Open main menu

צדקיהו בן יאשיהו היה מלך יהודה העשרים והאחרון. בימיו נחרב בית המקדש הראשון וגלתה ממלכת יהודה לבבל.

Contents

תולדותיוEdit

צדקיהו נולד בשם מתניה, בנו של המלך יאשיהו בן אמון. לאחר מות יאשיהו מלך בנו הבכור יהואחז [1], אך הוא הודח בידי פרעה מלך מצרים. פרעה מינה תחתיו את אחיו אליקים ושינה את שמו ליהויקים, ולאחר מות יהויקים מלך בנו – יהויכין [2]. לאחר שלושה חודשים עלה נבוכדנצאר מלך בבל, הדיח את יהויכין, הגלה את חשובי הארץ לבבל, מינה את מתניה בן יאשיהו, ושינה את שמו לצדקיהו.

תקופת מלכותוEdit

צדקיהו מלך אחת עשרה שנה, ועשה בהן הרע בעיני ה', כקודמיו. הוא מרד במלך בבל, ואף הפר שבועה שנשבע לו באלהים שלא ימרוד בו.

בשנתו התשיעית עלה נבוכדנצאר עם כל צבא בבל על ירושלים, וצר עליה שנה וחצי. ירמיה הנביא ניבא שמי שיצא מהעיר ושלים עם הבבלים ישאר בחיים, אך בסופו של דבר הבבלים יכבשו את ירושלים ומי שישאר בה יומת. עבדיו של צדקיהו באו אליו בתביעה שיהרוג את ירמיה, על כך שהוא מרפה את ידי העם, וצדקיהו נתן להם רשות לפגוע בו. עבדי צדיקהו השליכו את ירמיהו אל בור טיט, אך עבד מלך הכושי ביקש מצדקיהו רשות להציל את ירמיהו – ונענה בחיוב.

לאחר שהוצא מהבור זומן ירמיהו אל המלך ואמר לו שאם יכנע לבבלים ינצל, אך אם ימשיך להלחם ימות וימותו איתו כל יושבי ירושלים. צדקיהו לא שמע לדברי הנביא, והמשיך להלחם – עד שנבקעה העיר, אז ניסה לברוח יחד עם אנשי מלחמתו. הוא נתפס באזור יריחו, והובא אל מלך בבל לרבלה, שם שפט אותו מלך בבל, שחט את בניו לעיניו ועיוור אותו. צדקיהו הובא כאסיר לבבל, וצבא נבוכדנצאר החריב את ירושלים, ושרף באש את בית המקדש, בית המלך ושאר הבתים הגדולים שבעיר.

צדקיהו בדברי חז"לEdit

בניגוד לכתוב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', אומרים חז"ל כי צדקיהו היה צדיק, והחורבן בזמנו בא בשל רשעותם של בנו דורו: למשל, במסכת הוריות ((יא:)) נדרש הפסוק המונה את בני יאשיהו: וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַבְּכוֹר יוֹחָנָן הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים הַשְּׁלִשִׁי צִדְקִיָּהוּ הָרְבִיעִי שַׁלּוּם – "הוא שלום הוא צדקיהו; ולמה נקרא שמו שלום? שהיה משולם במעשיו (רש"י: שצדיק גמור היה, בעל מעשים טובים.) ויש אומרים: שלום – ששלמה מלכות בית דוד בימיו." מדרש אחר מסביר את הביטוי: עבד מלך הכושי" – עבדו של צדקיהו, שנקרא "כושי": מה כושי זה משונה בעורו אף צדקיהו משונה בצדקו מבני דורו (שהיו רעים).

הגמרא (נדרים סה.) מספרת על שבועה שהשביע נבוכדנצאר את צדקיהו, שבועה בה לא עמד: "וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים". מהו מרדו? צדקיהו מצא את נבוכדנצר אוכל ארנבת חיה. אמר לו נבוכדנצר: השבע לי שלא תספר זאת עלי ולא יתפרסם הדבר, ונשבע. לאחר זמן הצטער צדקיהו מכך שלא יכול לספר, נשאל על נדרו והתירו לו אותו – וסיפר. שמע נבוכדנצר שמבזים את שמו, שלח וקרא לסנהדרין ולצדקיהו ואמר להם: ראיתם מה עשה צדקיהו? הרי נשבע בשם ה' שלא יגלה! אמרו לו: הוא נשאל על שבועתו. שאל נבוכדצר: אפשר להשאל על שבועות? אמרו לו: כן. שאל: בפני זה שנשבעו לו, או גם לא בפניו? אמרו לו: רק בפניו. שאל נבוכדנצר: אם כן, מדוע לא אמרתם זאת לצדקיה בזמן שהתיר את הנדר? [3] ומסיים המדרש: מיד – "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון".


הערות שוליים

  1. הנקרא בדה"י א ג, טו יוחנן
  2. הנקרא במספר מקומות יכניה, או כניהו
  3. תרגום חופשי. המקור: מאי מרדותיה אשכחיה צדקיה לנבוכד נצר דהוה קאכיל ארנבא חיה א"ל אישתבע לי דלא מגלית עילוי ולא תיפוק מילתא אישתבע לסוף הוה קא מצטער צדקיהו בגופיה איתשיל אשבועתיה ואמר שמע נבוכד נצר דקא מבזין ליה שלח ואייתי סנהדרין וצדקיהו אמר להון חזיתון מאי קא עביד צדקיהו לאו הכי אישתבע בשמא דשמיא דלא מגלינא א"ל איתשלי אשבועתא [א"ל מתשלין אשבועתא] אמרי ליה אין אמר להו בפניו או אפילו שלא בפניו אמרי ליה בפניו אמר להון ואתון מאי עבדיתון מאי טעמא לא אמריתון לצדקיהו