פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז ג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יז ג

סעיף ג[עריכה]

אשה שהלך בעלה למדינת הים, והעידו עליו שמת, אפילו עד אחד, אפילו העד עבדא או שפחה או אשה או קרוב, מותרת. ואפילו עד מפי עד, או אשה מפי אשה, או עבד או שפחה או קרוב, כשרים לעדות זו (משנה יבמות קכב,א). ופסולי עדות, אם פסולים מדרבנן, כשרים לעדות זו. אבל פסולי עדות דאורייתא, פסולים (יבמות כה,ב). ואם מסיחים לפי תומם, כשרים. וכן עובד כוכבים או ישראל מומר לעבודת כוכבים ולכל התורה כלה, אם הוא מסיח לפי תומו, נאמן (רי"ף,רא"ש). הגה: לא בא עד בדרכים הנזכרים, רק יוצא קול הברה בעיר, שמת, אין משיאין את אשתו (ת"ה סי' רכ"ב ובתשובת הרמב"ן סי' פ').

נאמנות ע"א בעדות אשה: יבמות פח,א: מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלה, לא ליחמיר ולא ליקיל! משום עיגונא אקילו בה רבנן.

יבמות צג,ב: עד אחד ביבמה, מהו? טעמא דעד אחד - משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר, והכא נמי לא משקר, או דלמא טעמא דעד אחד - משום דאיהי דייקא ומינסבא, והכא כיון דזימנין דרחמא ליה - לא דייקא ומינסבא?... רבא אמר: עד אחד נאמן ביבמה מק"ו.

יבמות קטו,א: עד אחד במלחמה, מהו? טעמא דעד אחד מהימן - משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא לא משקר, ה"נ לא משקר, או דלמא טעמא דעד אחד - משום דהיא גופא דייקא ומינסבא, והכא לא דייקא ומינסבא?

רא"ה,ריטב"א: מדאורייתא, נחשב כעדות גמורה משום דעבידא לגילויי ומשום דייקא ומינסבא[1]. פי' הגמ' הוא שמשום עיגונא לא החמירו חכמים.

רש"י[2]: מדרבנן, וחכמים הפקיעו קידושיו משום שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש.

תוס': מדרבנן, ויש כח לחכמים לעקור דבר מהתורה בדבר הדומה וההגון.

רמב"ם: ישנן סתירות בלשונו[3]. הריב"ש והלח"מ מבארים שנאמן מדרבנן ומה שכתב "שלא הקפידה תורה" כוונתו לתקנת חכמים, והמהרי"ק מבאר שמדאורייתא כיוון שעבידא לגלויי. הרשב"ץ והנו"ב מבארים שעד כשר נאמן מהתורה והביאו סיוע מהספרי "לא יקום ע"א באיש אבל קם הוא באשה להשיאה" אולם אשה ועבד מדרבנן.

רשב"ץ,נו"ב: עד כשר נאמן מדאורייתא ופסול מדרבנן. כהבנתם ברמב"ם.

כשנפק"מ רק לממזרים: רעק"א – מסתפק אם הקילו להעיד שמת בעלה רק כשנפק"מ להתירה ומשום עיגונא או גם כשהנפק"מ רק לענין ממזרות הבנים – כגון שעברה ונישאה לפני שבא העד ונולדו ילדים ומתה – ומסיק שגם פסול לקהל אין לך עיגון גדול מזה.

אשה שנישאה לפני שבא העד: רעק"א – מסתפק אם כאן לא נאמן כי לא שייך דייקא הואיל וראינו שלא דייקה והלכה ונישאת ועוד שגם כעת לא שייך שתדייק משום שכבר נאסרה על בעלה, או שמא גם כאן נתלה שדייקה אף שלא שמעה את העד. וכן אשה שזינתה בחיי בעלה ולאחר שהעיד אחד שמת בעלה נישאת לבועל, וכאן לא שייך לומר שמדייקת שמא תיאסר לבעלה ואפילו לא שמא תיאסר לבעל השני, שהרי אסורה לשניהם. ומסיק שאף במקרה השני דייקא שלא תעשה בניה ממזרים וכן כדי לקבל כתובה מהשני[4].

קטנה: רעק"א: נאמן אף שלא שייך בה דייקא, משום שמ"מ העד מתיירא שכשתגדל תדייק.

בית מאיר: נאמן, משום שקרוביה ידייקו.

להעיד שנולד לו בן כדי לפוטרה מיבום: רמב"ם,רשב"א,רז"ה,שו"ע קנו,ח: נאמן. הגר"א מנמק שלדעתם נפשט שטעם הנאמנות הוא שעבידא לגלויי.

ראב"ד,רא"ש,רמ"א שם: אינו נאמן.

אשת אליהו: מהרא"י,ב"ש – מותרת כיוון שאינה נקראת אשת איש אלא אשת מלאך.

א. עבד: ב"ח,ב"ש: דוקא בידוע שהוא כשר, שהרי סתם עבד גנב ופרוץ בעבירות.

ח"מ: אף סתם עבד, ולמרות שישראל הפרוץ בעבירות נפסל וסתם עבד פרוץ, ישראל הפרוץ גרע.

עדות שבטלה מקצתה: נו"ב,נתיבות בתשו',רעק"א – אם אחד נמצא פסול לא בטלה כל העדות והאחרים כשרים, כיוון שבעדות אשה פסולים רק כשיש חשש משקר, והאחרים כאן אינם חשודים.

דבר ולא חצי דבר: מבי"ט: פוסל אף בעדות אשה.

ישועות יעקב,פת"ש: לא פסול, כיוון שאין חשש משקר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. וכתב שם שנמסר הדבר לחכמים לקבוע באלו מקרים אנן סהדי שזו אמת והוי כעדות.
  2. שבת קמה,ב
  3. הל' גירושין יג,כט: "אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה בעדות אשה או עבד או שפחה או גוי המשיח לפי תומו ועד מפי עד ומפי הכתב ובלא דרישה וחקירה כמו שבארנו, שלא הקפידה תורה על העדת שני עדים ושאר משפטי העדות אלא בדבר שאין אתה יכול לעמוד על בריו אלא מפי העדים ובעדותן כגון שהעידו שזה הרג את זה או הלוה את זה. אבל דבר שאפשר לעמוד על בריו שלא מפי העד הזה ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כגון זה שהעיד שמת פלוני, לא הקפידה תורה עליו, שדבר רחוק הוא שיעיד בו העד בשקר, לפיכך הקלו חכמים בדבר זה והאמינו בו עד אחד מפי שפחה ומן הכתב ובלא דרישה וחקירה כדי שלא ישארו בנות ישראל עגונות."
  4. בספר מקדשי השם דן באשה שזינתה ואומרת מת בעלי, האם גם כאן נאמר שדייקא ונאמנת או שדוקא בע"א שיש גם סברא של עבידא לגלויי מספיק דייקא מועט, אך באשה שלא נאמנת מטעם עבידא לגלויי (מוכיח כן מכך שדוקא לגבי ע"א הגמ' הסתפקה אם נאמן במלחמה) צריך דיוק מרובה. ובקונטרס עגונות בשם ר"א מזרחי (אות פה) כתב שנאמנת. עוד משמע שם שגם נאמנות אשה היא גם מטעם עבידא לגלויי.