קיבוץ גלויות

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה עוסק בקיבוץ גלויות מעשי. אם התכוונתם לברכת "קבץ גלויותינו" שבתפילת שמונה עשרה, עיינו בערך ברכת קיבוץ גלויות.
עולים מגיעים לנמל תל אביב - בא לבטא את הרעיון "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה" (מההפטרה - ג') -הרעיון מקורו במאמרו של זאב ארליך במקור ראשון - 19 בספטמבר 2008 - ראו להלן:"ייבוא של ברכה:נמל תל אביב" - מקור התמונה :מדינת ישראל - אוסף הצילומים הלאומי - צילם:KLUGER ZOLTAN

קיבוץ גלויות הוא כינוס של בני ישראל מכל קצות תבל לארץ ישראל, מכל המקומות שבהם נמצאים בני ישראל בגלות.

הבטחת התורה[עריכה]

קיבוץ גלויות הובטח לראשונה לבני ישראל ע"י משה רבינו לפני מותו, כפי שנאמר בספר דברים לאחר פרשת הברכה והקללה: "וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה".

"אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ"[1].

אנשי כנסת הגדולה קבעו על זה ברכה בפני עצמה בתפילת שמנה עשרה: "תקע בשופר גדול.. וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ" (על פי נוסח עדות המזרח) - כלומר אנחנו מתפללים שהאלוקים ימהר לקיים את ההבטחה הנ"ל. עיין ערך ברכת קיבוץ גלויות.

השלבים לקיבוץ הגלויות[עריכה]

קיבוץ הגלויות יתקיים בשלבים הבאים, לאחר שיבואו על העם "הדברים האלה" - הלא חיוביים:

  1. על העם יהיה לחזור בתשובה.
  2. הקב"ה יקבץ את העם חזרה לארץ.
  3. אפילו, את נדחי העם, אשר יהיו "בקצה השמים".
  4. ובסופו של דבר העם יהיה ריבוני על ארצו - ארץ ישראל.

חזון הנביאים[עריכה]

חזון קיבוץ הגלויות הופיע בחזונות נביאי ישראל: ישעיהו הנביא ג"א קמ"ג[2] וירמיהו הנביא בג"א רצ"ח, עוד בטרם חורבן בית ראשון.

ישעיהו הנביא מפרט את הגלויות ממנו ישובו בני ישראל וכך הוא אומר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹ' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת-שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם: וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" (ישעיהו י"א, י"א-י"ב). חפי החזון של הנביא אין מקום בו לא יגיעו הגולים והוא מציין :

  • גם ישראל
  • ו-יהודה
  • וביתר פירוט ארבע כנפות הארץ

וכל זה כ-185 שנה לפני היציאה לגלות של ממלכת יהודה ד"א של"ח, מועד משוער של היציאה לגלות בבל או אחרי לפני 53 שנה - מועד גלות מלכת ישראל ג"א ר"ה.

בספר ירמיהו מופיעים חזון קיבוץ הגלויות, אף הוא כ-ארבעים שנה לפני חרבן הבית והיציאה לגלות: "כִּי אִם-חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבוֹתִים עַל-אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם" (ירמיהו "ט"ז, ט"ז) . ירמיהו הנביא מציג זאת כהבטחה אלוקית, כי קיבוץ הגלויות תהיה כמו יציאת מצרים.

ולגולים לבבל - "אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה-הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלַם וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלָם" (ירמיהו כ"ט, ב)הוא מנבא:"וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם-יְהֹוָה וְשַׁבְתִּי אֶת-(שְׁביּתְכֶם) [שְׁבוּתְכֶם] וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הַגּוֹיִם וּמִכָּל-הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם ה'וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם" (ירמיהו כ"ט, י"ד)

והמקור המרשים ביותר הוא בפרק כ"א:"הִנְנִי- מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי-אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה. בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל-נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא. שִׁמְעוּ דְבַר-יְהֹוָה גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ" - תאור מוחשי אשר הפיח תקווה בגלויות ישראל.

הגאון הנצי"ב מוואלזין בספרו "העמק דבר" (דברים ל ג), שנכתב זמן רב לפני הקמת המדינה, דייק מהפסוק שיהיה פעמיים קיבוץ גליות, שנאמר "ושב וקבצך", והסביר הנצי"ב: שמתחילה יהיה קצת קבוץ גליות, על ידי רשיון המלכויות, ואחרי כן יוסיף ה' ידו שנית, כדכתיב "ושב וקבצך".

צרות לפני הקיבוץ[עריכה]

הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו תפארת יהונתן (פרשת נצבים) מסביר, שלפני קיבוץ גליות יהיו צרות רבות ליהודים שבחו"ל, כיון שלפני הקיבוץ השמירה האלוקים על עם ישראל בחו"ל תתמעט. [דברי הרב אייבשיץ נכתבו עשרות שנים לפני השואה].

החל מימי הביניים[עריכה]

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
בול של דונה גרציה על רקע ים כנרת - המקור:ויקיפדיה, תרם :גד1

גלי עלייה לארץ חודשו בהתקופה הצלבנית בארץ ישראל. במאה ה-12 והמאה ה-13 , הגיעו לארץ רבנים מצרפת ומאנגליה במסגרת "עליית בעלי התוספות".

מהמאה ה-15 הגיעו לארץ מגורשי ספרד. שלטונות האימפריה העות'מאנית הינחו את פקידיה לקבל את הפליטים היהודים בעין טובה. וכך חודש היישוב היהודי בצפת ובירושלים.

יוזמה מיוחדת הייתה של דונה גרציה נשיא. בסוף המאה ה-16 היא חכרה את טבריה עבור יישוב יהודי בעיר.

במאה ה-17 הגיע עלייה רבת מימדים ובעלת השפעה לירושלים של רבי יהודה החסיד.

העת החדשה[עריכה]

עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ, החל מהמאה ה-19 גבר מספר היהודים שעלו לארץ ישראל. קבוצות בולטות של עולים היו: בשנת 1777 עליית תלמידי הבעל שם טוב, קבוצה של עולים מצפון אפריקה]] ועליית תלמידי הגר"א.

אחריהן הגיעו גלי העלייה הגדולים יורת שזכו לכינוי "העלייה" ומספרה סידורי מה"עלייה הראשונה" עד ה"עלייה החמישית" ומאז הייתה עלייה רישמית קטנת מימדים בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחרי עד הקמת המדינה. במקביל הייתה כל הזנן עלייה לא-רישמית שכונתה "העפלה". עם הקמת מדינת ישראל החלה עלייה המונית. וכך גדלה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מ-600 אלף איש לשני מיליון תוך זמן קצר.

יש שראו בהקמת המדינה תחילת קיום הנבואות, ויש שראו בה הכנה לכך, וכפי שמובא בערך אתחלתא דגאולה. וראה גם בערך נבואות שהתגשמו.

חוק השבות, תש"י[עריכה]

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: קובץ חסר
רוב העלייה לארץ בוצעה באוניות שנשאו דגל ישראל - כך שמרגע שכף רגלם של העולים נחתה על האוניה, בר היו באוירה ישראלית - מקור התמונה:ויקישיתוך , תרם :dovi

בשנת תש"י חקקה הכנסת את את "חוק השבות" . הסעיף הראשון לחוק קבע:כל יהודי זכאי לעלות ארצה. ההגבלות היו מעטות והיו אלו: אם הפונה פועל נגד העם היהודי, או עלול לסכן בריאות הציבור או בטחון המדינה [3].

החוק גם "הכשיר" את כל העולים שהגיעו לארץ בתקופת המנדט הבריטי ללא רשיון עליה. וכך נקבע:"כל יהודי שעלה לארץ לפני תחילת תקפו של חוק זה, וכל יהודי שנולד בארץ בין לפני תחילת תקפו של חוק זה ובין לאחריה, דינו כדין מי שעלה לפי חוק זה".

בשנת 1970 נוסף סעיף לחוק, שאינו לרוחם של "שלומי אמוני ישראל" : לפי החוק זכויות העולה " מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון." - דהיינו, ההגדרה של מיהו יהודי חרגה באופן גורף מההגדרה המסורתית.

חלק ניכר מהעם היהודי נמצא היום במדינת ישראל אך התהליך עדין לא הסתיים.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ל', א'-ה'
  2. "בִּשְׁנַת-מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ... (ישעיהו u, א) - לפי בשנה בה חלה בצרעת
  3. אתר הכנסת