פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז יד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יז יד

סעיף יד[עריכה]

כבר אמרנו שהעובד כוכבים שהסיח לפי תומו משיאין על פיו (משנה יבמות קכא,ב). כיצד, היה מסיח לפי תומו, ואמר: אוי לפלוני שמת, כמה היה נאה וכמה טובה עשה עמי. או שהיה מסיח ואומר: כשהייתי בא בדרך ונפל פלוני שהיה מהלך עמנו ומת, ותמהנו לדבר זה כיצד מת פתאום, וכיוצא בדברים אלו שהם מראים שאין כוונתו להעיד, ה"ז נאמן (רמב"ם). וישראל ששמע מעו"ג המסיח לפי תומו, מעיד ששמע ממנו ותנשא אשתו על פיו (שו"ת רא"ש). הגה: וכן אם אמר: פלוני מת, במסיח לפי תומו, אע"פ שלא אמר דברים אחרים, מקרי שפיר מסיח לפי תומו (ריב"ש סי' שע"ז). ויש מחמירים^א (ב"י בשם הר"ן). בד"א, בשלא היה שם אמתלאה. אבל אם היה שם אמתלאה בשיחת העו"ג שמא נתכוין לדבר אחר, כמו שאמר לאחד: עשה לי כך וכך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי לפלוני, אין זה מסיח לפי תומו, שכוונתו להטיל אימה על זה (קכא,ב). הגה: וכן במקום שיש לחוש לשקרא, שלמדוהו לומר כך, אין סומכין עליו^ב (ר"י נתיב כ"ג). וכן אם שמע מערכאות של עובדי כוכבים שאמרו: הרגנו פלוני, אינם נאמנים, שהם מחזיקים ידי עצמם. בזה להתפאר, וכן כל כיוצא בדברים אלו (גיטין כח,ב). הגה: וי"א דכל ערכאות של עובדי כוכבים אינם נאמנים, אפילו אומרים שנהרג בדין שלא על ידם (טור בשם הרא"ש). וכל זה דוקא בערכאות, אבל שאר עובדי כוכבים משיחים לפי תומם ואומרים שנדון בערכאות של עובדי כוכבים, נאמנים^ג (פסקי מהרא"י סי' ל"ד).

נאמנות מל"ת: משנה יבמות קכא,ב: בישראל אע"פ שהוא מתכוין, ובעובד כוכבים אם היה מתכוין אין עדותו עדות.

ב"ק קיד,ב: אמר רב אשי: אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד... והרי נחיל של דבורים?... קנין דרבנן הוא. ודאורייתא לא? והאמר רב יהודה - אמר שמואל: מעשה באדם אחד... בתרומה דרבנן.

הנאמנות היא רק מדרבנן. נפק"מ: א. מל"ת בכתב: למ"מ ולב"ש פסול (דלא כבה"ב) משום הבו דלא לוסיף עלה (סע' יא). ב. מל"ת מפי מל"ת: לריב"ש לא מועיל (דלא כר"ן, תרוה"ד ושו"ע) דלא לוסיף עלה (סע' טז). ג. מל"ת להחמיר: לרד"ך ולרמ"א ז,ב אינו נאמן (דלא כמרדכי, ר"ן ורמ"א בסע' לז). נראה טעמו שרק להקל תיקנו. ד. מועיל רק באיסורי דרבנן או במקום שחז"ל תיקנו להקל בעדות אשה.

גדר מל"ת: יבמות קכא,ב: מעשה באושעיא ברבי, שהתירם עם שמונים וחמשה זקנים? אמר להם: לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד - עדותו עדות, ולא הודו לו חכמים! אלא מתניתין, דקתני ובעובד כוכבים אם היה מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לה? במסיח לפי תומו. עיין בהמשך לגבי קישור דברים ובסע' הבא לגבי גוי שענה לשאלה.

א. קישור דברים: שו"ת ר"ן,רד"ך: הוי מסל"ת רק כשאמר אגב דברים אחרים.

ריב"ש,ר"י טאיטצק,ר"י בירב,ח"מ: אף כשאמרו לבדו, כל שנראה שלא כיוון לעדות. כן משמע מיבמות קכא,ב: "מאן איכא בי חיוואי, שכיב חיוואי".

רמ"א: הביא שתי הדעות.

ב"ח,ב"ש: במקום עיגון יש להקל.

ב. כשיש לחוש שמשקר: רי"ו,רמ"א: אין סומכים עליו.

ב"ש: כלומר, כשיש רגליים לדבר, אחרת אין לחוש כמבואר בהגמ"ר.

ג. מסיחים לפי תומם שנידון בערכאות:

תרוה"ד,רמ"א: נאמנים.

תרוה"ד: מי שטבע במים שאין להם סוף וגוי מל"ת שמת אין להתירה שמא הגוי סומך על טביעתו ואומר שמת.

ח"מ: מקשה מדוע בטבע חוששים שהגוי אומר שמת משום שראה שטבע אע"פ שלא ראה שמת ואילו באומר שנידון בערכאות איננו אומרים ששמע מהערכאות וסומך על כך (שאז יש לחוש שאמרו כן כדי להתפאר), וצ"ע למעשה ובפרט אם יודעים שהכותי לא ראה בעצמו שמת ע"פ הערכאות. ואמנם בתרוה"ד יש להעמיד באומר שראה שהרגוהו, אך הרמ"א לא כתב כן.

ב"ש: מיישב שבטבע במים מסתמא אין ידוע לכותי יותר מאחרים אלא הקול שטבע, ולפיכך אין להתיר, אך לגבי ערכאות כל ששאל כותי לכותי שלא בפני ישראל לא חוששים שהתכוון להתפאר ולא שום חשש, כיוון שאין רגליים לחשוש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.