פרשני:תנ"ך:תהלים קיב א

נושא הפרק: הפרק משבח (טוב ועוד) ומתאר (רוב הפרק) את ירא ה' ושכרו (הון ועושר, לא ימוט, לא יירא משמועה רעה, צדקתו עומדת לעד), והשוואת אחריתו לאחרית הרשע (יראה וכעס, שיניו יחרוק ונמס, תאוותו תאבד). הפרק ערוך באקרוסטיכון על פי סדר א'-ב' מלא, בשבכל פסוק יש משפט בעל 2 חלקים שכל אחד מהם מתחיל באות אחרת של הא'-ב'. 2 הפסוקים האחרונים העוסקים בהשוואת אחרית הצדיק והרשע כוללים 3 חלקים. הפרק הוא "תאום" לפרק שלפניו, פרק קי"א הערוך בצורה דומה (אקרוסטיכון א'-ב' - 2 אותיות בפסוק, 3 אותיות ב-2 הפסוקים האחרונים). פרק קי"א עוסק בשיבוח מעשי ה', ואילו פרק זה משבח את מעשי הצדיק. פרק קי"א מסיים "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד" - ופרק זה מתאר את ירא ה' וכיצד טוב לו ותהלתו עומדת לעד.

פסוק א: משבח את הצדיק הנזהר במצוות לא תעשה (ירא את ה') וחפץ לקיים מצוות עשה (במצותיו חפץ מאד), ועושה זאת רק לשם שמים (ירא את ה'). ניתן להשוות את הביטוי "חפץ מאד" עם הציווי "ואהבת את ה' אלוקיך... בכל מאודך". הרד"ק מביא מדרש כי הפסוק מדבר על אברהם אבינו שהזדרז בקיום המצוות, שאמר לו הקב"ה "לך-לך" ומיד הלך. להימול - ומיד נימול "בעצם היום הזה". ללכת לעקוד בנו - "וישכם אברהם בבוקר".