פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כג ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהורא (נידה יג,ב), אלא אם יבא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן (רמב"ם) לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלהב, עד שיטה מעט שלא יבא לידי קישוי (יג,ב). ולא יסתכל בבהמה וחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה. ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת, מפני שהם עסוקים במלאכתם לא יבואו לידי הרהור (ב"מ צא,א).
א. קישוי והרהור: חזו"א[1] – איסור ההרהור והקישוי הוא דוקא בדבר עבירה אך לאשתו בזמן שמותרים מותר.
ב. פניו למעלה: בהל' קריאת שמע כתבו הרמב"ם והשו"ע סג,א שאסור אף כשפניו למטה, וצ"ע ואולי רק בק"ש אסור כמו שאסור אף כשהוא נוטה מעט לצידו מטעם גאווה[2].
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ אגרות קודש אגרת ד. מדובר שם על אדם שאסרו עליו הרופאים לשמש, ושאל אם מותר בקירבה הגורמת להרהור וקישוי, והחזו"א אמר שמותר ואף מצווה כי האהבה והריעות רצויה לפניו, אלא שיזהר מנגיעת איברו בבשר כי לא לבוא להוצאה. ולכאורה לא משמע כך השו"ע בסע' ז וכן העזר מקודש בסי' כ,א שכתבו שמידת חסידות לא להרהר ולא להסתכל גם באשתו וכן מדברי הרדב"ז בסי' כא,א שאסר ללכת גם אחרי אשתו משום הרהור. ויש מקום לחלק בין המסתכל ומהרהר לעצמו לבין העושה כן כדי להראות חיבתו, אולם מהשו"ע לא משמע כן, ומ"מ ודאי אלו הנהגות פרטיות לאנשים מופלגים בחסידות.
- ↑ אך קשה כי משמע שכן פירש את המילה "פרקדן" שבגמ', וא"כ עולה מן הגמ' שאף שלא בשעת ק"ש אסור.