פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ד כט

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ד כט


סעיף כט - נאמנות האב

בקידושין קידושין עח ב רבי יהודה סובר שאב נאמן לומר שבנו ממזר, והוא לומד זאת מהפסוק "יכיר" - 'יכירנו לאחרים', וכמו שנאמן לומר שהוא בנו הבכור, כך נאמן לומר שהוא בן גרושה ובן חלוצה. אמנם חכמים חלקו עליו, אך רי"ף ורא"ש כתבו שנפסקה הלכה כרבי יהודה.

אמנם, גם רבי יהודה עצמו סייג את דבריו ואמר שנאמן רק לגבי בנו, אך לא לגבי נכדו. כשהעדות נוגעת גם לנכד, אינו נאמן אף לא לגבי הבן.

בה"ג ור"ת: הנאמנות של אב היא רק במקרה שמעיד על בן שהוא הבכור (גם אם מתוך דבריו יוצא שהילדים הגדולים יותר אינם בניו, אלא ממזרים).

שאילתות, רי"ף, רמב"ם, רא"ש ור"י: לאב יש נאמנות על בניו תמיד.

טור ושו"ע: אב נאמן לומר על ילד שאינו שלו והוא ממזר, אך אם לבן כבר יש ילדים בעצמו אינו נאמן, כי התורה נתנה לאב נאמנות רק לגבי בנו ולא לגבי נכדו . אשת איש לא נאמנת לומר שהילד לא מבעלה, אך אם בעלה אומר כך (והוא נאמן), נאמנת לומר שהילד לא ממזר כי הוא מעבד או גוי.


⦿ האם הבן ממזר ודאי או ספק

ב"ש ונוב"י:

> רמב"ם: הילד ממזר ודאי רק אם האב אומר שהוא ממזר, אך אם רק אומר 'אינו בני' הילד לא ממזר, כי אולי התעברה מגוי.

> טור ושו"ע: הבן ממזר ודאי גם כשאומר 'אינו בני'.

שער המלך ורע"א: אין מחלוקת ובמקרה רגיל הוא ספק ממזר. שער המלך: הטור והשו"ע מדברים כשהאשה טוענת שהילד מבעלה ואין ספק שמא הוא מגוי, ואז הוא ממזר ודאי. הרמב"ם דיבר כשאינה טוענת כלום, ואז הילד ספק ממזר. רע"א: הטור דיבר כשלא שייך להסתפק שמא התעברה מגוי, אך כשיש אפשרות להסתפק בכך, לכו"ע הילד ספק ממזר.


⦿ מקרים שהאב לא נאמן

א. אם האב אמר בעבר שהילד הזה הוא בנו, שוב אינו נאמן לפוסלו אלא בעדים - רמ"א בשם רבינו ירוחם בשם הרמ"ה.

ב. אב נאמן רק על מי שבחזקת בנו, מאשתו הנשואה לו. פנויה שטוענת שהתעברה ממנו והילד כשר, נאמנת ואינו נאמן לטעון שהתעברה מממזר - רמ"א בשם תרומת הדשן.


סעיף כט[edit]

אשת איש שאומרת על העובר שאינו מבעלה, אינה נאמנת לפוסלו (רמב"ם). הגה: וי"א דוקא בנשואה, שיש לבן חזקת כשרות. אבל ארוסה שאומרת על בנה שהוא ממזר, אע"פ שהארוס אומר שהוא שלו ושלא זזה ידו מתוך ידה, י"א דהבן הוי ספק ממזר וי"א דהוא נאמןא. (סברת הרב דבארוס מיירי, דברי נ"י פרק אלמנה בנדון זה שהביא ב' דיעות אלו). אבל האב שאומר על העובר שאינו ממנו, או על אחד מבניו שאינו בנו, נאמן לפוסלוב והוא ממזר ודאיג (רמב"ם, דלא כבה"ג). ואם יש בנים לבן, אינו נאמן אף על הבן (יבמות מז,א). ואם היא אומרת: מעובד כוכבים או מעבד נתעברתי, הולד כשר שאין הבעל יכול להכחישה בזה (רמב"ם). הגה: והא דאב נאמן על בנו היינו דוקא שלא היה לו חזקת כשרות על פי האב, אבל הוי ליה חזקת כשרות על פי האב שוב האב אינו נאמן עליו רק בסהדי (רי"ו בשם הרמ"ה), האב שאמר על בנו שהוא ממזר, וחזר אח"כ ונתן אמתלא לדבריו למה דבר בתחלה כך, נאמן (מהר"מ מרוזבורק). הא דאב נאמן על בנו היינו במי שהוא בחזקת אביו, כגון באשתו נשואה, אבל פנויה שאומרת: זהו בן פלוני, והוא אומר שמממזר נתעברה, אינו נאמן לפוסלו והיא נאמנת עליו להכשירוד (ת"ה סימן רס"ז).

א. נאמנות ארוסה לפסול בנה: הנ"י (ע"פ הרמ"א) והרמ"א הביאו דעה שהוי ספק ממזר אף כשמכחישה את ארוסה משום שאין לבן חזקת כשרות והביאו דעה שאינה נאמנת כלל כשמכחישה, וכן דעת הריטב"א וכן פסקו הח"מ והב"ש. וכתב הב"ש שכשהארוס לא מכחישה הריהו ספק ממזר ואינה נאמנת לפוסלו בודאי.

ב. נאמן לפוסלו: רמב"ם,ר"י,שו"ע: כיוון שהאב נאמן מדין יכיר לומר על בנו הקטן שהוא הבכור ונמצא שהגדולים יותר ממזרים, נאמן אף לומר ישירות על המוחזק בבנו שאינו בנו.

בה"ג,ר"ת[1]: אינו נאמן ישירות אלא יכול רק לומר על אחד שהוא בכורו וממילא יהיו הגדולים ממזרים.

ג. האם חוששים שנבעלה לכותי?

רמב"ם,פרישה,נו"ב,רעק"א,בית מאיר: חוששים, ולכן כשהבעל אומר שאינו ממנו הולד רק ספק ממזר. הרמב"ם כתב שהריהו בחזקת ממזר, וביארו הב"ש והנו"ב שכוונתו לספק ממזר, וטעמו משום שעדיין ספק שמא נבעלה לגוי. הנו"ב הוסיף לדייק שלגבי האומר "אינו בני וממזר הוא" כתב הרמב"ם שהריהו ממזר ודאי.

טור,שו"ע,ב"ש סקמ"ד: הריהו ממזר ודאי. הב"ש והנו"ב דייקו מדבריהם שלא חוששים שנבעלה לגוי, ורעק"א חלק על הדיוק.

ב"ש: תמה לשיטת הטושו"ע מדוע אם טוענת שנבעלה לגוי נאמנת להכשיר, כמבואר בסוף הסעיף. ומ"מ משמע בסקמ"ד שפסק כמותם.

ד. הטוענת שנבעלה לכותי ובנה כשר והבעל טוען שלישראל:

תרוה"ד,רמ"א,נו"ב: כשהבעל טוען בפירוש שנבעלה לישראל והולד ממזר הריהו נאמן. כך מדוייק מדבריהם כאן והטעם מבואר בתרוה"ד ובלשון הרמ"א כאן, שהתורה האמינה אדם על בן אשתו הנשואה הואיל והוא בחזקת אביו (אף שלטענתו אינו אביו). הנו"ב דייק כך מהרמב"ם, כמובא למעלה בסמוך.

רעק"א: כשטוען כן נמצא שאינו אביו והריהו כאיש זר ושוב אינו נאמן לטעון ממי נתעברה.

סיכום דיונים ומחלוקות ביכיר:

1. בני ממזר: רמב"ם,שו"ע נאמן. בה"ג: רק בעקיפין ע"י שאומר שהקטן בכורו (סע' כט).

2. אינו בני: רמב"ם,שו"ע: נאמן. ריא"ז (ש"ג): אינו נאמן (סע' כט).

3. כשיש בנים לבנו: אינו נאמן (סע' כט).

4. בן ארוסתי ממני (=אין חזקת כשרות): נ"י,רמ"א: מחלוקת אם נאמן. ח"מ,ב"ש – נאמן (סע' כט).

5. בן הפנויה אינו ממני כטענתך והוא ממזר: תרוה"ד,רמ"א: לא נאמן לפוסלו כי מודה שאינו אביו (סע' כט).

6. בן אשתי ממזר ודאי ולא מגוי: מתרוה"ד ורמ"א,נו"ב: נאמן. רעק"א: לא כי מודה שאינו אביו (סע' כט).

7. לענין חיובי דרבנן כמזונות: ריב"ש,ב"ש: נאמן ופטור מהיסת כנגד האם. תשב"ץ: חייב היסת כי נאמן רק לחיובי התורה (סע' כו).

8. כהן המאמין לאשתו שנאנסה: ב"ש: בניו חללים מדין יכיר. בית מאיר: לא כי לא טוען שיודע מעצמו (סי' ו,יג).

9. נשבית בתי ופדיתיה, נבעלה לפסול (=לא תלוי בנישואיו): קידושין סד,א,שו"ע: לא נאמן (ז,ח).

10. כשהחזיקם תחילה בכשרות: רמ"ה,רמ"א: לא נאמן כעת לפוסלם (סע' כט).

11: לחזור ע"י אמתלא: מהר"ם מרוזבורק,רמ"א: נאמן (סע' כט).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[edit]

  1. דבריהם ודברי ר"י מובאים בב"ב קכז,ב תוד"ה כך. ר"י מוכיח דבריו מיבמות מז,א שאדם לא נאמן לפסול בניו בטענה שנתגייר בינו לבין עצמו בגלל שלדבריו גוי הוא ואינו נאמן, משמע שלולא כן היה נאמן מדין יכיר אף שאין זה בעקיפין ע"י הכרת הבכור.