פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כה ב

סעיף ב[עריכה]

ולא יקל ראשו עם אשתו ולא ינבל פיו בדברי הבאי, אפילו בינו לבינה. הרי הכתוב אומר: מגיד לאדם מה שחו אמרו חכמים ז"ל: אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין. ואל יספר עמה בשעת תשמיש ולא קודם לכן, כדי שלא יתן דעתו באשה אחרת, ואם ספר עמה ושמש מיד, עליו נאמר: מגיד לאדם מה שחו אבל בענייני תשמיש יכול לספר עמה, כדי להרבות תאותו, או אם היה לו כעס עמה וצריך לרצותה שתתפייס, יכול לספר עמה כדי לרצותה (חגיגה ה,ב). הגה: ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה^א, ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, או דרך אברים (נדרים כ,א) ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה (טור). ויש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה אפילו אם הוציא זרע, אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך^ב (גם זה טור בשם ר"י^[1]). ואע"פ שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (דברי הרב). ולא ירבה בתשמיש להיות מצוי אצלה תמיד, שדבר זה פגום הוא מאד ומעשה בורות הוא, אלא כל הממעט בתשמיש ה"ז משובח, ובלבד שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו (רמב"ם מברכות ב,א). ואף כשישמש בשעת העונה לא יכוין להנאתו, אלא כאדם הפורע חובו שהוא חייב בעונתה, ולקיים מצות בוראו בפריה ורביה, ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל (ראב"ד). ולא יבעול אלא מרצונה, ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה (עירובין ק,ב). ויהיה צנוע מאד בשעת תשמיש. ולא ישמש בפני שום מין אדם^ג, אפילו קטן, אא"כ הוא תינוק שאינו יודע לדבר (נידה יז,א).

א. בכל איבר: חוץ מאותו מקום כמבואר בנדרים כ,א (ב"ש).

ב. שלא כדרכה: נדרים כ,א: אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום... אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה... ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שלחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך.

יבמות לד,ב: ער ואונן שמשו שלא כדרכן.

תוס' א,ב"י: מותר דוקא בלא הוצאת שכ"ז.

תוס' ב,רא"ש: מותר אף בהוצאה באקראי, ואסור דוקא כשרגיל לעשות כן ומתכוון להשחית הזרע. הב"י כתב ששומר נפשו ירחק מזה, והוסיף בבה"ב שאילו היה ר"י רואה דברי הזוהר בעונש המוציא לבטלה ושגדול הוא משאר עבירות שבתורה לא היה כותב כן.

רמ"א: הביא שתי הדעות.

ג. בפני אדם: ב"ש – דוקא אם הוא ניעור.

הוצאת שכ"ז לצורך: ב"ש - התיר לאיש להוציא שכ"ז במקרה שנמצא דם בעד ויש ספק אם בא ממנה או ממנו ורוצה לברר אם הדם ממנו. והוכיח זאת מהדין ביבמות עו,א שמותר להוציא כדי לבדוק פוריות ע"מ להתירו לבוא בקהל. עיין בסיכום לסימן ה,ד שהקהלת יעקב כתב שבזה"ז קשה מאוד לעשות הבדיקה לפי שאיננו בקיאים בשיעור נהמא חמימא, ועוד שלא יבואו ח"ו לידי פירצה בעוון חמור, וצ"ל שבש"ס התירו על דרך שאמרו לגבי שבת "מוטב יחלל שבת אחת וכו'", אך כשאין צורך לכך יש להימנע. אמנם מהב"ש כאן משמע שלא סבר שהטעם הוא כעין "מוטב יחלל וכו'" שהרי כאן יכול להמתין שתיטהר, אלא שכל לצורך אינו נחשב השחתה, וכן התירו לצורך פו"ר האג"מ ועוד.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]