פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה רא ז

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה רא ז

סעיף ז - ביטול כלי

המשנה במקוואות (ד, ה): שוקת שהיא כלי פוסלת את המקווה אלא אם כן עשו בה חור מלמטה או מהצד והמים לא נשמרים בתוכה. החור הנדרש הוא בקוטר של שפורפרת הנוד. רבי יהודה בן בתירא מביא שבירושלים הייתה שוקת כזאת בשם שוקת יהוא וכולם עשו על גביה טהרות.

בפשט המשנה מדובר שהמים עוברים מהשוקת למקווה וצריך שיעור של שפורפרת הנוד בשביל ביטול כלי, אך ביבמות (טו, א) משמע שטבלו בשוקת עצמה, והנקב נדרש בשביל עירוב מקוואות (עירוב של השוקת החסרה עם מקווה שלם שהיה ליד).

בתוספתא (ד, ד): קסטילון (כלי גדול) שמקלח מים, אם הוא נקוב כשה"נ אינו פוסל את המקווה אך לבני אסיא הכשירו אפילו אם החור בגודל של מחט. רבי אלעזר ברבי יוסי פסק לטהר והסכימו לו חכמים. אם החור מלמטה המקווה כשר בכל גודל של נקב.

רא"ש: המשנה מדברת על עירוב מקוואות וצריך כשה"נ, והתוספתא מדברת על ביטול כלי ומספיק חור כלשהו, כל עוד הכלי לא אוגר מים בגללו .

⤶ בשו"ת הרא"ש כתב שלא טובלים בתוך כלי. הטור פירש שלמעשה הרא"ש מחמיר וניתן לטבול בתוך כלי רק אם נקוב כשה"נ .

רמ"א: ניתן לטבול בכלי רק אם נקוב כשה"נ.

רמב"ם: המשנה וגם התוספתא מדברות על ביטול כלי . בדרך כלל מספיק נקב המטהר, אך יש מקרים שצריך כשפורפרת הנוד [א. אם קודם חיבר את הכלי לקרקע ואח"כ עושה את הנקב. ב. בכלי אבנים שאינם מקבלים טומאה וממילא אין בהם שיעור לנקב המטהר. ג. בשוקת המחוברת בסלע, גזרו אטו שוקת שאינה כלי ובה אין צורך בנקב כלל, ולכן בשוקת שהיא כלי היה צורך לגזור כדי שלא יטעו ויתירו בלי שום נקב - ב"י].

☜ כך פסק השו"ע. אמנם, לעניין כלים ששואבים בהם מים למקווה השו"ע הקל כדעת הרא"ש (להבנת הב"י) בסעיף מ שמספיק נקב כלשהו, וביאר רעק"א שלעניין איסור תורה של טבילה בכלים החמיר כרמב"ם שצריך נקב המטהר, ולעניין שאובים שאפילו כולו שאוב מדרבנן - הקל כדעת הרא"ש.


⦿ סתימת החור

בתוספתא מוזכר שאם פקק את הנקב בסיד ובניין אינו פוסל, אך בסיד וגפסיס פוסל. אם הניח את הכלי על הארץ או על סיד וגפסיס וכן אם מרח טיט מהצדדים, אינו פוסל.

רא"ש: אין צורך לסתום בשביל לבטל שם כלי, וכשסתימת החור אינה מעולה המקווה עדיין כשר. סיד וגפסיס זאת סתימה מעולה ולכן פסול, ושאר הדברים לא.

רמב"ם: סתימת החור הכרחית כדי שהמקווה לא ייחשב כלי, כי צריך נקב ומעשה בניין או חיבור לקרקע על מנת לבטל שם כלי. סיד או גפסיס זה לא דרך בניין ולכן פסול, אך סיד וצרורות זה מעשה בניין וממילא כשר.

☜ כך פסק השו"ע (במציאות של ימינו, יש לסתם את החור באמצעות בטון).


֎ אם עשה חור והתקין בו ברז. הנודע ביהודה כתב שאינו נחשב נקב המבטל כלי, אפילו אם יסיר את הברז בשעת הטבילה. בשו"ת בית אפרים כתב שכל עוד לא התקין את הברז אינו נחשב כלי, אך אם התקין יש להחמיר כדברי הנוב"י. לכן יש לעשות שני חורים - אחד כמוציא רימון שאותו יסתום בצורה קבועה, וחור נוסף לברז ויקפיד לפתוח אותו כשבא לטבול (פת"ש ס"ק ז). כך פסק ערוך השולחן.


⦿ מקווה על הגג

רשב"א בתשובה: אין בעיה לעשות מקווה על גג, וראייה ממשנה במידות שהכהן היה טובל במקווה שמעל לשכת הפרווה. כמובן שיש להקפיד שהמקווה יהיה כדרך בניין אבנים ולא באבן אחת שחקקו ולבסוף קבעו.

רמ"א: מותר לעשות מקווה על הגג, ויש להקפיד שלא לבנות אותו בתוך כלי.