פרשת פרה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 15: שורה 15:
מוציאים שני [[ספר תורה|ספרי תורה]]. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ואליו [[עלייה לתורה|עולים]] שבעה קרואים. ול[[מפטיר]] קוראים בספר התורה השני את "פרשת פרה".
מוציאים שני [[ספר תורה|ספרי תורה]]. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ואליו [[עלייה לתורה|עולים]] שבעה קרואים. ול[[מפטיר]] קוראים בספר התורה השני את "פרשת פרה".


[[הפטרה|הפטרת]] פרשת פרה היא: "וזרקתי עליהם מים טהורים" {{מקור|יחזקאל לו, א|כן}}, ואילך. הספרדים נהגו לסיים בפסוק  
[[הפטרה|הפטרת]] פרשת פרה היא: "וזרקתי עליהם מים טהורים" {{מקור|יחזקאל לו, א|כן}}, ואילך. ה[[ספרדים]] נהגו לסיים בפסוק "וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי" {{מקור|יחזאל לו, לו|כן}}, וה[[אשכנזים]] נהגו להמשיך עוד שני [[פסוק|פסוקים]]<ref>ראה [http://he.wikisource.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%90/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%A4%D7%A8%D7%94 ויבינו במקרא/פרה פרה].</ref>.


== ראו גם ==
== ראו גם ==

גרסה מ־05:14, 18 במרץ 2012

פרשיה מן התורה, שקוראים אותה בציבור בשבת פרה נוסף על פרשת השבוע, בשבת שלפני שבת החודש.


הפרשה

"פרשת פרה", היא פרשיה מתחילת פרשת חוקת (במדבר יט, א-כב), העוסקת בטהרה מטומאת מת על ידי אפר פרה אדומה.

חיוב הקריאה

יש אומרים, כי חיוב קריאת פרשת פרה הוא מן התורה (שו"ע או"ח תרפה, ז), ויש אומרים שחיוב קריאתה הוא רק מדרבנן (מ"ב שם ס"ק טו בשם הרבה אחרונים).

סיבת קריאתה

בזמן בית המקדש הייתה קיימת חובה להיטהר לפני הרגל, ולכן קוראים פרשה זו, העוסקת בטהרה, כאשר מתקרב חג הפסח. במדבר סיני שרפו את הפרה האדומה סמוך לחודש ניסן, כדי להזות באפר הפרה על בני ישראל מיד לאחר הקמת המשכן, כדי שיהיו טהורים ויוכלו להקריב את קרבן הפסח. בקריאת פרשה זו כלולה כוונתנו להתפלל לה' שיטהר אותנו במהרה ונזכה לעבוד אותו בבית המקדש.


סדר הקריאה

מוציאים שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ואליו עולים שבעה קרואים. ולמפטיר קוראים בספר התורה השני את "פרשת פרה".

הפטרת פרשת פרה היא: "וזרקתי עליהם מים טהורים" (יחזקאל לו, א), ואילך. הספרדים נהגו לסיים בפסוק "וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְקֹוָק בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְקֹוָק דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי" (יחזאל לו, לו), והאשכנזים נהגו להמשיך עוד שני פסוקים[1].

ראו גם


קישורים חיצוניים

הערות שוליים