פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז מג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יז מג

סעיף מג[עריכה]

האשה עצמה נאמנת לומר שמת בעלה, ותנשא או תתייבם על פיה (משנה יבמות קיד,ב), ונותנים לה עיקר^א כתובתה (משנה קטז,ב); אם תתייבם, נכנס היבם לנחלה על פיה (קיז,א). (ואפילו אשה שהיא שוטה, נאמנת) (תא"ו נ' כ"ג), ובלבד שיודעת בטיב נשואין ואלמנות^ב (שם בשם הרמ"ה). במה דברים אמורים, כשבאה לבית דין ואמרה: מת בעלי, התירוני, ולא הזכירה שם כתובה, מתירין אותה לינשא ומשביעין אותה^ג ונותנים לה כתובה. אבל אם באה ואמרה: מת בעלי, תנו לי כתובתי, אף לינשא אין מתירין אותה, שעל עסקי הכתובה באה, והרי זו בחזקת שלא מת, ואין דעתה לינשא אלא ליטול כתובתה מחיים בלבד^ד (קיז,א). (וי"א דאפילו יש לה עד שמת, לא מהני בכה"ג^ה) (נ"י בשם הריטב"א,דלא כב"י).

א. עיקר כתובה: רמב"ם,ריטב"א,שו"ע: נוטלת רק עיקר כתובה. משום שמדרש כתובה הוא רק על עיקר כתובה ולא על התוספת.

ב"ש: וכ"ש שאינה נוטלת נכסי מילוג, וכן הדין כשניתרת ע"פ ע"א או גוי מל"ת.

ב. שוטה: משנה יבמות קיד,ב: רבי יהודה אומר: לעולם אינה נאמנת, אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין; אמרו לו: אחת זו ואחת זו - תנשא. גמרא קטז,ב: תניא, אמרו לו לרבי יהודה: לדבריך, פקחת תנשא, שוטה לא תנשא! אלא, אחת זו ואחת זו תנשא.

רמ"ה,רי"ו,רמ"א: גם שוטה נאמנת ובלבד שיודע בטיב נישואין ואלמנות.

ערוה"ש^[1]: לא מדובר בשוטה אלא בכסילה שאינה מבינה החומר שיהיה לה בסופה אם תשקר.

באר היטב: אין הכרח מהגמ', כי יתכן שכוונתה לאחת שאינה פיקחת לקרוע בגדיה ולא לשוטה ממש. יתכן שלדבריו גם כסילה כדברי ערוה"ש אינה נאמנת.

ג. משביעין אותה: הרמב"ן כתב שנשבעת שמת, וביארו הח"מ והב"ש שנשבעת כדין הנפרעת מנכסי יתומים ואגב כך מגלגלים עליה שבועה שמת.

ד. כשתובעת כתובתה:

יבמות קיז,א: אמר רב נחמן: באת לבית דין ואמרה מת בעלי התירוני להנשא - מתירין אותה להנשא ונותנין לה כתובתה, תנו לי כתובתי - אף להנשא אין מתירין אותה; מאי טעמא? אדעתא דכתובה אתאי.

רמב"ם,שו"ע: אין מתירין אותה לפי שאין דעתה להינשא אלא ליטול כתובה. ח"מ,ב"ש – משמע שאם נישאת נוטלת כתובה.

שו"ע: לא מתירין להינשא לפי שחוששים שמשקרת ובעלה בחזקת חי. ח"מ – ובנישאת נוטלת כי כעת מוכח שדייקא^[2].

ב"ש: אם תבקש להינשא נתיר לה כי אינה חשודה להינשא באיסור אלא שכל עוד לא ביקשה איננו נזקקים להתירה. ואם נישאת ואח"כ תבעה כתובה נוטלת כי מוכח שדייקא.

ה. כשעד מסייע: ריטב"א: אפילו הביאה עד המסייע לה חוששים ששכרה אותו.

ב"י: לא חוששים.

רמ"א,ב"ש: אפילו כשעד מסייע לה לא מועיל. הב"ש מנמק שאע"פ שהעד עצמו נאמן מ"מ צריך גם חזקה שהיא דייקא (לא נפשט ספק הגמ' לגבי ע"א בקטטה) וכאן לא דייקא.

ח"מ: הקשה שאפילו לריטב"א משמע שרק אם היא הביאה אותו חוששים^[3] שמא שכרה אותו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]