פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז טו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טו[עריכה]
עובד כוכבים שהסיח לפי תומו תחלה, אע"פ ששאלו אותו אח"כ ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע, ה"ז נאמן ומשיאין על פיוא (רי"ף,רא"ש מיבמות קכב,א). הגה: אבל שאלו אותו תחלה: איה חברינו, ואמר להם שמת, אין זה מקרי מסיח לפי תומו. ודווקא ששאלו אותו העובד כוכבים עצמו, אבל שאלו עובד כוכבים אחר (פסקי מהרא"י סי' קס"א), או שחפשו בעיר אחר יהודי ויצא הקול בזה ובא עובד כוכבים ומסיח לפי תומו שמת (תשובת מוהרם הלכות נשים), אע"פ שהיה אצל העובד כוכבים ששאלו, מיקרי מסיח לפי תומוב. היו מדברים ביחד מן היהודי, ובא להם עובד כוכבים ואמר להם: במה אתם מדברים, ואמרו לו: מן היהודי אם הוא חי או מת, והגיד להם שהוא מת, לא מיקרי מסיח לפי תומו (בתשובת הריב"ש). היה ספק אם הסיח לפי תומו או לא, אין משיאין אשתו, דספיקא דאורייתא לחומראג. וכן בכל מקום דאיכא פלוגתא בדינין אלו אזלינן לחומראד (ג"ז שם). י"א הא דאמרינן דאם שאלו את העובד כוכבים תחלה לא מיקרי מסיח לפי תומו, היינו דוקא אם שואלו ישראל. אבל אם שואלים עובדי כוכבים אותו ומגיד, מיקרי מסיח לפי תומו, ובלבד ששאלו אותו שלא בפני ישראלה (ת"ה סי' רל"ט). ואם שאלו ישראל, והעובד כוכבים הגיד שמת והגיד אומדנות המוכיחות, אע"פ שאינו מקרי מסיח לפי תומו ואסורה לינשא, מ"מ אם עברה ונשאת ע"פ חכם שהתירה לא תצא, אם יש ראיות ואומדנות שמתו (פסקי מהרא"י סי' קל"ט).
א. מל"ת תחילה ואח"כ פירט כששאלוהו:
יבמות קכב,א: משנה: אמרו לפונדקית: איה חברנו? נומית להם: מת וקברתיו, והשיאו את אשתו. גמרא: פונדקית מסיחה לפי תומה היתה: זה מקלו וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו. והא איה חברנו קאמרי לה! כיון דחזיתינהו בכיא, אמרו לה: איה חברנו.
רי"ף,רא"ש,שו"ע: כיוון שמל"ת תחילה נאמן אע"פ שהמשיך לפרט רק לאחר ששאלוהו. ח"מ – אע"פ שתחילת דבריו אינם מספיקים להתיר. כמו בפונדקית, והטעם שההתחלה מורה שגם הסוף אמת.
רשד"ם: דוקא כשההמשך היה באותו מעמד.
בנימין זאב,מ"ב: אפילו לאחר זמן.
ב"ש: הביא דברי שניהם.
ב. שאל גוי, וגוי אחר מל"ת: מהר"ם,רמ"א: נחשב מל"ת.
ח"מ,ט"ז: דוקא כשהגוי השני לא היה במעמד ששאל את הראשון.
ב"י: אם שאל ישראל, וגוי שהיה במעמד השיב נחשב מל"ת. לכאורה סותר לדברי הח"מ.
ב"ש: ליישב הח"מ צריך לחלק בין שאל גוי שאז אם גוי אחר נמצא שם נחשב כאילו שאל גם אותו ולא הוי מל"ת לבין שאל יהודי שאז הגוי הנמצא שם נחשב מל"ת.
שאל גוי ולאחר זמן הגוי מל"ת בפני אחרים:
ח"מ ברמ"א: אינו נאמן. כך מדייק הח"מ מדברי הרמ"א המכשיר במקרה שגוי נשאל מיהודי ולאחר זמן גוי אחר מל"ת בפני גוי זה, והטעם הואיל והגוי המל"ת לא נשאל מפי יהודי, משמע שאם הוא עצמו נשאל אינו נאמן אף בכה"ג שמסיח לאחר זמן.
ח"מ: זוהי חומרא גדולה.
ג. ספק מל"ת: ריב"ש,רמ"א: ספק דאורייתא לחומרא.
ב"י ברמב"ם: הגמרא הסתפקה לגבי ע"א במלחמה ונישאת אם תצא, ופסק הרמב"ם שלא תצא.
ב"ש: מיישב הב"י עם דברי הריב"ש שבמחלוקות הולכים לחומרא אך בספק שלא נפשט הולכים לקולא, ומציין לדבריו לקמן, וראה סיכום לסע' מט שבדעת הרמ"א עצמו כתב שעקרונית בספיקות שלא נפשטו הולכים לחומרא, ודוקא במקום שיש עד אחד מקילים. הב"ש עצמו פוסק שבמחלוקות הולכים לקולא, כמובא כאן בהמשך.
ספק ספיקא: פנ"י,שב יעקב: לחומרא, כיוון שהוחזקה באיסור אשת איש.
נו"ב: לקולא. התוס' ביבמות פח,ב כתבו שחזקת דייקא ומינסבא מרעה לחזקת אשת איש.
ד. כשיש מחלוקת: ריב"ש,רמ"א,ח"מ,מה"צ: ספק דאורייתא לחומרא. המ"ב כתב שהרא"ם מיקל ומנמקו שבשעת הדחק הולכים אחר היחיד. הח"מ דחה שהיקל דוקא שם משום שפוסקים רבים הקלו ועוד שהם אחרונים ועוד שעשו מעשה, ומשמע שאחרת היה מחמיר. ודחה נימוק המ"ב, שבמקום שכל המחלוקת היא על שעת הדחק כמו בעיגון ודאי יש ללכת אחר הרוב, ויישב שלא כל העגונות באותה רמת דחק, שהרי יש זקנה לעומת נערה הרדופה להינשא, וא"כ בעגונה דחוקה יותר אפשר לסמוך על היחיד.
שו"ת מהר"ם,מ"ב,ט"ז,ב"ש: לקולא.
ה. גוי שהשיב לשאלת גוי: תרוה"ד,רמ"א: נחשב מל"ת, אא"כ היה במעמד ישראל.
שו"ת ר"ן: גוי שענה לשאלת שופט גוי לא הוי מל"ת.
ב"י: הר"ן חלוק על תרוה"ד.
ב"ש: לדעת הרמ"א אינו חלוק ודוקא תשובה לשופט נחשבת כעדות ואינה מל"ת. אחרת יקשה מדוע הרמ"א פסק כתרוה"ד הרי פסק שבמחלוקות יש להחמיר.
ו. נישאת ע"פ חכם ויש אומדנות: תרוה"ד,רמ"א: לא תצא, אפילו אם הגוי לא היה מל"ת.
ח"מ,ב"ש: ואפילו אם לא העיד כלל, וכדין מים שאין להם סוף שהוי אומדנא דמוכח ולכן לא תצא, ולמעשה צריך להתיישב בדבר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.