פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כח טו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טו[עריכה]
אמר לה: התקדשי לי בשכר מלאכה זו שאעשה עמך, ועשה, אינה מקודשת (רי"ף,רמב"ם מקידושין מח,א). ויש אומרים שהיא מקודשת (ר"י,ר"ת). הגה: אם הוא קבלן על המלאכה, דאומן קונה בשבח כלי (טור בשם ר"י). ואם הכלי עדיין אצלו וקדשה בשכרו, לכ"ע מקודשת, דהוה ליה כמלוה שיש עליו משכוןא (ר' ירוחם נתיב כ"ג). נתן משלו פרוטה לצורך המלאכה, וקדשה בו, מקודשת לכולי עלמא, דה"ל כמלוה ופרוטה (טור). עשה מלאכה אצל אחר ונתחייב לו פרוטה, הוי ליה כמלוה ביד אחרים (ביאור דברי המרדכי לדעת הרב כמ"ש ריש א"נ ומיד שעשה השכיר וכו').
קידושין מח,א: תניא: עשה לי שירים נזמים וטבעות ואקדש אני לך, כיון שעשאן - מקודשת, דברי רבי מאיר, וחכ"א: אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה... דכולי עלמא - מקדש במלוה אינה מקודשת, והכא בישנה לשכירות מתחלה ועד סוף קמיפלגי, מר סבר: אינה לשכירות אלא בסוף, ומר סבר: ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף. ואיבעית אימא: דכ"ע - ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, ומקדש במלוה אינה מקודשת, והכא באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי, מר סבר: אומן קונה בשבח כלי, ומר סבר: אין אומן קונה בשבח כלי. ואי בעית אימא: דכ"ע - אין אומן קונה בשבח כלי, וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, ומקדש במלוה אינה מקודשת, והכא במאי עסקינן - כגון שהוסיף לה נופך משלו, דמר סבר: מלוה ופרוטה - דעתיה אפרוטה, ומר סבר: דעתיה אמלוה.
לגבי שכירות נפסק בשו"ע לח,יג שישנה מתחילה ועד סוף, ולגבי מלווה ופרוטה נפסק בשו"ע כח,יד וברמ"א כאן שדעתו אפרוטה ומקודשת.
אומן קונה בשבח כלי: רי"ף,רמב"ם: אינו קונה.
ר"י,ר"ת: קונה.
רא"ש: לגבי בל תלין (ב"מ ט,מג) הביא רק דברי הרי"ף שאינו קונה ולכן עובר; לגבי קידושין פסק שקונה ולכן מקודשת; לגבי אומן שקלקל (ב"ק סי' יד) הביא שתי הדעות. וכן הטור פסק לגבי בל תלין שאינו קונה ובקידושין שקונה, אמנם לגבי אומן שקלקל פסק שאינו קונה וחייב לשלם.
ד"מ א: הרא"ש פסק כר"י שקונה ובשאר המקומות סתם בגלל שסמך על פסיקתו בקידושין.
ד"מ ב: הרא"ש הכריע בכל מקום לחומרא, ולכן עובר על בל תלין ומאידך היא מקודשת, ובאומן שקלקל המע"ה ופטור ואם תפסו הבעלים אין מוציאים מידם. וכך ביאר גם בטור שהכריע לחומרא, ולגבי אומן שקלקל העמיד דבריו בתפסו הבעלים ולכן כתבו שהאומן חייב. והביאו ביאור נוסף בטור, שפסק כרי"ף שאינו קונה אלא שבקידושין חשש לרא"ש משום חומרת אשת איש.
שו"ע: סתם כרי"ף ורמב"ם וי"א כר"י ור"ת.
זמן האמירה: תורי"ד: למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף, מ"מ צריך לומר לה התקדשי בזמן שנותן לה ולא מספיק שאמר לפני תחילת עבודתו. ב"ש – לפי"ז גם בסי' לח,יג לגבי אדבר עלייך לשלטון מדובר בחזר ואמר לה לאחר שדיבר לשלטון.
פרישה,ט"ז: מועילה גם האמירה שהיתה בתחילה. לכך נוטים הח"מ והב"ש.
א. כשהכלי אצלו: רמ"א ברי"ו,רמ"א: נחשב כמלוה על משכון ומקודשת. ד"מ – ואע"פ שבסע' יא כתב הטור בשם הרמ"ה שבמלווה על משכון מקודשת דוקא כשבא לידו בתורת משכון, באומן כל אומן המחזיק בידו הכלי הריהו כמשכון על שכרו.
ב"ש ברי"ו: דוקא כשתופס על שכרו.
ר"ן: דוקא כשתבעה אותו להשיב ולא השיב כדי לתפוס על שכרו.
רמב"ן: דוקא כשבא לידו בתורת משכון. לדעתו אין חילוק בין אומן לאחר.
ח"מ,ב"ש: הביאו שלוש הדעות. הח"מ תמה מדוע הרמ"א פסק כרי"ו נגד הרמב"ן, הריטב"א והר"ן ולא פסק שהיא ספק מקודשת.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.