול, ולכן אם יצא קול חוששים.

דרישה: כאן מדובר בהוחזק הקול בבי"ד ושם לא.

ב. אין חוששים לבנים: גמרא: ישא בת דומה ואל ישא דומה.

רמב"ם,שו"ע: מותר לישא ביתה לכתחילה.

רש"י: רק כשאין לו אפשרות אחרת.

ג. בפרוצה חוששים לבנים: גמרא: היתה פרוצה ביותר מהו?... תיקו. מספק מחמירים.

רש"י,מהרא"י: הכוונה שחוששים לממזרות וילדיה אסורים אף לישראל.

בה"ג,מהרי"ו: חוששים רק לכהונה, ובנותיה אסורות לכהנים. המהרי"ו מדייק שכן דעת הרמב"ם מכך שכתב "חוששים אף לבנים", משמע אותו חשש של האם, אך לא חוששים לממזרות כי אפילו בפרוצה רוב בעילות אחר הבעל.

ב"ש: לכתחילה אסורים לישראל אך בדיעבד צ"ע אם מוציאים אותן מישראל.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.