פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כח ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז[עריכה]
היה לו מלוה אצלה, אפילו הוא בשטר, ואמר לה: הרי את מקודשת לי במלוה שיש לי אצלך, אינה מקודשת (קידושין מח,א), אפילו עדיין המעות בידה ולא שלחה בהם יד (רש"י,רא"ש,ר"ן). (אפי' החזיר לה השטר ויש בו שוה פרוטה) (טור בשם הרמב"ם). ויש מחמירים בזהא (ר"ן פ"ב דקדושין) (והמ"מ פ"ה). והוא הדין אם היא חייבת לו שכירות פעולה שעשה לה, אפילו הגיע זמן המלוה והשכירות לגבות (קידושין מח,א).
א. כשיש בשטר שוו"פ: רמב"ם: אינה מקודשת.
ר"ן: מקודשת. בקידושין מח,א נאמר שלחכמים שמים הנייר ואם שוו"פ מקודשת, ובהו"א העמדנו בשט"ח שלה אך למסקנה כדי ליישב שלכו"ע המקדש במלווה אינה מקודשת העמדנו בשטר קידושין. הר"ן סובר שמ"מ ניתן להוכיח מההו"א ואילו הרמב"ם סובר שסו"ס למסקנה אין ראיה.
ב"ש: הרמב"ם עוסק אף באומר התקדשי לי בשטר חוב וסובר שאין דעתו על הנייר, ואילו מהר"ן משמע שחולק אף כשלא אומר "בשטר חוב", אך צ"ע מנ"ל כי הסוגיא עוסקת באומר.
שו"ע סע' ח: לגבי המקרה שאמר "בשטר חוב" פסק כר"ן.
רמ"א: לגבי המקרה שלא אמר הביא שתי הדעות ולגבי המקרה שאמר לא השיג על השו"ע.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.