פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כב ב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כב ב

סעיף ב[עריכה]

כשאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה. ואע"פ שאינה ערוה, בכלל ייחוד עריות היא. ושמאי והלל גזרו על ייחוד עובדי כוכבים (ע"ז לו,ב). נמצא, כל המתייחד עם אשה שאסור להתייחד עמה, בין ישראלית בין עובדת כוכבים, מכין את שניהם מכת מרדות, האיש והאשה, ומכריזין עליהם (קידושין פא,א). הגה: ודוקא בידוע שנתייחד עמה, אבל היא אינה נאמנת עליו (ריב"ש סי' רפ"א). ואפילו עד אחד אינו נאמן (מהרי"ק שורש קפ"ח). ומכל מקום במקום שנראה לבית דין דאיכא למיחש לאיסורא, צריך להפרישןא (שם בריב"ש). חוץ מאשת איש שאע"פ שאסור להתייחד עמה, אם נתייחד אין לוקין, שלא להוציא לעז עליה שזינתה ונמצא מוציאין לעז על בניה שהם ממזרים (פא,א).

א. הריב"ש עוסק באשת איש הטוענת שאחד רודף אחריה, וכתב שאין להאמינה כדי לייסרו אבל יש לאיים עליו שאם ידבר עימה מטוב ועד רע ינדוהו, וכן לא ידורו בשכונה אחת.

זקן שאין לו גבו"א: צי"א[1] - צריך להתרחק מהיחוד משום מראית עיני בני אדם אשר אינם יודעים מצבו, אבל כשאין רואים או אם הוא בפני כאלה שיודעים מצבו מותר.

יחוד עם ילדים מאומצים: צי"א[2] – צידד בדוחק להתיר במקרה שלקחו אותם מתחילה לאימוץ בהיתר כשהיו עוד למטה מגיל שהיחוד אסור עמהם. הצי"א מסתמך בעיקר על דברי הלבוש המנמק שהיתר היחוד של בן עם אמו ואב עם בתו הוא שאין דרכה לבא עמו לידי הרגל עבירה, ונראה כוונתו שבגלל שמגדלת אותו ביחסי אם ובן או אב ובת זהו גופא המחיצה המבדלת ביניהם, וזהו המשריש בליבם ההרחקה שלא יבואו לידי הרגל עבירה כיוון שיחסי הטיפוח הוגדרו ביחסים של אם ובן או אב ובת.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ח"ו,מ קונ' איסורי יחוד פרק כב
  2. ח"ו,מ קונ' איסורי יחוד פרק כא, וז"ל: "נלפענ"ד להציע כמה צדדי היתר שלא להצריכם לפרוש זמ"ז היכא שלקחו אותם מתחילה לאימוץ בהיתר כשהיו עוד למטה מגיל שהיחוד אסור עמהם... כתבתי בצידוד צדדי היתר הנ"ל הגם שנדמה שנכנסים לכאורה בפירצות דחוקות, בכדי ללמד זכות על ישראל, ובראותינו שגם גדולים וטובים לא נזהרים בזה, ובכדי לא לסגור הדרך לפני ילדים אומללים שלא יהא להם דורש ומבקש מבתים שיחנכו אותם שם על ברכי התורה והמסורה. וזאת מיהת לדעת שזה אסור בודאי לקחת לכתחילה לאמץ ילדים שהם כבר בגיל של איסור יחוד דהיינו בת מגיל ג' שנים ויום אחד ובן מגיל תשע שנים ויום אחד אם יודעים מראש שלא יוכלו להיזהר מלהתייחד עמם".