פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כז א

סעיף א[עריכה]

בכסף^א כיצד, נותן לה בפני שנים (קידושין סה,א) פרוטה או שוה פרוטה (משנה ב,א), ואומר לה^ב: הרי את מקודשת לי בזה^ג (ה,ב). הגה: וי"א שי"ל לה: כדת משה וישראל (כל בו). וכן נוהגין לקדש בטבעת^ד, ויש להם טעם בתיקוני הזוהר (דברי הרב). וה"ה אם אמר לה: הרי את מאורסת לי, או הרי את לי לאשה וכן בכל לשון שמשמעותו לשון קדושין ודאי באותו מקום, ובלבד שהיא תבין^ה שהוא לשון קדושין, ואם היה מדבר עמה תחלה על עסקי קדושין, ונתן לה אפילו בשתיקה, הוי קדושין. והוא שעדיין עסוקין באותו ענין. וכל שכן אם אמר לשון קדושין ודאי, אלא שאינה מבינה אותו, דהוו קדושין (ו,א). הגה: י"א דלא בעינן מדברים באותו ענין ממש, אלא מדברים מענין לענין באותו ענין, דהיינו שאין מדברים בקידושין, רק בצרכי זיווגם^ו (מרדכי סוף האיש מקדש וכ"כ הרשב"א). וי"א דלא בעינן מדברים עמה, אלא כל שמדברים לפניה, סגי (מרדכי ריש קידושין, וכן משמע לשון הטור).

א. לקדש במטבע: ב"ש במרדכי^[1]: אין מקדשין. ב"ש – מדרבנן לכתחילה.

אבנ"מ במרדכי: מקדשין. לשון המרדכי: "בהזהב – דעתא אצורתא וצורתא עבידא דבטלה. עיין שם האיך מקדשין במטבע שיש עליו צורה". משמע שרק התקשה כיצד מועיל, ויש ליישב לחלק בין קנין כסף לחליפין, וכן מוכח מקידושין יג,א: "כנסי סלע זה שאני חייב" ונב,ב: "ההוא דחטף זוזי מחבריה".

לקדש במחובר לקרקע: תוס'^[2],רשב"א,ר"ן^[3],ב"ש: מקודשת. אמנם גט כה"ג פסול אך מקישים דוקא קידושי שטר לגירושין ולא קידושי כסף לפי שאינו שייך בגט. עוד מחלק הב"ש שבגט יש בעיה שמחוסר קציצה אך בקידושין כשר אפי' לא בא לידה כמו בתן לפלוני. עיין עוד בסי' לב,ד לגבי קידושי שטר במחובר לקרקע, שהרמ"א הביא שתי דעות בכך ואילו הח"מ והב"ש פסלו.

ר"ן בשם י"א: אינה מקודשת.

טלי קידושייך מע"ג קרקע: רש"ך,ב"ש^[4],מהריב"ל: ספק מקודשת. המהריב"ל הסתפק אם לתלות במחלוקת לגבי מקדש במחובר לקרקע, שלמ"ד שאין מקדשים משום שלומדים בהיקש מגירושין ה"ה אצלנו, ולר"ן (וכן פסק הב"ש לעיל) שההיקש רק בקידושי שטר ה"ה אצלנו שבקידושי שטר פסול ובכסף כשר. הב"ש ל,סק"א מחלק ממקדש בפיקדון שהיה בידה ששם בנתינה הגיע לידה בתחילה.

מקנה: מקודשת.

גט פשוט: בקידושי כסף מקודשת ובקידושי שטר יש להסתפק.

מהרי"ל,חת"ס: אינה מקודשת אף בכסף.

כלי שאינו שווה פרוטה:

רשב"א: מסתפק אם מקודשת, כשם שדעת הרמב"ם, וכן פסק השו"ע חו"מ פח,ג, שבמודה במקצת בכלים לא צריך שיהיו שווים פרוטה (אך לדעת הרמב"ן והרא"ש צריך שם שווי פרוטה, והביאם הש"ך שם).

קצות: אינה מקודשת. בקידושין ג,א נאמר שאשה אינה נקנית בחליפין משום שחליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה, והרי חליפין ניתן לעשות רק בכלי, וא"כ מוכח שבקידושין אפילו בכלי צריך שווה פרוטה. הנתיבות שם דחה ראייתו, והפת"ש כאן ציין לסי' לא,ג. שם כתב השו"ע שהמקדש בכלי פחות משווה פרוטה הריהי ספק מקודשת שמא שווה פרוטה במקום אחר, ומשמע כקצות שלולא חשש זה ודאי אינה מקודשת.

ב. לא אמר כלום: שו"ע: אינה מקודשת אם לא היו עסוקים באותו ענין. ב"ש קלו,א – שונה מגט ששם הנכתב בגט הוי כדיבורו, ובקידושין לא מועיל אפילו בשטר כי צריך גם את דעתה ולא ניכר שדעתה לקידושין.

ג. בטבעת זו: ר' נתן הו"ד בהגמ"ר: צריך לומר.

מקנה,חת"ס: אין צריך, והמנהג לומר הוא לרווחא דמילתא. כך משמע בקידושין ה,ב: "אמר שמואל: בקידושין, נתן לה כסף ושוה כסף, ואמר לה הרי את מקודשת... הרי זו מקודשת".

נתן כלי ואמר "בטבעת זו": שו"ת רמ"א: מקודשת.

שב יעקב: דוקא כששניהם רוצים, אך אם אומרים שכוונתם היתה להיתול אינה מקודשת כי המעשה מוכיח על הדברים שבלב.

ד. חציצה בין טבעת לאצבע: כרם שלמה – יש להקפיד שלא תהא חציצה.

ה. כשטוענת שלא הבינה – בלשונות שהנשים מבינות: ח"מ,ב"ש – אינה נאמנת. ח"מ – ומ"מ אם קידשה אחר זקוקה לגט מהשני משום שויה אנפשה.

בשאר לשונות: רי"ו,ב"ש: ספק מקודשת.

ח"מ: משמעות כל הפוסקים שנאמנת וצ"ע אם לחוש לרי"ו. ולכך נוטה הנו"ב הואיל ואינה בחזקת איסור, אך נסתפק שמא כיוון שהלשון ברורה יש רעותא בטענתה.

ו. באותו ענין: קידושין ו,א: רבי אומר: והוא שעסוקין באותו ענין, ר' אלעזר בר ר"ש אומר: אע"פ שאין עסוקין באותו ענין. ואי לאו דעסוקין באותו ענין, מנא ידעה מאי קאמר לה? אמר אביי: מענין לענין באותו ענין.

רי"ף,רמב"ם,רא"ש,ר"ן,שו"ע: לא מועיל מענין לענין באותו ענין. כך משמע מסתימתם שצריך באותו ענין, והר"ן נימק שהלכה כרבי מחבירו.

רשב"א,מרדכי,רמ"א: מועיל.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]