פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז לא

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יז לא

סעיף לא[עריכה]

ראוהו צלוב והעוף אוכל בו (משנה יבמות קכ,א), אף על פי שדקרוהו או ירו בו חצים, אין מעידין עליו (שם ע"פ רי"ף,רמב"ם,רא"ש, דלא כרמ"ה). ואם ראו העוף אוכל במקום שהנפש יוצאה בנטילתו, כגון מוחו או לבו או בני מעיו, הרי זה מעיד עליו שמת (קכ,ב).

צלוב: ב"ח: דוקא על צלוב בידים אין מעידין אך צלוב בצואר מיד נחנק.

ח"מ,ט"ז,ב"ש: גם על צלוב בצואר, כי יש לחשוש שנחתך החבל ונפל.

מגויד: יבמות קכ,א: משנה: אין מעידין אלא עד שתצא נפשו, ואפי' ראוהו מגוייד. גמרא: ורמינהי: אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו, אפילו מגוייד... אמר אביי, לא קשיא: הא ר"ש בן אלעזר, הא רבנן; דתניא: מעידין על המגוייד, ואין מעידין על הצלוב, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף על המגוייד אין מעידין, מפני שיכול לכוות ולחיות... רבא אמר: בסכין מלובנת ודברי הכל.

רי"ף,רמב"ם,רא"ש,שו"ע: בסתמא אין מעידין שמא דקרוהו בסכין מלובנת. כוונת רבא שלחכמים חוששים לסכין מלובנת, ורק כשידוע שלא היתה מלובנת מעידין, ובכך עוסקת הברייתא.

רמ"ה: בסתמא מעידין אא"כ ידוע שנדקר בסכין מלובנת.

ב"ח: אך אחר י"ב חודש מעידין עליו כי ודאי נעשה טריפה.

ח"מ וב"ש ברמב"ם ושו"ע: אין מעידין אפילו אם נעשה טריפה, כי סכין מלובן יכול להחיות אף טריפה. ב"ש – אך במקום שתצא נפשו מעידים. מוכח משחט בו שני סימנים שכתב הרמב"ם שמעידים.

נ"י: במקום שנעשה טריפה מעידים אחר י"ב חודש ובמקום שלא אין מעידין.

גוסס: תוס',ב"ש – לא מעידין, ואם הוא מגויד מעידין. הב"ש הוסיף שאם גוסס ג' ימים מעידין וביארוהו האחרונים שאם ראהו גוסס – לאחר ג' ימים יכול להעיד, אך הפת"ש הביא שהשיגו עליו כל הגדולים, ואם נישאת בדיעבד נחלקו האחרונים[1].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. אמנם קשה לדעתם כיצד פסק השו"ע ביו"ד שלט שמי שגוסס שלושה ימים אשתו מתאבלת, והרי כתב בב"י שיש לגעור במי שמקוננת על בעלה במקרה שאינה מותרת להינשא. הבית מאיר והמה"צ תירצו שמדובר בהיה במקום קרוב שיתברר אם מת ולכן אין לחוש לתקלה. המשכנות יעקב תירץ שהמהר"ם והרא"ש סוברים כדעת רב האי שמתאבלין אע"פ שאין מתירין כמו במשאיל"ס (דלא כרי"ף והעיטור. הו"ד בב"י יו"ד שעה,ז), והחכ"צ והנו"ב תירצו שמדובר באין לו אישה. והקשה הפת"ש שהמשכנות יעקב תירץ רק את הרא"ש, אך לא את השו"ע, והנו"ב לא תירץ את הרא"ש שכן מפורש במעשה שם שהיתה לו אישה. ויישב ע"פ שני התירוצים שהרא"ש פסק כן משום שסובר כרב האי, ואילו השו"ע פסק כן רק כשאין לו אישה.