צרעה מזרחית

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־08:08, 4 ביולי 2017 מאת 212.179.121.72 (שיחה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צרעה מזרחית, צולמה במצדה - המקור ויקישיתוף, צילם:אבינועם (קוקו) מיכאלי

צרעה מזרחית, "דבור" בשפה הערבית , (Vespa Orientalis) בקרב המדענים, הוא חרק אשר עקיצתו מכאיבה במיוחד ועלולה לגרום לזיהום, עקב שהייתו של החרק במקומות מזוהמים. אתר המשרד להגנת הסביבה כותב: "מהוות מטרד קשה לאדם עקב עקיצתן המסוכנת, ובמקרים של רגישות מיוחדת אף קיימת סכנה לחיים." באתר גם סימנים לזיהוי הצרעות בכלל: הגוף קצר מ- 20 מ"מ. הצבע אדום חום לרוחב הבטן נמשכים פסים צהובים, המצח והפנים צהובים והמחושים חומים. הצרעה המזרחית- הנפוצה בארץ -בפרט : צבע הגוף השולט צהוב בהיר עם פסים שחורים, שעירות מועטה וצבע הגוף צהוב דבש עד חום, הגוף והרגליים שעירים מאוד". ולהבדיל מדבורת הדבש: "צורת הבטן כפלך, מחודד משני קצותיו החבור בין החזה לבטן ארוך יחסית.

במקרא הצרעה הוא מסמל משחית. הקב"ה שלח את הצרעה לפני שבטי ישראל בטרם ייכנסו לארץ כנען. פרופ' חיים גניזי מאוניברסיטת בר-אילן מספר על כך במאמרו (ראו להלן).

חיי הצרעות[עריכה]

הצרעות מצויות בשפע באזורים מסויימים בארץ. הן מקימות את קינם לרוב במעמקי האדמה אך גם בבתים. החלות בנויות מחלקי צמחים שונים. הן ניזונות מיצי פירות, ולכן נפוצות בשווקים הפתוחים. אך נמשכות גם לפגרי חיים - ביחוד עם הם שותתי דם ולכל זבל אפשרי. אתר טיולי כותב: "הזחלים ניזונים בעיקר בבשר חרקים שהבוגרות טורפות. הן קורעות את הטרף לחתיכות ומאכילות בהן את הזחלים"

הצרעה , כמו דבורת הדבש עם מלכה, פועלות וזכרים. בסוף הקיץ נולדות מלכות חדשות, האמורות להקיםקנים חדשים בעונה הבאה. ולכן מגדלי הדבורים עורכים מבצעי השמדה של הצרעה המזרחית, הן על ידי הצבת מלכודות והן באמצעות מתן פרסים לצדים אותם. ככל שמספר הצרעות יפחת בסוף הקייץ, באביב יהיו פחות צרעות באויר.

על העוקץ[עריכה]

אתר האלרגיה כותב: "ניתן להבדיל בינהם ( בין דבורת הדבש לבין הצרעות לסוגיהן) גם על פי המתרחש לאחר עקיצה:

  • בדבורניים נותר עוקץ באורך 3-2 מ"מ התקוע בעור האדם והדבורה נופלת במקום או עפה למרחק קצר ביותר.
  • לעומת זאת, לאחר עקיצת הצרעות לא נותר עוקץ בעור והחרק נמלט במהירות רבה ונעלם.

הבדל זה מקורו במבנה העוקץ שהוא בעל שיני משור בדבורה, שבשל כוונן אינן מאפשרות משיכת העוקץ חזרה לאחר העקיצה והוא נותר תקוע בעור כשהוא מחובר לחלק מאבריה הפנימיים של הדבורה. בצרעות, לעומת זאת העוקץ דומה למחט מזרק ששוליה חלקים ולכן ניתן לשליפה מהירה מן העור לאחר העקיצה. מסיבה זאת, עקיצת דבורה היא תמיד בודדת בעוד שצרעה יכולה לעקוץ מספר פעמים ברצף.

האתר מתאר גם את אופי התגובה לעקיצה:

  • התגובה השכיחה והפשוטה , שתתחיל מספר דקות אחרי העקיצה, תתפתח נפיחות אדומה וכואבת סביב למקום העקיצה בהקף של ס"מ בודדים ובהמשך תעלם בהדרגה תוך יום- יומיים.
  • התגובה מכונה תגובה מקומית גדולה, מופיעה נפיחות אדומה שהולכת וגדלה , מגיעה לקוטר של 15 ס"מ לפחות ונותרת במצב זה מספר ימים ובהמשך דועכת בהדרגה. פעמים רבות מתעורר בתגובה מעין זאת החשד שמדובר בזיהום משני.
  • תגובה מפושטת (סיסטמית) מיידית המופיעה תוך דקות עד חצי שעה לאחר העקיצה ויכולה לערב מערכות גוף שונות. בתגובה המפושטת ניתן למצוא את כל המגוון של תסמינים אלרגיים :פריחה מפושטת, גרד, נפיחויות בעור, צרידות, נזלת, דמעת, קשיי נשימה, קשיי בליעה, שעול, כאבי בטן, חולשה, סחרחורת,ירידת לחץ דם ואיבוד הכרה.

במצב קיצוני התגובה עלולה להסתיים במוות . נהוג להבדיל בתגובות המפושטות בין תגובה המערבת את העור בלבד ונחשבת לקלה יותר לבין התגובה הקשה יותר שבה, בנוסף למעורבות העורית או אפילו בלעדיה, יש גם מעורבות של מערבת אחת או יותר מהמערכות האחרות ( מערכת הנשימה, עיכול , כלי דם ועצבים).


הצרעה במקרא[עריכה]

הצרעה מוזכרת במקרא במקומות הבאים:

  • וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה, לְפָנֶיךָ; וְגֵרְשָׁה, אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ.([[ספר שמות]], כ"ג,כ"ח)
  • וְגַם, אֶת-הַצִּרְעָה, יְשַׁלַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, בָּם: עַד-אֲבֹד, הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ.([[ספר דברים]], ז',כ"א)
  • וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם, אֶת-הַצִּרְעָה, וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם, שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי: לֹא בְחַרְבְּךָ, וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ ([[ספר יהושע]], כ"ד,י"ב)

הפירוש המקובל יכול להתיחס לצרעה כאל הדַּבּוּר המזרחי, הגדול שבצרעות ארץ ישראל. שכן, עקיצתה קשה מאוד ואף עלולה להביא למוות. אם אכן הצרעות מופיעות בצורה מרוכזת, כפי שזה עלול לקרות בסוף הקיץ באזורים לא- מיושבים, הרי כל מי שנקלע לסביבתם מצוי בסכנה.

לפרשני מקרא יש גישה משלהם לגבי הצרעה: רש"י - מין שרץ העוף", רב סעדיה גאון - "מחלה, חולי בגוף", אברהם אבן עזרא - "מכה בגוף מגזרת צרעת שתחלש כוח הגוף", ולדעת רמב"ן הצרעה "הוא מין ידוע כגון הדבורה".

המפרשית מציגים גם את השיטה בה הצרעה תסייע לשבטי ישראל בבואם לרשת את ארץ כנען.רש"י והרמב"ן מסבירים :

  • רש"י כותב: הייתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בהם ארס והם מתים.
  • רמב"ן כותב כי "הצרעה הזאת עברה עם יהושע את הירדן". דהיינו, לצרעה היה תפקיד של שליח, שנאמר "ושלחתי את הצרעה לפניך" – שהצרעה תשמש יחד עם האימה מעין שליח לבשר לעמים שבני ישראל יבואו אחריהם.

ההיסטוריון חיים גניזי מביא פירוש מקורי, של גארסטאנג [1], חוקר בריטי שהיה מנהל חברת העתיקות בארץ ישראל בימי המנדט. לדבריו: " הצרעה לא הייתה יצור ממשי אלא סמל של מצרים. על הכובע של פרעה במצרים העליונה הייתה מצוירת דבורה. כשם שמקובל לכנות את רוסיה "הדוב הרוסי", את אנגליה "האריה הבריטי" ואת ארצות הברית "הנשר האמריקני", כך הצרעה, היא הדבורה, מסמלת את מצרים. מצרים שלטה ביד קשה בארץ כנען בתקופה שקדמה לכיבוש הארץ על ידי יהושע. על פי מקורות שונים, ובתוכם תעודות אל עמארנה שנתגלו בסוף המאה ה-19, נתהדקה מאוד השליטה המצרית בארץ כנען, ולנחלות המצריות סופחו ערי שלטון חדשות. באיגרות ממלכי לכיש, ירושלים, אשקלון, מגידו, גזר וחצור אל פרעה, מתלוננים מלכי כנען על היד הקשה של השלטון המצרי ומבקשים עזרה נגד הח'בירו[2].

וההיסטוריון מסכם:

נמצאנו למדים שה' שלח את מצרים המסומלת על ידי הצרעה להכביד את ידה על החיים בארץ כנען, ועל ידי זה נחלש השלטון של מלכי כנען. חולשה מדינית זו הקלה על בני ישראל את כיבוש הארץ. כך ראינו את יד ה' המכוונת את ההיסטוריה. הצרעה אכן סייעה לגירוש עמי כנען, כהבטחת הקב"ה."

הערות שוליים[עריכה]

  1. J. Garstang, Joshua, Judges (London, 1931 ), 112 ff., 258 ff
  2. נדב נאמן, "היסטוריה מדינית של ארץ ישראל בימי השושלות היט'-כ'", בתוך היסטוריה של ארץ ישראל: התקופות הקדומות (ירושלים 1982), עמ' 248, 250; יהודה אליצור, ישראל והמקרא , בעריכת יואל אליצור ועמוס פריש (רמת גן 1999), עמ' 53; נחמן אביגד, "לכיש", אנציקלופדיה מקראית , ד' עמ' 504.


לקריאה נוספת[עריכה]

  • א. בן נריה, גידול דבורים, ארגון מגדלי דבורים, תל אביב 1950