פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כא ה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כא ה

סעיף ה[עריכה]

אסור להשתמש באשה כלל, בין גדולה בין קטנה, בין שפחה בין משוחררת, שמא יבא לידי הרהור עבירה (קידושין ע,א). באיזה שמוש אמרו, ברחיצת פניו ידיו ורגליו (ירושלמי), אפילו ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו אפילו אינה נוגעת בו, והצעת המטה בפניו, ומזיגת הכוס (טור). הגה: וי"א דהוא הדין באכילה עמה בקערה נמי אסור בכל ערוה כמו באשתו נדה (בנימין זאב סימן קמ"ג). ויש מקילין בכל אלה, דלא אסרו דברים של חבה רק באשתו נדה (רשב"א אלף קפ"ח). וי"א דכל זה אינו אסור רק במקום ייחוד, אבל במקום שרוב בני אדם מצויים כגון במרחץ, מותר לרחוץ מעובדות כוכבים שפחות, וכן נוהגיםא (מרדכי פ' אע"פ בשם הר"ש בר ברוך). וי"א דכל שאינו עושה דרך חבה, רק כוונתו לשם שמים, מותר. לכן נהגו להקל בדברים אלוב (תוספות סוף קדושין). י"א דאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חבה, כגון לעיין ברישיה אם יש לו כינים, בפני אחריםג (נ"י פרק חזקת הבתים).

שימוש באשה: קידושין ע,א: אמר ליה: תיתי דונג תשקינן, אמר ליה, הכי אמר שמואל: אין משתמשים באשה. קטנה היא! בפירוש אמר שמואל: אין משתמשים באשה כלל, בין גדולה בין קטנה.

ירושלמי: רב הונא אמר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות לו דברים של יחיד. מהו דברי' של יחיד? סכת לו את גופו ומרחצת לו את רגליו ומוזגת לו את הכוס. למה? משום שהיא חייבת לעשות לו או משום שאינן ראויין להשתמש בשפחה.

א. דרך שפחות במקום שרבים מצויים: מרדכי,רמ"א,דרישה: מותר, ולכן מותר לשפחות לרחוץ אותנו בבית מרחץ. כדרך שאמרה אביגיל "לרחוץ רגלי אדוני".

רמב"ם,שו"ע: סתמו שאסור ולא חילקו. הב"י כתב על דברי המרדכי שדבר זה אסור להעלותו על לב ואין ספק שתלמיד טועה כתבו.

ח"מ: שומר נפשו ירחק מזה. והב"ח העיד שמצא כתוב במרדכי ישן "אם יכול להיזהר מהרהור, והנמנע מתברך". הב"ש הביא את שתי השיטות.

ב. לשם שמים: קידושין פא,ב: רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה, שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה. אמר ליה: לא סבר לה מר דמקדשא?... עבר ליה אדשמואל, דאמר שמואל: אין משתמשים באשה! אמר ליה: אנא כאידך דשמואל סבירא לי, דאמר שמואל: הכל לשם שמים.

תוס': על זה אנו סומכים שאנו משתמשים בנשים.

רמב"ם,שו"ע: סתמו שאסור ולא חילקו.

רמ"א: נהגו להקל. הרש"ל כתב כגון לרקוד עם הכלה לחבבה על בעלה או לכבד אביה, וסיים שת"ח ראוי שיחמיר. והב"ח כתב שנהגו הגדולים שבדור להקל בכלה, ובמקום שנהגו נהגו ובמקום שלא יש בכך איסור. אמנם בפת"ש סה,סק"ב כתב שאסור אפי' ע"י הפסק מטפחת, ומי בדורנו יכול לומר "דמי עלי ככישורא".

ריטב"א: הכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואינו מעלה טינא בליבו כלל מותר לו להסתכל ולדבר עם ערוה ולשאול בשלום אשת איש.

ג. דברי חיבה כנגד אחרים: המקור לכך מב"ב נח,א, שר' בנאה הגיע למערתו של אברהם אבינו ושכב בחיק שרה ועיינה בראשו, ואמר לר' בנאה שיכול להיכנס משום שאין יצר הרע בעולם זה, משמע שבעולמנו שיש הדבר אסור. הט"ז מבאר שיש בכך שתי בעיות: הראשונה, שאין הדבר צנוע. והשניה, שגורם לרואה קירבתם הרהור ומחשבה על תשמיש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.