פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ט א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ט א


סעיף א - אשה קטלנית

במסכת יבמות (סד, ב) נחלקו רשב"ג ורבי האם אשה מוחזקת להיות קטלנית אחרי שני בעלים או אחרי שלושה. הגמרא מסיקה שהלכה כרבי, ואם מתו שני בעלים אסור לה להינשא לשלישי. בגמרא נחלקו האם האיסור הוא בגלל שמעין גורם (שהיא מביאה את המשמש עמה לידי חולי והוא מת), או שמזל גורם (שנגזר עליה לחיות בעוני, ולכן הבעלים מתים כדי שלא יהיה מי שיפרנס אותה - רא"ש). להלכה פסקו הראשונים כרב אשי, המזל גורם ולכן גם אם הבעלים מתו שלא מחמת מחלה היא אסורה (רא"ש, רי"ף ורשב"א).

טור: אשה שנשאת לשנים ומתו לא תנשא לשלישי, ואם נישאה חייב להוציא כי חמירא סכנתא מאיסורא.

רמב"ם (בשו"ת): אין כאן איסור אלא חשש סגולי, ולכן מי שלא חושש רשאי לישא אותה.

⦿ האם בי"ד כופים להוציא קטלנית

רא"ש, נימוקי יוסף, ריטב"א וטור: בי"ד כופים להוציא קטלנית, כי לא נותנים לאדם להזיק את עצמו.

רמב"ם, ריב"ש ורשב"א (בתשובות המיוחסת לרמב"ן): לכתחילה לא תינשא, אך אם נישאת לא תצא. אפילו אם רק התקדשה, יכול לכנוס ולא צריך להוציא.

☜ כך פסק השו"ע.

פת"ש בשם החת"ס: מי שבא לשאול, אמרו לו לא לשאת קטלנית ובכל זאת עבר ונשא - גם לדעת הרמב"ם חייב להוציא, שהרי מכך ששאל מוכח שמקפיד בדבר ויש סכנה לגביו.


⦿ דין קטלנית ביבמה

◄ לשיטת הרמב"ם שאין איסור אלא רק חשש סכנה סגולית, מותר לייבם קטלנית (רמב"ם בתשובה, כסף משנה ומהר"ם אלשקר).

◄ לשיטת הרא"ש הסובר שיש כאן סכנה ממשית - הרד"ך וחכם צבי כתבו שלא מתייבמת, אך הרא"ם ורלנ"ח כתבו שגם הרא"ש סובר שמתייבמת.


⦿ תשלום כתובה לקטלנית

ר' משה מנרבונא: לקטלנית אין כתובה מיורשי הבעל השני, כי במותו מתגלה שהיא קטלנית והמקח היה מקח טעות.

רא"ש: לעניין ממון פוסקים כרשב"ג שהחזקה היא רק אחרי הפעם השלישית, ולכן יורשי השני צריכים לתת כתובה. אם השלישי ידע שהיא קטלנית ובכל זאת נשא אותה, יש לה כתובה גם ממנו.

☜ כך פסקו הטור והשו"ע.

⤶ ח"מ: לשיטת הרמב"ם שאין איסור ממשי בנשיאת קטלנית, יש לה כתובה מהשלישי אפילו אם לא ידע שהיא קטלנית


סעיף א[עריכה]

אשה שנשאת (או נתארסהא) (מ"מ פכ"א ונ"י פ' הבא על יבמתו) לשני אנשים, ומתו, לא תנשא לשלישי, שכבר הוחזקה להיות אנשיה מתים (כרבי ביבמות סד,ב). ואם נשאת לא תצא, ואפילו נתקדשה יכנוס (רמב"ם, דלא כרא"ש וריטב"א). ואם הכיר בה, יש לה כתובה; לא הכיר בה, אין לה כתובה משלישיב, אבל משני יש לה כתובה, אפילו לא הכיר בה (רא"ש). הגה: י"א דדוקא אם מתו מיתת עצמם, אבל אם נהרג אחד מהן או מת בדברג, או נפל ומת וכדומה, אינו כלום. ולכן רבים מקילים בדברים אלו, ואין מוחין בידיהםא (ב"י בשם תשובת הרמב"ן שכ"כ בשם י"א). י"א דה"ה אשה שנתגרשה שני פעמים, אין לישא אותה (רש"י פ"ב דיבמות והר"ן ר"פ נערה[1]). אבל י"א מיתה דוקא (הגהת מיימוני בשם תוס') וכן עיקרד.

א. מעין או מזל: יבמות סד,ב: אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב הונא מעין גורם ורב אשי אמר מזל גורם. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאירסה ומית אי נמי דנפל מדיקלא ומית.

רי"ף,רמב"ם,שו"ת רשב"א,שו"ע: הלכה כרב אשי שמזל גורם. כן מוכח מכך שהרי"ף והרמב"ם לא חילקו בין אופני המיתה.

י"א: הלכה כרב הונא. הו"ד במיוחסות לרמב"ן.

רמ"א: רבים מקילים כרב הונא ואין מוחין בידם. הרמ"א עצמו כתב כן לגבי נפל שלא מחמת עצמו, אך הח"מ ביאר שלפי פסק זה ודאי גם בארוסה מותר, והרמ"א קיצר.

תוקף האיסור: שו"ת רשב"א,רא"ש[2],ריטב"א: אסור להינשא ואם נישאת תצא, וכופים על כך. הרא"ש נימק שחמירא סכנתא מאיסורא, והריטב"א נימק שגם להסתכן זהו איסור ובכלל "שופך דם האדם".

רמב"ם,ריב"ש,שו"ע: אין להינשא אך אם נישאת לא תצא, ואפילו נתקדשה יכנוס. לא נזכר בפירוש בגמ' שלא תצא ואין להוסיף על גזירות של דבריהם. ובתשובה (פאר הדור) כתב הרמב"ם: "אין בו איסור אבל הוא מרוחק על צד הניחוש והפחד והתימהון שיש ברוב השעות שינזקו בהם הגופות החלשים ואין חילוק בין זה לאוכל מכישא דאסר גננא. ואע"פ שיש חכמים שסוברים שלא תנשא אומרים לה אם תמצאי מי שיקדש אותך לא נחייבנו לגרש והיו מערימין ומקדשים בפני שני עדים ואח"כ כותבין לה ב"ד כתובה דמכניסין אותה לחופה ומברכין שבע ברכות הואיל ונתקדשו. כן היו עושים ב"ד של רבינו יצחק בעל ההלכות וב"ד של רבינו יוסף הלוי תלמידו וכל הבאים אחריהם וכן עשינו אנחנו במצרים להתיר".

מהרי"ו,ב"ש: כשמתו כל הבעלים באותה מיתה גם הרמב"ם מודה. תשובה מאהבה – כשמתו שלושה בעלים גם הרמב"ם מודה. חת"ס – אם שאל חכמים והורו לו לא לשאת ונשא גם לרמב"ם תצא כיוון שאם שאל הריהו קפיד ואז ודאי יש סכנה.

או"ז: אין זה איסור ואף לא חשש אלא ספק חשש, והרוצה אינו חייב לחשוש לכך. מצאנו כן באביי שאף אחר שאמרו לו שהלכה כרבי לא הוציאה, וכן מעשים שבכל יום שנישאת לשלישי ומאריכים ימים.

תרוה"ד: מנהג העולם שאף חכמים גדולים אינם מקפידים, ונראה שאינם עושים טוב, אך יתכן שסומכים על האו"ז, וגם מתוך שאנו מתי מעט וצריכים לישא דשו בה רבים ושומר פתאים ה', אך קשה להתיר. אבל בילדות צריך להקל משום עיגונא שאם לא ינשאו יצאו לתרבות רעה.

ב"ש: הביא גם את דעת הרמב"ם וגם את דעת הרא"ש, ובדעת השו"ע לפי תירוצו הראשון לקמן יש לגרוס סתם כרמב"ם וי"א כרא"ש, ולפי תירוצו השני הכריע מספק שלענין כפיה על הגט יכול הבעל לומר קים לי כרמב"ם ולענין הכתובה יכול לומר קים לי כרא"ש ולהיפטר.

ב. כתובה: רא"ש,שו"ע: אם לא הכיר בה אין לה כתובה.

ח"מ,ב"ש: תמהו על השו"ע, וכתבו שדוקא לדעת הרא"ש שיש איסור להינשא אין לה כתובה אך לדעת הרמב"ם שזה רק על צד הניחוש והפחד יש לה. וכתב הב"ש שאולי יש לגרוס "אם נישאת לא תצא, ויש אומרים שתצא... ואם לא הכיר בה אין לה כתובה". וכתב שבכך יובן מדוע הרמ"א לא הביא רוב דעות החולקים על הרמב"ם. עוד תירץ, שמספק הכריע השו"ע שלענין כפיה על הגט יכול הבעל לומר קים לי כרמב"ם ולענין הכתובה יכול לומר קים לי כרא"ש ולהיפטר. והוסיף, שאם רוצה הבעל הוא רשאי לגרשה בעל כרחה כי ודאי במקום ספק נפשות לא תיקן ר' גרשום. לפי שיטת הרמב"ם, כתב הח"מ שאינו יכול לגרשה בע"כ[3].

החילוק בין שני לשלישי: תוס',רא"ש,ט"ז: לענין ממון קי"ל כר"ג שרק בשלוש פעמים הוי חזקה ורק בספק נפשות מחמירים כרבי. התוס' התקשו מדוע לענין ממונות מקילים עליה להוציא ממון עד הפעם השלישית ואילו באיסורים מחמירים שלא תינשא כבר לאחר הפעם השניה, הרי בממון לא הולכים אחר הרוב ובאיסורים כן. הב"ח תירץ שהיא מוחזקת כיוון שהכתובה בידה, והב"ש דחה שלא קי"ל כבית שמאי ששטר כגבוי דמי.

ר"ן: החל ממות הבעל השני נעשית קטלנית, אך גם בקטלנית אין ודאות שמת מחמתה ולכן יש לה מהשני, אולם מכיוון שעכ"פ יש לה ריעותא הרי זה כמום שעליה לגלותו ולכן מכאן והילך אם לא גילתה אין לה.

ג. מכת מדינה: תרוה"ד,ריב"ש,ב"ש – יש סמך להקל. והב"ש פסק כן לכתחילה. מקורם הוא מב"מ קה,ב שבמכת מדינה לא תולים במזל הפרטי שלו אלא במזל הציבור. הריב"ש הסתפק בגדר מכת מדינה לענין זה, אם צריך שימותו רוב העיר כמו לגבי שידפון שצריך "אישתדוף רובא דבאגא" או עיר המוציאה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה, כמובא בתענית יט,א לגבי אימתי מתריעין.

אשת חיל: שו"ת הרא"ש נימק שחוששים דוקא לאשה קטלנית ולא לאיש קטלן משום שפרנסה תלויה במזל, ואשה כלואה בביתה ופרנסתה מבעלה ולכן אם מזלה להיות ענייה יתכן שיגרום הדבר למות בעלה כדי שתהא ענייה. ע"פ טעם זה המציא הנו"ב קולא לאשת חיל שהיתה מצליחה במו"מ שמותר לה להינשא שוב, ומ"מ לא מלאו ליבו להתיר למעשה, אלא שבדיעבד אם נישאת יוכלו לסמוך על הרמב"ם ולא יחששו למות. והתשובה מאהבה צירף סברא זו לסניף ואילו החת"ס חלק עליה.

מת זקן: מהרי"ו,ב"ש: לא נעשית קטלנית. וכן התשובה מאהבה נוטה לומר שאם מת זקן וכן אם נישאת לחולה ומת אינה קטלנית, כשם שאמרו לגבי תענית על מפולת שמתריעין דוקא "בבריאות ולא ברעועות".

ברכ"י: נעשית קטלנית. הפחד יצחק[4] כתב שכן מוכח מהרמ"א שלא הביא דברי המהרי"ו.

ד. התגרשה פעמיים: תוס',ר"ן,רמ"א: יכולה להינשא שוב.

רש"י,נ"י: אינה יכולה להינשא שוב. נחלקו בביאור הסוגיא ביבמות כו,א.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. הר"ן שם כתב כתוס', ולכאורה צ"ל "וכן נ"י שם".
  2. כתובות מג,ב
  3. ונראה שגם הב"ש יודה לכך בדעת הרמב"ם, אלא שלהלכה סובר שספק כמי לפסוק ולכן הוי ספק פקוח נפש ובכך לא תיקן ר' גרשום.
  4. הו"ד בהערות על הטור מהדורת "שירת דבורה", והובא שם שכן גם דעת התשב"ץ.