פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כח יז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יז[עריכה]
הנכנס לבית חבירו ולקח לו כלי או אוכל וכיוצא בהם וקידש בו אשה, ובא בעל הבית, אף על פי שאמר לו: למה לא נתת לה דבר זה שהוא טוב ממה שנתת לה, אינה מקודשת, שלא אמר לו דבר זה אלא כדי שלא להתבייש עמו, והואיל וקידש בממון חבירו שלא מדעת חבירו הרי זה גזל ואינה מקודשת (קידושין נב,ב). ואם קדשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד עליו, כגון תמרה או אגוז, הרי זו מקודשת מספקא (רמב"ם). הגה: אורח שיושב אצל בעה"ב, ונוטל חלקו וקידש בו, הוי מקודשתב (הגהות אלפסי).
כשמפרשים הסכמתו משום בושה: רמב"ם,ריטב"א,שו"ע: אינה מקודשת כלל.
רש"י,ר"ן: אינה מקודשת למפרע. ב"ש – משמע שמ"מ מחמת הבושה מקדשה מעכשיו, ודוקא לשיטתם שהעמידו בסרסור שיש לו חלק בממון.
כשיש גילוי דעת טוב: ריטב"א,ב"ש: אם לא נתאכלו המעות מקודשת מעכשיו.
ב"ח: מקודשת למפרע. הב"ש מקשה שיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש.
ח"מ: למפרע ודאי לו, ומכאן ולהבא כשלא נתאכלו צ"ע למעשה.
א. קידש בתמרה של חברו: רמב"ם,שו"ע: מקודשת מספק.
פרישה: שמא שוו"פ במקום אחר.
ב"ח,ט"ז,ב"ש: שמא מקפיד. מדובר בשוו"פ.
נו"ב: תימה כיצד מקודשת הרי גם אם הבעלים אינו מקפיד מ"מ לא הקנה לו החפץ, ולולא דמסתפינא הייתי מעמיד במקדש בפני חברו אלא שלא מצאתי לי חבר בראשונים, ועכ"פ צריך לסייג הרמב"ם לדבר שאינו מקפיד לשום אדם בעולם ואפילו שונאו או גוי, לפי שאינו עדיף ממפקיר בפירוש שתקף רק במפקיר לכולם. ובנו"ב תניינא חזר ללמד זכות על הרמב"ם שאכן אינו קונה ובכל זאת כיוון שאינו מקפיד יכול לקדש בו אשה, לפי שלא גרע מחפץ שבעליו התייאשו ממנו שיכול לקדש בו משום שאצל האשה הוי יאוש ושינוי רשות, ואע"פ שכאן הוי שלא מדעת, כבר חילק הש"ך שנח,א בין יאוש שאינו לרצונו להסכמת שימוש שרוצה בכך.
ב. אורח שקידש במנתו: ש"ג,רמ"א: מקודשת. הש"ג מנמק שאין בעה"ב מקפיד שיעשו כל צרכיהם במזונותיהם.
קשה – שו"ע או"ח קעח,יט: אורחים אינם רשאים ליטול מלפניהם וליתן לבנו או לעבדו של בעל הבית ללא נטילת רשות. תקנת חכמים מפני מעשה שהיה כמובא בחולין צד, שאחד זימן אורחים בשני בצורת ולא היה לו להניח לפניהם אלא כשלש ביצים. בא בנו של בעה"ב נטל אחד מהן חלקו ונתן לו וכן שני וכן שלישי. בא אביו של תינוק מצאו שמחזיק אחד בפיו ושתים בידו, חבטו בקרקע ומת. כיון שראתה אמו עלתה לגג ונפלה ומתה. אף הוא עלה לגג ונפל ומת.
ב"ש: מיישב שדוקא לבן בעה"ב אסור.
באר היטב: מיישב ע"פ רש"ל שלאחר שבעה"ב נתן לפני האורח חלקו מותר לתת לבן בעה"ב.
ט"ז: ספק מקודשת. בגלל הסתירה מאו"ח. הב"ש הביא גם דבריו.
בעה"ב שקידש במנת האורח: מהרי"ט,באר היטב – כל עוד האורח לא הכניס לפיו מקודשת.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.