פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז יח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יז יח

סעיף יח[עריכה]

בא אחד ואמר לנו: אמרו ב"ד או אנשים: כשתלך למקום פלוני, אמור להם שמת יצחק בן מיכאל, ובא השליח ואמר לנו, והשליח אינו יודע מי הוא, הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה, הרי אשתו מותרת, וא"א שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת. והוא שלא הוחזקו שם ב' יצחק בן מיכאל, או כשהוחזקו שנים וידוע שאחד קיים (כרבא יבמות קטו,ב). הגה: וי"א דכל זה דוקא שהזכיר העד שם עירו, אבל אם לא הזכיר שם עירו, אע"פ שיודעין שנאבד אחד, לא מהני אע"פ שהזכיר שמו (תשובת הריב"ש ותשובת הר"ן מהרי"ק שורש קפ"ד). ויש מקילין. וי"א דבמקום שמזכיר שמו לבד, בעינן שיזכיר עירו. אבל אם מזכיר שמו ושם אביו, לא בעינן שיזכיר שם עירו (הרא"ש כלל נ"א וכ"כ מהרי"ק שורש קע"ו). ובמקום שיש אומדנות והוכחות שזה הוא, יש להקל ולסמוך אמאן דאמר דלא בעינן שיזכיר שם עירו (מהרי"ק שורש קפ"ד ותשובת הרא"ש).

חיישינן לתרי יצחק:

יבמות קטו,ב: יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב, שלחו מהתם: יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב, מי חיישינן לתרי יצחק או לא? אביי אמר: חיישינן, רבא אמר: לא חיישינן. הלכה כרבא.

י"א הו"ד בטור: רק כשלא הוחזקו תרי יצחק ולא שכיחי שיירות. כל"ב דר"ז בגיטין כז,א – משנה: המביא גט ואבד הימנו, מצאו לאלתר - כשר, ואם לאו – פסול. גמ': ורמינהו: מצא גיטי נשים... הא אמר תנו נותנין, ואפי' לזמן מרובה! אמר רבה, לא קשיא: כאן במקום שהשיירות מצויות, כאן במקום שאין השיירות מצויות. ואפילו במקום שהשיירות מצויות, והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת... ר' זירא... משני: כאן במקום שהשיירות מצויות, כאן במקום שאין השיירות מצויות. איכא דאמרי: והוא שהוחזקו הוא דלא ליהדר, והיינו דרבה; ואיכא דאמרי: אע"ג דלא הוחזקו לא ליהדר, ופליגא דרבה.

רי"ף ורא"ש ע"פ ח"מ: רק כשלא הוחזקו תרי יצחק.

רי"ף ורא"ש ע"פ טור,ב"ח וב"ש: אף כשיש רק חדא לטיבותא. אמנם הרא"ש ביבמות כותב שמדובר בשכיחי שיירות ולא הוחזקו תרי, ומשמע מדבריו שבהוחזקו לא מועיל אף אם לא שכיחי שיירות, אולם בגיטין שאל כיצד פסק שם הרי"ף לחומרא כל"ב דר"ז ואילו כאן לקולא כרבא, וביאר שכאן היקל משום עיגונא ומועיל אף כשיש חדא לרעותא. הב"ח יישב את הסתירה, ששם למסקנה חזר בו מדבריו ביבמות. ואילו הח"מ כתב שבגיטין כתב זאת רק לדעת רבה אולם לדעת רבא הדין תלוי רק בתנאי של הוחזקו תרי, כמבואר בדבריו ביבמות, ולכן להלכה אם לא הוחזקו לא מועיל אף שלא שכיחי שיירות.

קשה – לא עולה על הדעת להקל כשהוחזקו תרי אף אם אין השיירות מצויות?

פרישה: מדובר שהוחזקו תרי בעולם אך לא בעיר.

ב"ח: מדובר שאחד מהם יצא מן העיר לאחרונה והשני יצא כבר מזמן, שאז רגלים לדבר שזה שיצא לאחרונה הוא המת. הח"מ חולק וסובר שאין בכך רגלים לדבר.

ח"מ,ט"ז: מדובר שידוע שהאחד הלך למקום בו נמצא ההרוג ולגבי השני לא ידוע להיכן הלך, שאז רגלים לדבר שהראשון הוא המת. אמנם הח"מ חלק על ביאור הטור ברא"ש, אך כנראה ע"פ העמדה זו יכול להסכים עימו להלכה. הב"ש כותב שאמנם בגט לא מקלים בכך אלא חוששים שהשני חזר ובא לדרך זו אך כאן משום עיגונא מקלים בכך. והטעם שמחמירים בגט הוא שאפשר לכתוב גט אחר, ולרמב"ן ולרשב"א משום שדוקא כאן שנמצא המת במקום אליו הלך פלוני אומרים כאן נמצא כאן היה משא"כ בגט שלא נמצא במקום כתיבתו.

שו"ע: רק כשלא הוחזקו. הח"מ מבארו כפשוטו וכהבנתו ברא"ש שהדין תלוי בתנאי זה בלבד, והב"ש מבארו כהבנתו ברא"ש שה"ה כשהוחזקו אך לא שכיחי שיירות.

שם העיר: נ"י,ריב"ש,מהרי"ק: צריך להזכיר שם העיר, אחרת חוששין לתרי יצחק. מהרי"ק – כשיש אומדנות שזה הוא יש להקל. ד"מ – לדעתם צריך להזכיר אף כשלא הוחזק תרי ולא שכיחי שיירות.

שו"ת רא"ש: אין חוששין.

בה"ב: יתכן שהרא"ש מודה. במקרה שם העידו שנהרג קרוב לפאס, ויתכן שהוי כמזכיר שהוא מהעיר פאס, ובעיר זו לא הוחזק עוד אחד כשמו.

רמ"א: הביא שלוש דעות, י"א שצריך להזכיר וי"א שלא וי"א שבמזכיר שמו לבדו צריך אך אם הזכיר גם שם אביו לא צריך. ולהלכה כשיש אומדנות והוכחות שזה הוא יש להקל שמועיל אף ללא שם העיר.

ח"מ: אין מחלוקת אלא לכו"ע צריך או שם העיר או רגלים לדבר שזה הוא. לא יעלה על הדעת להתיר ע"פ הזכרת השם בלבד בלא הזכרת שם העיר אא"כ יש רגל"ד, והרא"ש שלא הצריך שם העיר עוסק במקרה שאשתו ידעה שהיה בדרכו לפאס מקום מציאת המת וכמו במקרה של יצחק ריש גלותא. ואת דעת הטור ברי"ף שמועיל אף כשהוחזקו תרי אם לא מצויות שיירות, צריך להעמיד שידוע שהאחד הלך למקום בו נמצא ההרוג ולגבי השני לא ידוע להיכן הלך^[1].

ב"ש: מדובר ברמ"א שאמרו לשליח ללכת לעיר מסויימת ולהודיע שם שפלוני מת, ולכן מובנת גם הדעה שלא צריך להזכיר שם העיר, אך הדעה השלישית סוברת שכשאומר גם שם אביו בכל מקרה לא צריך שם העיר ואפילו כשלא אמרו לו ללכת לעיר מסויימת, אך צ"ע כי לא מצאנו דעה כזו.

שמו ושם משפחתו: רשד"ם,ב"ש – מספיק ולא צריך שם העיר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]