פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז ט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יז ט

סעיף ט[עריכה]

עד אומר: מת ועד אומר: נהרג, אף על פי שהם מכחישים זה את זה, הואיל וזה וזה מודים שאינו קיים, הרי זו תנשא (שו"ת רא"ש מיבמות קיז,ב).

משנה יבמות קיז,ב: [צרה] אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת, זו שאומרת מת - תנשא ותטול כתובתה, וזו שאומרת לא מת - לא תנשא ולא תטול כתובתה. אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג, ר"מ אומר: הואיל ומכחישות זו את זו - הרי אלו לא ינשאו; ר' יהודה ור' שמעון אומרים: הואיל וזו וזו מודות שאין קיים - ינשאו.

עד אומר מת ועד אומר נהרג:

רמב"ם: כשמכחישים בגוף הענין כגון עד אומר שלווה שמן ועד אומר דבש הוי כהכחשה בחקירות והעדות בטלה, אך אם אחד אומר מנה שחור ואחד אומר לבן לא בטלה.

ריא"ז: עד אומר מת ועד אומר נהרג עדותם בטלה. הו"ד בש"ג.

שו"ת רא"ש: אחד מעיד שמת ושבנו היה בקבורה ואחד מעיד שלא היה העדות קיימת, כמוכח מהמשנה שצרה אומרת מת והשניה אומרת נהרג לא הוי הכחשה. שו"ע: עד אומר מת ועד אומר נהרג עדותן קיימת. מוכח מדברי הרא"ש שהשווה עדים לצרות. משנתנו עוסקת בצרות ולכאורה הטעם שאינן נאמנות הוא שהכחשת צרות אינה הכחשה, כמבואר בתחילת המשנה, וא"כ אין ראיה לעדים, אך הב"ש מבארו ע"פ התוס' המקשים כיצד ר"מ פוסל עדותן הרי זוהי הכחשת צרות וא"כ עלינו להכשיר עדות כל אחת מהן ולהתירה, ומתרץ שכיוון שכל אחת באה במטרה להתיר עצמה ולא במטרה להכחיש את חברתה נחשבת כזרה המעידה ולא כצרה, וממילא פוסלת חברתה. לפי"ז מוכח שר' יהודה ור"ש המכשירים אע"פ שנחשבות כזרות יכשירו גם בעדים. בדעת ריא"ז נראה להסביר שטעם ר"י ור"ש החולקים הוא שלדעתם אינן נחשבות כזרות אע"פ שבאות להתיר עצמן^[1].

ח"מ: הכחשה במת ונהרג נחשבת גוף הענין, וא"כ זוהי מחלוקת רמב"ם ורא"ש אם בהכחשה בגוף הענין העדות בטלה, וצ"ע מדוע השו"ע פסק כרא"ש.

ב"ש א: מת ונהרג אינו גוף הענין משום שהדין בשניהם זהה ולכן לא דיקדק בכך העד, אך בהכחשה בגוף הענין מודה לרמב"ם.

ב"ש ב: מת ונהרג נחשב גוף הענין, ואע"פ שבד"כ העדות בטלה בכך כרמב"ם, בעדות אשה שמספיק ע"א מועיל אפי' כשמכחישים כי מ"מ אחד מהם אומר אמת. הנו"ב דחה תירוץ זה.

ב"ש: נראה שנוטה לפסוק כריא"ז. אמנם יישב את הרא"ש והשו"ע עם הרמב"ם אך סיים שמ"מ ריא"ז חולק ושהמהר"ם מלובלין שפסק כשו"ע כנראה לא ראה את דבריו שהרי לא הביאם.

נו"ב,גר"א: פוסקים כריא"ז. מוכח מהמשנה שהטעם הוא שהכחשת צרות אינה הכחשה, וכן מפורש בירושלמי שבעדים כה"ג הוי הכחשה, אמנם דין הרא"ש שהכחישו לגבי בן הנקבר אמת משום שזה ודאי לא גוף הענין. הגר"א הוסיף שתלמיד טועה הוסיף שמקור הרא"ש הוא מהמשנה.

מה"צ,רשד"ם,צ"צ,מהר"ם מלובלין: פוסקים כשו"ע.

ישועות יעקב: בעדים כשרים הואיל והוי עדות מהתורה כשרים אף בהכחשה אך בפסולי עדות שהאמינום חכמים העדות בטלה כי בהכחשה לא תיקנו להאמינם.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]