פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז יא
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יא[עריכה]
מצאו כתוב בשטר: מת איש פלוני בן פלוני, או נהרג, תנשא אשתו (רמב"ם,רמב"ן,רשב"א). ואפילו אינו מקויםא (רמב"ן,רשב"א). ולהרמב"ם צריך שידעו שהוא כתב ישראלב. הגה: וכן ראוי להחמיר. ואפי' אם יודעים שהוא כתב ישראל, אם י"ל שכתב כן משום שיצא קול שמת, כגון שטבע במים שאין להם סוף וכדומה, אין מתירין על הכתב, שחוששין שכתב כן מפני הקול שיצאג (תה"ד סימן ר"מ).
א. מצאו שטר בו נכתב שנהרג:
ירושלמי: מחלוקת אם אשתו מותרת. ולמ"ד שכשר דוקא אם חתום או שמצאו עד בכתב.
רמב"ם,רמב"ן,רשב"א,ריטב"א: אשתו מותרת. למדו זאת מהדין בגיטין עא,א שנפסק בסע' הבא, שכתיבת אילם כשרה לעדות אשה.
ריטב"א,רשב"א ברמב"ם: מדובר דוקא בנתקיים השטר. הרשב"א דייק כן מדברי הרמב"ם שכשר דוקא אם נודע שהכתב של ישראל. אולם המ"מ הסתפק בדעת הרמב"ם.
רמב"ן,רשב"א: גם בלא נתקיים. קיום שטרות מדרבנן ובעדות אשה הקלו וכ"ש שלא החמירו אלא העמידו על דין התורה.
רי"ף,רא"ש: הביאו המחלוקת ולא הכריעו.
ר"ן,ב"י: הקשו שהרי"ף והרא"ש פסקו את הגמ' בגיטין עא,א שכתב אילם כשר, ותירצו שכנראה לא הביאו את ההכרעה כאן משום שסמכו על הכרעתם בגיטין, וא"כ להלכה סוברים שגם במצאו שטר אשתו מותרת.
טור: כתב שהרי"ף והרא"ש לא הכריעו לגבי שטר הנמצא ואילו לגבי אילם אשתו מותרת.
אבי הש"ך,ח"מ: יישבו שבגיטין יודעים מי כתב שהרי החרש כתב לפנינו ולכן כשר, אך אצלנו יש חשש שכתבו קטן או פסול ובכך נחלקו. לפי"ז כשמקויים כשר לכו"ע, כי יודעים מי כתב.
ב"ש: יישב שבגיטין מדובר שנכתב לעדות ואילו כאן נכתב לזיכרון, ופסול ע"פ המבואר בהגה"מ שעד מפי עד בכתב כשר דוקא בנכתב לעדות ולא בנכתב לזיכרון.
שו"ע: אשתו מותרת אפילו באינו מקויים, ולרמב"ם צריך שידעו שהוא כתב ישראל.
ח"מ: יש להחמיר בגט הנמצא שאינו מקויים, אך כשאין אפשרות לקיים יש לסמוך על המקלים, שהרי במקום עיגון סומכים על בת קול ולא חוששים שהיה אחד מהפסולים.
ב"ש: יש להחמיר אפילו במקרה שבגיטין. והוסיף שהח"מ כתב להקל במקום עיגון. הרמב"ם כאן הקל לשיטתו שהקל בגיטין אך השו"ע בסי' קכ פסק לגבי גיטין שלא סומכים על כתב וא"כ כך היה לו לפסוק כאן. הגר"א דוחה שהמחלוקת היא אם כתיבה מועילה כבדיקה לחרש, אך לענין עדות אשה מפורש בגמ' שמועיל.
ב. כתב גוי: רמב"ם,שו"ע: פסול.
מ"מ,ב"ש: אפילו כתב לפי תומו. לא הוכשר אלא מסיח לפי תומו אך לא כותב לפי תומו. בה"ב הקשה מה הסברא לחלק, והח"מ ביאר שהבו דלא לוסיף עלה, ולכן אין להוסיף על תקנת חכמים להכשיר מל"ת.
בה"ב: דוקא כתב בדרך עדות, אך לפי תומו כשר.
רישום בספר האוכלוסין של ממשלת הגויים: חת"ס – מועיל לכו"ע כיוון שבכך עדיף כתבם אפילו מדיבורם שאינם מעיזים לחתום בשקר. וכן אם קיבל תעודת פטירה גם מממשלת הגויים וגם מהצבא מועיל הואיל והמזייף מחייב ראשו למלך ושניהם ודאי לא משקרים.
ג. כשיצא קול שמת: תרוה"ד,רמ"א: אם יצא קול כגון שטבע במים שאין להם סוף, לא סומכים על הכתב, שמא כתבו על סמך הקול.
תשו' כ"י,משאת בנימין: כך הדין בכל קול שנהרג.
ב"י,ט"ז: דוקא בטבע במים שאין להם סוף, שגם אם הקול אמת אינה מותרת.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.