Difference between revisions of "קידוש לבנה"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
(נשים)
 
(3 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 1: Line 1:
 
קידוש לבנה (בנוסח אחר: ברכת לבנה) היא ברכה הנאמרת בחציו הראשון של החודש, אל מול פני הלבנה בחידושה ההולכת וגדלה. נוהגים להוסיף אחרי הברכה פרקי תהילים וטקסטים אחרים.
 
קידוש לבנה (בנוסח אחר: ברכת לבנה) היא ברכה הנאמרת בחציו הראשון של החודש, אל מול פני הלבנה בחידושה ההולכת וגדלה. נוהגים להוסיף אחרי הברכה פרקי תהילים וטקסטים אחרים.
=ברכת הלבנה=
+
==המצווה==
 +
===מקור השם===
 +
מקור השם קידוש לבנה<ref>(ראה מהרי"ל הלכות ראש חודש ט; רמ"א או"ח תכו ב)</ref> הוא ככל הנראה כזכר למצוות קידוש החודש אשר עליה היא מבוססת. במסכת סופרים נחלקו האם יש לברך בברכה "מקדש חודשים" או "מחדש חודשים", ועל אף שנפסק שיש לברך כנוסח השני, עדיין שם הברכה נשאר קידוש לבנה. חלק מקהילות הספרדים מכנים את המצווה ברכת לבנה, משום שהיא ברכה הנאמרת בעת ראיית הלבנה.
  
'''הגדרה'''<ref>ד טור' תסז – תעה.</ref>
+
===תוכן הברכה===
- הברכה שמברכים בכל חודש כשרואים את הלבנה בחידושה
 
  
==מצותה==
+
תוכן הברכה הוא שבח לקדוש ברוך הוא על בריאת צבא השמים שאינם משנים את הציווי שנצטוו להתנהג בהילוך תקופותיהם, והם שמחים על כך, כמו שנאמר בשמש (תהלים יט ו): יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח  (סנהדרין שם ורש"י ד"ה תפקידם). הברכה נתקנה הלבנה ולא על שאר הכוכבים, לפי שבתנועת הלבנה רואים את מעשה ה' וגבורתו יותר מבכל הכוכבים, שאין תנועתם נראית כל כך כמו תנועת הלבנה שהכל רואים שהיא מתנועעת ומקפת כל הרקיע בכל חודש (לבוש תכו א)<ref>על ברכת הלבנה לאחר שרגל אדם דרכה על הירח – ראה הרב מ. כשר, האדם על הירח לאור התורה והאמונה, תשכ"ט.</ref>.
 
 
===הברכה ושמה===
 
 
 
הרואה הלבנה בחידושה מברך: אשר במאמרו ברא שחקים וכו' (ירושלמי ברכות ט ב; רמב"ם ברכות י טז; טוש"ע אורח חיים תכו א. וראה להלן: הנוסח)<ref>וראה סנהדרין מא ב: עד כמה מברכים על החודש וכו', ושם מב א נוסחי הברכה, אך אין בבבלי דין מפורש שהרואה לבנה בחידושה מברך, אמנם בדקדוקי סופרים ברכות נט ב מוזכר הדין במפורש, וכן משמע ברי"ף ורא"ש שם. וראה שו"ת דברי יציב ב קעח.</ref>.
 
 
 
ברכה זו נקראת בשם קידוש לבנה (ראה מהרי"ל הלכות ראש חודש ט; רמ"א או"ח תכו ב).
 
 
 
===עניינה===
 
 
 
ענין הברכה הוא שבח לקדוש ברוך הוא על בריאת צבא השמים שאינם משנים את הציווי שנצטוו להתנהג בהילוך תקופותיהם, והם שמחים על כך, כמו שנאמר בשמש (תהלים יט ו): יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח  (סנהדרין שם ורש"י ד"ה תפקידם). ברכה זו היא ברכת ראיה ושבח (שו"ת שבות יעקב א יב; שדי חמד כללים ב כט)<ref>וראה בספר קדוש לבנה – אוצר הלכות ומנהגים מלואים א בשם החזון איש שזו מצווה גמורה. וראה מאמרו של הרב א. לרנר, יודעי בינה ה תשע"א עמ' 232 ואילך.</ref>.
 
 
 
וניתקנה ברכה זו על הלבנה ולא על שאר הכוכבים, לפי שבתנועת הלבנה רואים את מעשה ה' וגבורתו יותר מבכל הכוכבים, שאין תנועתם נראית כל כך כמו תנועת הלבנה שהכל רואים שהיא מתנועעת ומקפת כל הרקיע בכל חודש (לבוש תכו א)<ref>על ברכת הלבנה לאחר שרגל אדם דרכה על הירח – ראה הרב מ. כשר, האדם על הירח לאור התורה והאמונה, תשכ"ט.</ref>.
 
  
 
===מעלתה===
 
===מעלתה===
 
+
הגמרא <ref>סנהדרין מב א</ref> דורשת מכך שנאמר "החודש הזה לכם" וכן "זה אלי ואנוהו" שכל המברך את החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, ןאף פוסקת מכך להלכה שיש לאומרה מעומד. המפרשים הסבירו עניין קבלת השכינה וקישורה לקידוש לבנה באופנים שונים:
חכמים הפליגו בשבח מצוה זו ואמרו: כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, שהקדוש ברוך הוא אף על פי שאינו נראה לעין נראה הוא על ידי גבורותיו ונפלאותיו, ואף כאן על ידי מה שמחדש החדשים הוא מתגלה לבני אדם והוא כאילו מקבילים פניו (תלמידי רבינו יונה ברכות ל ב).
+
* '''הכרה בפעולות הקב"ה בעולם-''' [[רבינו יונה]]<ref>תלמידי רבינו יונה ברכות ל ב</ref> מסביר עניין זה בכך שבהתבוננות בברכת הלבנה ניתן ללמוד על דרכי הקב"ה. דרכי ה' נסתרות כמו שנאמר בישעיה "אכן אתה אל מסתתר", אך כאשר אנו רואים את מעשיו ופעולותיו בחידוש הלבנה, אנו מתחברים למעשה הבריאה ובכך כמו מקבלים פני שכינה.
 
+
* '''רמז על גאולת עמ"י-''' ה[[מהרש"א]] מפרש שהדבר קשור לכך שישראל נמשלו ללבנה. בדומה ללבנה הקטנה וגדלה, כך עמ"י קטנים בגלות וגדלים לעתיד לבוא (ובפרט מלכות בית דוד), וממילא חידוש הלבנה הוא סימן לעמ"י על כך שהם עתידים להתחדש כמותה-ולהגיע לידי קבלת פני שכינה.  
 +
'''שמירת ההבטחה לגאולה-''' בשיבולי הלקט<ref>קסז</ref> כתב בדומה לדבריו, שכמו שהכוכבים והירח לא משנים את מסלולם ותפקידם, כך גם אין הקב"ה מואס בעמ"י כדברי הכתוב "אם ימשו החוקים האלה.. גם אני אמאס בכל זרע ישראל" (ירמיה לא,לה). ממילא דומה הדבר לקבלת פני שכינה בכך שכאשר אנו רואים שהקב"ה חפץ בנו אנו כמו מקבלים פני שכינה.
 
ועוד אמרו: אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דים (סנהדרין מב א); כלומר: אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלים פני שכינה פעם אחת בחודש דים (רש"י שם ד"ה דיין).
 
ועוד אמרו: אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דים (סנהדרין מב א); כלומר: אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלים פני שכינה פעם אחת בחודש דים (רש"י שם ד"ה דיין).
  
 
==זמנה וסדרה==
 
==זמנה וסדרה==
 
+
בגמ' סנהדרין מב. מובאת מחל' אמוראים לגבי סוף זמן אמירת ברכת הלבנה. הכלל הבסיסי הוא שניתן לברך על הלבנה "עד שתתמלא פגימתה" ונחלקו האמוראים בהבנת גדר זה. רבי יעקב בר אידי אומר בשם רב יהודה שניתן לברך עד שבעה ימים מתחילת החודש, ונהרדעי סוברים שניתן עד ט"ז לחודש. הגמרא מסבירה שמכיוון שהברכה היא "מחדש חודשים" סובר רב יהודה שניתן לברך כל עוד הלבנה מתחדשת- עד שתהיה כחצי עיגול, ונהרדעי סוברים שצריך שיהיה עיגול שלם, עד הזמן שמתחיל להיחסר ומפסיק לגדול.
 
===סוף הזמן===
 
===סוף הזמן===
 
ניתן לברך על החודש עד שתתמלא פגימתה של לבנה (סנהדרין מא ב), שלאחר זמן זה לא נחשבת יותר הלבנה כמתחדשת ואין לברך עליה "מחדש חדשים". האמוראים נחלקו בהבנת גדר זה:
 
ניתן לברך על החודש עד שתתמלא פגימתה של לבנה (סנהדרין מא ב), שלאחר זמן זה לא נחשבת יותר הלבנה כמתחדשת ואין לברך עליה "מחדש חדשים". האמוראים נחלקו בהבנת גדר זה:
Line 37: Line 27:
 
לגבי יום ט"ו עצמו ישנה מחלוקת, האם ניתן לברך בו, ובשו"ע פסק שהוא לא כלול בימי חידוש הלבנה <ref>ראה שו"ת שבות יעקב ב פז; ישועות יעקב תכו סק"ה; שו"ת רב פעלים ב או"ח לח. וראה בביאור הלכה תכו ג ד"ה ולא, שכתב שבדיעבד כשלא קידש עד ט"ז יקדש בליל ט"ז בלי שם ומלכות. וראה בביאור הדברים בשו"ת חתם סופר אורח חיים קב; שו"ת דברי יציב ב אורח חיים קעט.</ref>.
 
לגבי יום ט"ו עצמו ישנה מחלוקת, האם ניתן לברך בו, ובשו"ע פסק שהוא לא כלול בימי חידוש הלבנה <ref>ראה שו"ת שבות יעקב ב פז; ישועות יעקב תכו סק"ה; שו"ת רב פעלים ב או"ח לח. וראה בביאור הלכה תכו ג ד"ה ולא, שכתב שבדיעבד כשלא קידש עד ט"ז יקדש בליל ט"ז בלי שם ומלכות. וראה בביאור הדברים בשו"ת חתם סופר אורח חיים קב; שו"ת דברי יציב ב אורח חיים קעט.</ref>.
  
==תחילת זמן הברכה==
+
===תחילת זמן הברכה===
 
על אף שהגמרא דנה בסוף זמן הברכה, היא איננה מתייחסת לתחילת זמן הברכה בחודש ונחלקו בכך הראשונים:
 
על אף שהגמרא דנה בסוף זמן הברכה, היא איננה מתייחסת לתחילת זמן הברכה בחודש ונחלקו בכך הראשונים:
 
*יש אומרים שלכתחילה יש לברך מליל ראשון לחודש, אלא שאם לא בירך בליל ראשון מברך עד סוף זמנה (רמב"ם י יז; מאירי סנהדרין מב א).
 
*יש אומרים שלכתחילה יש לברך מליל ראשון לחודש, אלא שאם לא בירך בליל ראשון מברך עד סוף זמנה (רמב"ם י יז; מאירי סנהדרין מב א).
Line 54: Line 44:
  
 
===מוצאי שבת===
 
===מוצאי שבת===
 +
במסכת סופרים (כ,א) מובא שאין מברכים על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם. והביאו שיש המקשרים את הברכה לברכת הבשמים וכתבו שאין הדבר מתקבל משום שאין קשר בין הבשמים לבין ברכת הלבנה. מאידך, יש המפרשים שכוונת מבושם הוא שיהיה בבגדים נאים ונקי, שרק כך נכון לברך את הלבנה (שזהו כעין קבלת שכינה). לפי פירוש זה, אין לחלק בין מוצ"ש לבין מוצאי יו"ט (שבו אין מברכים על הבשמים) וכן פסק במשנ"ב.
 +
 +
ר' יונה (בברכות שם) גורס במסכת סופרים מברכים על הלבנה משתתבשם, ומפרש שיש לחכות עד תעשה הלבנה כעין חופה  או שיהיה לה אור מתוק  ומפרש שיש לחכות 3 ימים עד שהלבנה תגדל מעט ורק אז ניתן לברך עליה. בבית יוסף פסק שלמרות שאנו גורסים במסכת סופרים אחרת מר' יונה, עדיין אנו פוסקים שיש לברך על הלבנה רק לאחר 3 ימים משום שרק אז נהנים מאורה.
  
אין מברכים על הלבנה אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם ובגדיו נאים (מסכת סופרים יט י; טוש"ע תכו ב). וכשמקדשים הלבנה במוצאי שבת תהיה הצלחה באותו חודש (מגן אברהם שם סק"ב, בשם המגיד).
+
הרמב"ם פסק שניתן לברך על הלבנה מתחילת החודש ועד לט"ז בו. לכאורה יש להקשות על פסקו- כיצד יסביר את הברייתא במסכת סופרים המסבירה שיש לברך בביסום?
 +
הרי אם יסביר כשיטת ר' יונה היה עליו לפסוק שיש לחכות שלושה ימים עד שהלבנה תתבסם, ואם גרס כב"י, מדוע לא הזכיר את הדין שיש לברך על הלבנה במוצאי שבתות ויו"ט?
 +
לכן נראה שהרמב"ם כלל לא חשש לברייתא במסכת סופרים ופסק כדברי הגמ' שלא התייחסה כלל לתחילת זמן הברכה ומשמע ממנה שיש לברך מתחילת החודש.  
  
ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם עשרה ימים בחודש, אז ממתינים עד מוצאי שבת, אבל אם ליל מוצאי שבת יהיה ליל י"א בחודש (מגן אברהם סק"ג), אין ממתינים עד מוצאי שבת, שמא יהיו שנים או שלשה לילות מעוננים ולא תיראה הלבנה ויעבור הזמן. שכל מקום שיש להסתפק שמא תתבטל המצוה לגמרי אין משהים אותה בשביל לעשות מצוה מן המובחר (שו"ת תרומת הדשן לה).
+
הב"י הביא את שיטת מהר"י מג'יקטיליא הפוסק על פי הקבלה שניתן לברך על הלבנה עד שבעה ימים מתחילת החודש. הב"ח הקשה על שיטה זו ממחל' האמוראים לעיל בה סובר רב יהודה שניתן לברך עד שבעה ימים מתחילת החודש וברור שלא סבר שניתן לברך רק לאחר 7 ימים. ואף נהדרעי החולקים עליו, דנים רק על סוף זמן הברכה ולא משמע שחולקים על תחילת זמן הברכה.
  
ויש סוברים אין להמתין כלל למוצאי שבת, שלא להחמיץ המצוה, ומיד אחר שעברו שלשה ימים יש לקדשה (ב"ח או"ח תכו: מעשה רב להגר"א קנט)<ref>וראה בספר המנוחה לרבנו מנוח מהדורת הורביץ ברכות י יז, שיברך תיכף כשיראה את הלבנה בחידושה.</ref>.
+
דברים אלו הם דווקא במידה וליל מוצאי שבת הוא קודם עשרה ימים בחודש, אז ממתינים עד מוצאי שבת, אבל אם ליל מוצאי שבת יהיה ליל י"א בחודש (מגן אברהם סק"ג), אין ממתינים עד מוצאי שבת, שמא יהיו שנים או שלשה לילות מעוננים ולא תיראה הלבנה ויעבור הזמן. שכל מקום שיש להסתפק שמא תתבטל המצוה לגמרי אין משהים אותה בשביל לעשות מצוה מן המובחר (שו"ת תרומת הדשן לה).
  
ומכל מקום אף כשמקדשה בחול יש ללבוש בגדים נאים (תרומת הדשן שם; רמ"א בשו"ע שם).
+
מאידך, יש הסוברים אין להמתין כלל למוצאי שבת, שלא להחמיץ המצוה, ומיד אחר שעברו שלשה ימים יש לקדשה (ב"ח או"ח תכו: מעשה רב להגר"א קנט)<ref>וראה בספר המנוחה לרבנו מנוח מהדורת הורביץ ברכות י יז, שיברך תיכף כשיראה את הלבנה בחידושה.</ref>. מכל מקום אף כשמקדשה בחול יש ללבוש בגדים נאים (תרומת הדשן שם; רמ"א בשו"ע שם).
  
===ליל שבת ויום טוב===
+
==גדר הברכה==
 +
הגמ' מקשה מדוע אין מברכים על תוספת ההנאה מאור הלבנה "הטוב והמטיב" כמו שמברכים על תוספת הנאה בברכת הגפן? ומתרצת שמכיוון שדרך העולם שהלבנה מתמעטת וגדלה- אין לברך עליה .
 +
רש"י מסביר שקושיית הגמ' היא על שיטת רב יהודה, שאף אם סובר שאין לברך ברכת הלבנה אלא בזמן בו היא גודלת לחצי עיגול (ואז תחילת ההנאה ממנה), עדיין אמורים לברך "הטוב והמטיב" על שאר הימים עד ט"ז בחודש שבהם נהנים יותר מאורה. מאידך, לשיטת נהרדעי קושיא זו אינה שייכת משום שלשיטתם מברכים על הלבנה כל עוד היא גדלה, ואין אפשרות לברך הטוב והמטיב משום שלאחר מכן אין תוספת טובה.
 +
החכמת שלמה (על רש"י שם) מסביר שניתן לפרש שהקושיא איננה רק על שיטת רב יהודה אלא גם לנהרדעי. הוא מסביר שקושיית הגמ' היא שנברך גם על ברכת הלבנה וגם הטוב והמטיב בדומה לברכת הגפן בה מברכים על הבריאה בורא פרי הגפן, ולאחריה מברכים על תוספת הטובה את ברכת הטוב והמטיב.
 +
ברכת הראייה על בריאת הלבנה- העולה מדבריו שברכת הלבנה היא ברכה על בריאת הלבנה, ואנו מברכים רק פעם בחודש בעת חידושה כמו בכל ברכות הראייה עליהם מברכים כאשר יש חידוש בראייה (כגון הרואה הרים גדולים וכדו' בברכת עושה מעשה בראשית).
 +
 
 +
===הרואה את הלבנה ביום===
 +
האג"מ (חו"מ ב,מז) הוכיח מדברי הרמב"ם לעיל שסובר גם שהברכה היא על בריאת הלבנה, משום שפוסק שניתן לברך על הלבנה אף ביום הראשון של החודש- למרות שעדיין לא נהנים מאורה. ומביא נפק"מ לעניין בכך שהרואה את הלבנה ביום ט"ו לחודש, עליו לברך עליה- למרות שלא נהנה מאורה, משום שלא יוכל לברך בלילה, והברכה היא על עצם בריאתה. ומה שהרמ"א פוסק שיש לברך על הלבנה רק בלילה בעת שנהנים מאורה, זוהי תוספת בעלמא ואין חיוב בדבר.
 +
 
 +
מאידך, יש הסוברים שברכת הלבנה איננה ברכת הראייה אלא היא כברכת המצוות. אפשר להוכיח כדבריהם מכך שר' יונה דורש לחכות 3 ימים על מנת שהלבנה תגדל מעט ויוכלו ליהנות ממנה- ומשמע שההנאה היא חלק מהותי מהברכה.
 +
 
 +
באופן אחר, ניתן לחלק בין ברכת המצוות לברכת הראייה. בעוד שבירושלמי מביאים ברכת הלבנה כחלק ממסכת ברכות וכשאר ברכות הראייה (וכן מביא הרמב"ם בברכות פרק י), הבבלי מביא דין ברכת הלבנה כחלק ממסכת סנהדרין. בחלוקה זו, ניתן להסביר גם שר' יונה תופס את ברכת הלבנה כטקס עצמאי וכברכת המצוות, ולכן דורש גם שיהיה האדם מבוסם ויחכה שלושה ימים שהלבנה תהיה בהדרה, וכן השו"ע הכניס הלכה זו בדיני ראשי חודשים. מאידך, הרמב"ם שרואה את הדבר כברכת הראייה, לא מצריך תוספות אלו לברכה.
 +
 
 +
==חובת הברכה==
 +
נפקא מינה בין השיטות קיימת בשאלה האם יש חובה לברך ברכת הלבנה. הנודע ביהודה (שו"ת קמא,מא) כתב שציבור שהיה באמצע קריאת המגילה בפורים ולא הספיקו לברך על הלבנה, ונראתה הלבנה בחוץ- רשאים להפסיק מקריאת המגילה ולברך על הלבנה לפני שתתכסה. מאידך בעל החכמת שלמה (שנות חיים, קלא) פסק שאין חיוב לברך על הלבנה, וכל החיוב הוא לברך במידה ורואה את הלבנה, אך אין צורך לחפש אחריה.
 +
חיוב סומא בברכה- המג"א פסק שסומא חייב לברך ברכת הלבנה על אף שאינו רואה אותה ומשמע מדבריו שאין ברכת הלבנה ברכת הראייה באופן הרגיל. לעומתו, רע"א פסק שסומא פטור מהברכה, והמשנ"ב פסק שמכיוון שיש מחל' בדבר על הסומא לשמוע הברכה מאחר.
 +
ברכה סמוך לראייה- בשאר ברכות הראייה ישנו הדין שיכול האדם לברך רק בסמוך לראייה ואינו יכול לברך זמן רב לאחר הראייה. באותו אופן, מי שראה הר גדול ולא בירך עליו, אינו רשאי לברך עליו למחרת מכיוון שכבר איבד את חובת הברכה.
 +
מצד שני, בברכת הלבנה אנו יכולים לחכות שבוע ויותר עד לברכה, ועל אף שכבר רואים את הלבנה במשך הזמן- אין פגם בדבר .
  
אין מקדשים את הלבנה בליל שבת (שו"ת רדב"ז ד קלג; מגן אברהם שם סק"ז) ובליל יום טוב, אפילו שהוא מוצאי שבת (מהרי"ל הלכות שבועות ז; רמ"א או"ח תכו ב)<ref>וראה משנה ברורה שם ס"ק יב שנאמרו הרבה טעמים מהקבלה, ובשער הציון שם ס"ק יב הוסיף טעם הלכתי.</ref>.
+
===חיוב נשים במצווה===
 +
נחלקו הפוסקים בנוגע לחיוב הנשים בקידוש לבנה. הגמרא (סנהדרין מב א) דנה על נוסח הברכה ומביאה לה נוסח מקוצר. רב אשי עונה שנוסח פשוט זה אף הנשים יכולות לברך, ושנוסח הברכה האמיתי הוא כדברי רב יהודה, וכנוסח אותו אנו נוהגים לומר כיום. מדברי רב אשי ניתן להבין שגם נשים חייבות בברכת הלבנה וכן פירש ה[[מאירי]] שגם הגברים וגם הנשים חייבים באותו נוסח, ומי שאינו בקיא בנוסח יכול לומר את הנוסח המקוצר.
 +
לעומתו, ה[[מגן אברהם]] <ref>(תכו,א)</ref> כתב שהגמרא לא דיברה על נשים בדווקא אלא על עמי הארצות ואכן הנשים פטורות מברכת הלבנה כמו כל מצוות עשה שהזמן גרמא. המג"א הוסיף לשיטתו את דעת ה[[של"ה]] <ref>(שער האותיות אות קדושה)</ref> שאף נשים הנוהגות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא, כאן משום שהנשים גרמו לפגם הלבנה- עליהן להתרחק מקיום המצווה ולכן אף נשים המדקדקות במצוות אינן מקיימות מצווה זו. טעם נוסף לפטור את הנשים מקיום המצווה הוא משום שנהגו לומר אותה בחוץ ואין מן הצניעות שנשים תברכנה בחוץ בין הגברים.
 +
מאידך, יש הסוברים שגם נשים חייבות בברכה, ושייתכן שאף איננה מוגדרת כמצוות עשה שהזמן גרמא מכיוון שאין הברכה תלויה בזמן בחודש, אלא בחידוש הלבנה עצמה<ref>לדבריו, הגדרת מצוות התלויה בזמן היא שתמיד יש אפשרות לעשותה, אך רק בזמנים מסוימים המצווה חלה. לדוגמא, תמיד יש אפשרות ליטול לולב, אך רק נטילתו בימי חג סוכות עולה לאדם כמצווה.  לפי עקרון זה, אין אפשרות לומר שברכת הלבנה היא מעשה"ג שהרי אין מניעה בזמן באמירתה, ורק יש צורך במציאות שהלבנה תתחדש ללא קשר לזמן בחודש. החכמת שלמה משווה דין ברכת הלבנה לדין שהחיינו על פרי חדש- שלא שייך לומר שמדובר בברכה שהזמן גרמא, שהרי אין חיוב לאומרה בזמנים מסוימים, אלא הברכה תלויה בהתחדשות הטבעית.</ref><ref> החכמת שלמה (שו"ת האלף לך שלמה,קצג) הוסיף שישנם שני חלקים בברכת הלבנה: חלק אחד הוא ברכה על חידוש הלבנה, וחלק זה איננו מצוות עשה"ג כמו שנתבאר לעיל. חלק שני של הברכה הוא הודאה על בריאת המאורות ומעשה בראשית- והוא תלוי בזמן. ממילא, בתחילה הגמ' הביאה נוסח של "מחדש חדשים", המוסב רק על החלק הראשון של הברכה (חידוש הלבנה) והוא לא תלוי בזמן- ולכן איננו מצוות עשה שהזמן גרמא ולכן אמר רב אשי שברכה כזו גם הנשים יכולות לברך. לכן טען שהברכה כוללת גם את החלק השני- הודאה על בריאת המאורות והלבנה, והוסיף את הנוסח הארוך אותו לא שייך שהנשים יגידו.</ref>. <ref>וראה עוד שו"ת חבלים בנעימים ג ח; שו"ת יביע אומר ה לו.</ref>.
  
ויש חולקים וסוברים שיש לקדש גם בליל שבת ויום טוב (שו"ת הרשב"א ד מח; מהרי"ל שם, בשם מורו מהר"ש). ואם מקדשים הלבנה בשבת יאמרו רק הברכה בלבד, ולא התפילות והפסוקים, כי ודאי שיש לקצר בכל האפשר (ערוך השלחן תכו י).
+
==דינים שונים בזמן אמירתה==
 +
===ליל שבת ויום טוב===
 +
אין מקדשים את הלבנה בליל שבת (שו"ת רדב"ז ד קלג; מגן אברהם שם סק"ז) ובליל יום טוב, אפילו שהוא מוצאי שבת (מהרי"ל הלכות שבועות ז; רמ"א או"ח תכו ב)<ref>וראה משנה ברורה שם ס"ק יב שנאמרו הרבה טעמים מהקבלה, ובשער הציון שם ס"ק יב הוסיף טעם הלכתי.</ref>. מאידך, יש החולקים וסוברים שיש לקדש גם בליל שבת ויום טוב (שו"ת הרשב"א ד מח; מהרי"ל שם, בשם מורו מהר"ש). ואם מקדשים הלבנה בשבת יאמרו רק הברכה בלבד, ולא התפילות והפסוקים, כי ודאי שיש לקצר בכל האפשר (ערוך השלחן תכו י).
  
וכתבו האחרונים שאם לא קידש קודם לכן, והוא לילה האחרון שאפשר לקדש, שאחר כך יעבור הזמן, יש לקדש גם כשחל בשבת ויום טוב, אבל בענין אחר אין להקל, מאחר שיש טעמים לדבר על פי הסוד (מגן אברהם שם סק"ז; משנה ברורה שם ס"ק יב בשם אחרונים).
+
כתבו האחרונים שאם לא קידש קודם לכן, והוא לילה האחרון שאפשר לקדש, שאחר כך יעבור הזמן, יש לקדש גם כשחל בשבת ויום טוב, אבל בענין אחר אין להקל, מאחר שיש טעמים לדבר על פי הסוד (מגן אברהם שם סק"ז; משנה ברורה שם ס"ק יב בשם אחרונים).
  
 
===תשעה באב ואבלות===
 
===תשעה באב ואבלות===
Line 86: Line 103:
  
 
והאחרונים כתבו שיש לקדש את הלבנה במוצאי תשעה באב, ושכך נוהגים (באר היטב שם סק"ד, בשם האר"י וכנסת הגדולה; שו"ת שבות יעקב ב יא). ויש שכתבו שצריך לטעום קודם, מלבד במוצאי יום הכפורים, שמתוך ששמחים שזכו בדין מקדשים אף קודם שיטעמו (משנה ברורה שם ס"ק יא, בשם האחרונים).
 
והאחרונים כתבו שיש לקדש את הלבנה במוצאי תשעה באב, ושכך נוהגים (באר היטב שם סק"ד, בשם האר"י וכנסת הגדולה; שו"ת שבות יעקב ב יא). ויש שכתבו שצריך לטעום קודם, מלבד במוצאי יום הכפורים, שמתוך ששמחים שזכו בדין מקדשים אף קודם שיטעמו (משנה ברורה שם ס"ק יא, בשם האחרונים).
 
===בלילה===
 
 
אין מקדשים את הלבנה אלא בלילה, בעת שהלבנה זורחת ונהנים מאורה (שבלי הלקט השלם קסז; אבודרהם הלכות ברכות ח ברכות השבח וההודאה, בשם מדרש; בית יוסף ורמ"א או"ח תכו א).
 
  
 
===מסך ועננים===
 
===מסך ועננים===
Line 116: Line 129:
  
 
ומכל מקום בשעת הדחק, כגון שיש לו איזה מיחוש, שאינו יכול לצאת לחוץ, או ששרויים בין הנכרים, או במבואות המטונפות, יקדש בביתו דרך חלון ופתח (מגן אברהם שם; ט"ז שם סק"ד, בשם הב"ח). ולכתחילה טוב יותר לפתוח את החלון, אך כשאי אפשר כגון מפני הקור וכדומה, מותר אפילו אין החלון פתוח כל שמאיר נגדו אור הלבנה בטוב (משנה ברורה שער הציון שם ס"ק כה. וראה לעיל במסכים ועננים).
 
ומכל מקום בשעת הדחק, כגון שיש לו איזה מיחוש, שאינו יכול לצאת לחוץ, או ששרויים בין הנכרים, או במבואות המטונפות, יקדש בביתו דרך חלון ופתח (מגן אברהם שם; ט"ז שם סק"ד, בשם הב"ח). ולכתחילה טוב יותר לפתוח את החלון, אך כשאי אפשר כגון מפני הקור וכדומה, מותר אפילו אין החלון פתוח כל שמאיר נגדו אור הלבנה בטוב (משנה ברורה שער הציון שם ס"ק כה. וראה לעיל במסכים ועננים).
 
===נשים===
 
נחלקו הפוסקים בנוגע לחיוב הנשים בקידוש לבנה. הגמרא (סנהדרין מב א) דנה על נוסח הברכה ומביאה לה נוסח מקוצר. רב אשי עונה שנוסח פשוט זה אף הנשים יכולות לברך, ושנוסח הברכה האמיתי הוא כדברי רב יהודה, וכנוסח אותו אנו נוהגים לומר כיום. מדברי רב אשי ניתן להבין שגם נשים חייבות בברכת הלבנה וכן פירש ה[[מאירי]] שגם הגברים וגם הנשים חייבים באותו נוסח, ומי שאינו בקיא בנוסח יכול לומר את הנוסח המקוצר.
 
לעומתו, ה[[מגן אברהם]] <ref>(תכו,א)</ref> כתב שהגמרא לא דיברה על נשים בדווקא אלא על עמי הארצות ואכן הנשים פטורות מברכת הלבנה כמו כל מצוות עשה שהזמן גרמא. המג"א הוסיף לשיטתו את דעת ה[[של"ה]] <ref>(שער האותיות אות קדושה)</ref> שאף נשים הנוהגות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא, כאן משום שהנשים גרמו לפגם הלבנה- עליהן להתרחק מקיום המצווה ולכן אף נשים המדקדקות במצוות אינן מקיימות מצווה זו. טעם נוסף לפטור את הנשים מקיום המצווה הוא משום שנהגו לומר אותה בחוץ ואין מן הצניעות שנשים תברכנה בחוץ בין הגברים.
 
מאידך, יש הסוברים שגם נשים חייבות בברכה, ושייתכן שאף איננה מוגדרת כמצוות עשה שהזמן גרמא מכיוון שאין הברכה תלויה בזמן בחודש, אלא בחידוש הלבנה עצמה<ref>לדבריו, הגדרת מצוות התלויה בזמן היא שתמיד יש אפשרות לעשותה, אך רק בזמנים מסוימים המצווה חלה. לדוגמא, תמיד יש אפשרות ליטול לולב, אך רק נטילתו בימי חג סוכות עולה לאדם כמצווה.  לפי עקרון זה, אין אפשרות לומר שברכת הלבנה היא מעשה"ג שהרי אין מניעה בזמן באמירתה, ורק יש צורך במציאות שהלבנה תתחדש ללא קשר לזמן בחודש. החכמת שלמה משווה דין ברכת הלבנה לדין שהחיינו על פרי חדש- שלא שייך לומר שמדובר בברכה שהזמן גרמא, שהרי אין חיוב לאומרה בזמנים מסוימים, אלא הברכה תלויה בהתחדשות הטבעית.</ref><ref> החכמת שלמה (שו"ת האלף לך שלמה,קצג) הוסיף שישנם שני חלקים בברכת הלבנה: חלק אחד הוא ברכה על חידוש הלבנה, וחלק זה איננו מצוות עשה"ג כמו שנתבאר לעיל. חלק שני של הברכה הוא הודאה על בריאת המאורות ומעשה בראשית- והוא תלוי בזמן. ממילא, בתחילה הגמ' הביאה נוסח של "מחדש חדשים", המוסב רק על החלק הראשון של הברכה (חידוש הלבנה) והוא לא תלוי בזמן- ולכן איננו מצוות עשה שהזמן גרמא ולכן אמר רב אשי שברכה כזו גם הנשים יכולות לברך. לכן טען שהברכה כוללת גם את החלק השני- הודאה על בריאת המאורות והלבנה, והוסיף את הנוסח הארוך אותו לא שייך שהנשים יגידו.</ref>. <ref>וראה עוד שו"ת חבלים בנעימים ג ח; שו"ת יביע אומר ה לו.</ref>.
 
  
 
===סומא===
 
===סומא===
Line 177: Line 185:
  
 
ואחר כך אומרים קדיש יתום (סידור הרב ועוד); ויש אומרים קדיש דרבנן (של"ה דיני קידוש לבנה; סידור הריעב"ץ ועוד. וראה ערך קדיש).
 
ואחר כך אומרים קדיש יתום (סידור הרב ועוד); ויש אומרים קדיש דרבנן (של"ה דיני קידוש לבנה; סידור הריעב"ץ ועוד. וראה ערך קדיש).
 
==הלבנה בתקופתה==
 
 
===לבנה===
 
 
הרואה לבנה בתקופתה אומר: ברוך עושה בראשית (ברכות נט ב; ירושלמי ברכות ט ב; רמב"ם ברכות י יז; שו"ע או"ח רכט ב), או: עושה מעשה בראשית (רי"ף ורא"ש ברכות שם; טור או"ח שם).
 
 
והוא בזמן כשתחזור הלבנה לתחילת מזל טלה (ראה ערכים: מזלות; תקופות) בתחילת החודש, ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום (רמב"ם שם; טוש"ע שם).
 
 
===כוכבים ומזלות===
 
 
אף הרואה כוכבים במסילותם ומזלות כסדרם יברך כך (ברכות נט ב; רמב"ם ברכות י יז; שו"ע או"ח רכט ב). והכוונה כשיחזור כל כוכב מחמשה הכוכבים, מלבד החמה והלבנה, לתחילת מזל טלה בתחילת החודש, ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום; וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח, על כל אחד מאלו מברך עושה בראשית (רמב"ם שם; טוש"ע שם).
 
 
ונודע לחכמי הכוכבים אימתי חוזרים למקום שהיו שם בשעת בריאת העולם (תלמידי רבינו יונה ברכות שם, בשם רבנו יהונתן).
 
 
===בזמן הזה===
 
 
בזמן הזה אין נוהגים לברך ברכה זו (שו"ת בית אפרים או"ח ז; משנה ברורה רכט סק"ט), לפי שאין חשבון קבוע לכך כמו בברכת החמה (שו"ת בית אפרים שם. וראה ערך ברכת החמה).
 
 
==הערות שוליים==
 
 
<references/>
 

Latest revision as of 11:31, 31 March 2019

קידוש לבנה (בנוסח אחר: ברכת לבנה) היא ברכה הנאמרת בחציו הראשון של החודש, אל מול פני הלבנה בחידושה ההולכת וגדלה. נוהגים להוסיף אחרי הברכה פרקי תהילים וטקסטים אחרים.

המצווה[edit]

מקור השם[edit]

מקור השם קידוש לבנה[1] הוא ככל הנראה כזכר למצוות קידוש החודש אשר עליה היא מבוססת. במסכת סופרים נחלקו האם יש לברך בברכה "מקדש חודשים" או "מחדש חודשים", ועל אף שנפסק שיש לברך כנוסח השני, עדיין שם הברכה נשאר קידוש לבנה. חלק מקהילות הספרדים מכנים את המצווה ברכת לבנה, משום שהיא ברכה הנאמרת בעת ראיית הלבנה.

תוכן הברכה[edit]

תוכן הברכה הוא שבח לקדוש ברוך הוא על בריאת צבא השמים שאינם משנים את הציווי שנצטוו להתנהג בהילוך תקופותיהם, והם שמחים על כך, כמו שנאמר בשמש (תהלים יט ו): יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח (סנהדרין שם ורש"י ד"ה תפקידם). הברכה נתקנה הלבנה ולא על שאר הכוכבים, לפי שבתנועת הלבנה רואים את מעשה ה' וגבורתו יותר מבכל הכוכבים, שאין תנועתם נראית כל כך כמו תנועת הלבנה שהכל רואים שהיא מתנועעת ומקפת כל הרקיע בכל חודש (לבוש תכו א)[2].

מעלתה[edit]

הגמרא [3] דורשת מכך שנאמר "החודש הזה לכם" וכן "זה אלי ואנוהו" שכל המברך את החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, ןאף פוסקת מכך להלכה שיש לאומרה מעומד. המפרשים הסבירו עניין קבלת השכינה וקישורה לקידוש לבנה באופנים שונים:

  • הכרה בפעולות הקב"ה בעולם- רבינו יונה[4] מסביר עניין זה בכך שבהתבוננות בברכת הלבנה ניתן ללמוד על דרכי הקב"ה. דרכי ה' נסתרות כמו שנאמר בישעיה "אכן אתה אל מסתתר", אך כאשר אנו רואים את מעשיו ופעולותיו בחידוש הלבנה, אנו מתחברים למעשה הבריאה ובכך כמו מקבלים פני שכינה.
  • רמז על גאולת עמ"י- המהרש"א מפרש שהדבר קשור לכך שישראל נמשלו ללבנה. בדומה ללבנה הקטנה וגדלה, כך עמ"י קטנים בגלות וגדלים לעתיד לבוא (ובפרט מלכות בית דוד), וממילא חידוש הלבנה הוא סימן לעמ"י על כך שהם עתידים להתחדש כמותה-ולהגיע לידי קבלת פני שכינה.

שמירת ההבטחה לגאולה- בשיבולי הלקט[5] כתב בדומה לדבריו, שכמו שהכוכבים והירח לא משנים את מסלולם ותפקידם, כך גם אין הקב"ה מואס בעמ"י כדברי הכתוב "אם ימשו החוקים האלה.. גם אני אמאס בכל זרע ישראל" (ירמיה לא,לה). ממילא דומה הדבר לקבלת פני שכינה בכך שכאשר אנו רואים שהקב"ה חפץ בנו אנו כמו מקבלים פני שכינה. ועוד אמרו: אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דים (סנהדרין מב א); כלומר: אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלים פני שכינה פעם אחת בחודש דים (רש"י שם ד"ה דיין).

זמנה וסדרה[edit]

בגמ' סנהדרין מב. מובאת מחל' אמוראים לגבי סוף זמן אמירת ברכת הלבנה. הכלל הבסיסי הוא שניתן לברך על הלבנה "עד שתתמלא פגימתה" ונחלקו האמוראים בהבנת גדר זה. רבי יעקב בר אידי אומר בשם רב יהודה שניתן לברך עד שבעה ימים מתחילת החודש, ונהרדעי סוברים שניתן עד ט"ז לחודש. הגמרא מסבירה שמכיוון שהברכה היא "מחדש חודשים" סובר רב יהודה שניתן לברך כל עוד הלבנה מתחדשת- עד שתהיה כחצי עיגול, ונהרדעי סוברים שצריך שיהיה עיגול שלם, עד הזמן שמתחיל להיחסר ומפסיק לגדול.

סוף הזמן[edit]

ניתן לברך על החודש עד שתתמלא פגימתה של לבנה (סנהדרין מא ב), שלאחר זמן זה לא נחשבת יותר הלבנה כמתחדשת ואין לברך עליה "מחדש חדשים". האמוראים נחלקו בהבנת גדר זה:

  • יש אומרים שניתן לברך עד שבעה ימים, שעד אז הלבנה מתחדשת-עד חצי העיגול ומתמלאת פגימת הקשת של הלבנה (רבי יעקב בר אידי בשם רב יהודה).
  • יש אומרים שניתן לברך עד ששה עשר יום, משום שעד אז הלבנה גדלה, ולאחר זמן זה הלבנה מתחילה להתמעט (נהרדעי).
  • ויש אומרים עד ארבעה עשר יום (סנהדרין שם; ירושלמי ברכות ט ב).

להלכה נפסק כשיטת נהרדעי שניתן לברך עד ששה עשר יום (רמב"ם ברכות י יז; טוש"ע או"ח תכו ג), שכיוון שעברו ט"ו יום הלבנה הולכת הלוך וחסור, ואין כאן חידוש (משנה ברורה שם ס"ק יח); ועוד שמברכים על התוספת ולא על החסרון, כי על הטובה יש לנו לברך (כלבו מג).

לגבי יום ט"ו עצמו ישנה מחלוקת, האם ניתן לברך בו, ובשו"ע פסק שהוא לא כלול בימי חידוש הלבנה [6].

תחילת זמן הברכה[edit]

על אף שהגמרא דנה בסוף זמן הברכה, היא איננה מתייחסת לתחילת זמן הברכה בחודש ונחלקו בכך הראשונים:

  • יש אומרים שלכתחילה יש לברך מליל ראשון לחודש, אלא שאם לא בירך בליל ראשון מברך עד סוף זמנה (רמב"ם י יז; מאירי סנהדרין מב א).
  • יש אומרים שאין מברכים עד אחר שלשה ימים מהמולד, שאז האור שלה מתוק ואדם נהנה ממנה, אבל ירח בן יומו מתוך קטנותו אין אדם נהנה ממנו (תלמידי רבינו יונה ברכות ל ב; ב"ח וט"ז או"ח תכו סק"ג).
  • ויש אומרים שאין מברכים עד אחר שבעת ימים מהמולד (בית יוסף או"ח תכו, בשם הר"י גיקטיליא; שו"ע שם ד; סידור הרב קידוש לבנה)[7].

חישוב הימים[edit]

ט"ז ימים אלו נחשבים משעת המולד, ולא מיום קביעות ראש חודש (טוש"ע או"ח תכו ג), ומונים ט"ו ימים מעת לעת, משעה שחל בה המולד. למשל, כשהיה המולד במוצאי שבת בשלש שעות בלילה, מותר לקדשה עד שלש שעות של ליל יום שני (מגן אברהם שם ס"ק יב).

ויש אומרים שאין לקדש אלא עד חצי של כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד (שו"ת מהרי"ל קנה; רמ"א שם). וטעמם הוא, שממולד אחד עד השני יש כ"ט ימים י"ב שעות ותשצ"ג חלקי תתר"פ בשעה (ראה ערכים: בהר"ד, מולדות), והחצי מזה הוא זמן מילוי הלבנה, דהיינו י"ד ימים י"ח שעות ושצ"ו חלקים. ולכן כשהיה המולד בזמן הנ"ל, נגמר זמן קידושה ביום א' כ"א שעות ושצ"ו חלקים (מגן אברהם שם ס"ק יב).

לקוי לבנה[edit]

אם היה ליקוי לבנה, שהוא זמן הניגוד של החמה והלבנה ואמצע הזמן בין מולד למולד האמיתיים, שוב אין לברך אחר כך (בית יוסף או"ח תכו. וראה ערך מולדות על המולד האמתי והאמצעי).

מוצאי שבת[edit]

במסכת סופרים (כ,א) מובא שאין מברכים על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם. והביאו שיש המקשרים את הברכה לברכת הבשמים וכתבו שאין הדבר מתקבל משום שאין קשר בין הבשמים לבין ברכת הלבנה. מאידך, יש המפרשים שכוונת מבושם הוא שיהיה בבגדים נאים ונקי, שרק כך נכון לברך את הלבנה (שזהו כעין קבלת שכינה). לפי פירוש זה, אין לחלק בין מוצ"ש לבין מוצאי יו"ט (שבו אין מברכים על הבשמים) וכן פסק במשנ"ב.

ר' יונה (בברכות שם) גורס במסכת סופרים מברכים על הלבנה משתתבשם, ומפרש שיש לחכות עד תעשה הלבנה כעין חופה או שיהיה לה אור מתוק ומפרש שיש לחכות 3 ימים עד שהלבנה תגדל מעט ורק אז ניתן לברך עליה. בבית יוסף פסק שלמרות שאנו גורסים במסכת סופרים אחרת מר' יונה, עדיין אנו פוסקים שיש לברך על הלבנה רק לאחר 3 ימים משום שרק אז נהנים מאורה.

הרמב"ם פסק שניתן לברך על הלבנה מתחילת החודש ועד לט"ז בו. לכאורה יש להקשות על פסקו- כיצד יסביר את הברייתא במסכת סופרים המסבירה שיש לברך בביסום? הרי אם יסביר כשיטת ר' יונה היה עליו לפסוק שיש לחכות שלושה ימים עד שהלבנה תתבסם, ואם גרס כב"י, מדוע לא הזכיר את הדין שיש לברך על הלבנה במוצאי שבתות ויו"ט? לכן נראה שהרמב"ם כלל לא חשש לברייתא במסכת סופרים ופסק כדברי הגמ' שלא התייחסה כלל לתחילת זמן הברכה ומשמע ממנה שיש לברך מתחילת החודש.

הב"י הביא את שיטת מהר"י מג'יקטיליא הפוסק על פי הקבלה שניתן לברך על הלבנה עד שבעה ימים מתחילת החודש. הב"ח הקשה על שיטה זו ממחל' האמוראים לעיל בה סובר רב יהודה שניתן לברך עד שבעה ימים מתחילת החודש וברור שלא סבר שניתן לברך רק לאחר 7 ימים. ואף נהדרעי החולקים עליו, דנים רק על סוף זמן הברכה ולא משמע שחולקים על תחילת זמן הברכה.

דברים אלו הם דווקא במידה וליל מוצאי שבת הוא קודם עשרה ימים בחודש, אז ממתינים עד מוצאי שבת, אבל אם ליל מוצאי שבת יהיה ליל י"א בחודש (מגן אברהם סק"ג), אין ממתינים עד מוצאי שבת, שמא יהיו שנים או שלשה לילות מעוננים ולא תיראה הלבנה ויעבור הזמן. שכל מקום שיש להסתפק שמא תתבטל המצוה לגמרי אין משהים אותה בשביל לעשות מצוה מן המובחר (שו"ת תרומת הדשן לה).

מאידך, יש הסוברים אין להמתין כלל למוצאי שבת, שלא להחמיץ המצוה, ומיד אחר שעברו שלשה ימים יש לקדשה (ב"ח או"ח תכו: מעשה רב להגר"א קנט)[8]. מכל מקום אף כשמקדשה בחול יש ללבוש בגדים נאים (תרומת הדשן שם; רמ"א בשו"ע שם).

גדר הברכה[edit]

הגמ' מקשה מדוע אין מברכים על תוספת ההנאה מאור הלבנה "הטוב והמטיב" כמו שמברכים על תוספת הנאה בברכת הגפן? ומתרצת שמכיוון שדרך העולם שהלבנה מתמעטת וגדלה- אין לברך עליה . רש"י מסביר שקושיית הגמ' היא על שיטת רב יהודה, שאף אם סובר שאין לברך ברכת הלבנה אלא בזמן בו היא גודלת לחצי עיגול (ואז תחילת ההנאה ממנה), עדיין אמורים לברך "הטוב והמטיב" על שאר הימים עד ט"ז בחודש שבהם נהנים יותר מאורה. מאידך, לשיטת נהרדעי קושיא זו אינה שייכת משום שלשיטתם מברכים על הלבנה כל עוד היא גדלה, ואין אפשרות לברך הטוב והמטיב משום שלאחר מכן אין תוספת טובה. החכמת שלמה (על רש"י שם) מסביר שניתן לפרש שהקושיא איננה רק על שיטת רב יהודה אלא גם לנהרדעי. הוא מסביר שקושיית הגמ' היא שנברך גם על ברכת הלבנה וגם הטוב והמטיב בדומה לברכת הגפן בה מברכים על הבריאה בורא פרי הגפן, ולאחריה מברכים על תוספת הטובה את ברכת הטוב והמטיב. ברכת הראייה על בריאת הלבנה- העולה מדבריו שברכת הלבנה היא ברכה על בריאת הלבנה, ואנו מברכים רק פעם בחודש בעת חידושה כמו בכל ברכות הראייה עליהם מברכים כאשר יש חידוש בראייה (כגון הרואה הרים גדולים וכדו' בברכת עושה מעשה בראשית).

הרואה את הלבנה ביום[edit]

האג"מ (חו"מ ב,מז) הוכיח מדברי הרמב"ם לעיל שסובר גם שהברכה היא על בריאת הלבנה, משום שפוסק שניתן לברך על הלבנה אף ביום הראשון של החודש- למרות שעדיין לא נהנים מאורה. ומביא נפק"מ לעניין בכך שהרואה את הלבנה ביום ט"ו לחודש, עליו לברך עליה- למרות שלא נהנה מאורה, משום שלא יוכל לברך בלילה, והברכה היא על עצם בריאתה. ומה שהרמ"א פוסק שיש לברך על הלבנה רק בלילה בעת שנהנים מאורה, זוהי תוספת בעלמא ואין חיוב בדבר.

מאידך, יש הסוברים שברכת הלבנה איננה ברכת הראייה אלא היא כברכת המצוות. אפשר להוכיח כדבריהם מכך שר' יונה דורש לחכות 3 ימים על מנת שהלבנה תגדל מעט ויוכלו ליהנות ממנה- ומשמע שההנאה היא חלק מהותי מהברכה.

באופן אחר, ניתן לחלק בין ברכת המצוות לברכת הראייה. בעוד שבירושלמי מביאים ברכת הלבנה כחלק ממסכת ברכות וכשאר ברכות הראייה (וכן מביא הרמב"ם בברכות פרק י), הבבלי מביא דין ברכת הלבנה כחלק ממסכת סנהדרין. בחלוקה זו, ניתן להסביר גם שר' יונה תופס את ברכת הלבנה כטקס עצמאי וכברכת המצוות, ולכן דורש גם שיהיה האדם מבוסם ויחכה שלושה ימים שהלבנה תהיה בהדרה, וכן השו"ע הכניס הלכה זו בדיני ראשי חודשים. מאידך, הרמב"ם שרואה את הדבר כברכת הראייה, לא מצריך תוספות אלו לברכה.

חובת הברכה[edit]

נפקא מינה בין השיטות קיימת בשאלה האם יש חובה לברך ברכת הלבנה. הנודע ביהודה (שו"ת קמא,מא) כתב שציבור שהיה באמצע קריאת המגילה בפורים ולא הספיקו לברך על הלבנה, ונראתה הלבנה בחוץ- רשאים להפסיק מקריאת המגילה ולברך על הלבנה לפני שתתכסה. מאידך בעל החכמת שלמה (שנות חיים, קלא) פסק שאין חיוב לברך על הלבנה, וכל החיוב הוא לברך במידה ורואה את הלבנה, אך אין צורך לחפש אחריה. חיוב סומא בברכה- המג"א פסק שסומא חייב לברך ברכת הלבנה על אף שאינו רואה אותה ומשמע מדבריו שאין ברכת הלבנה ברכת הראייה באופן הרגיל. לעומתו, רע"א פסק שסומא פטור מהברכה, והמשנ"ב פסק שמכיוון שיש מחל' בדבר על הסומא לשמוע הברכה מאחר. ברכה סמוך לראייה- בשאר ברכות הראייה ישנו הדין שיכול האדם לברך רק בסמוך לראייה ואינו יכול לברך זמן רב לאחר הראייה. באותו אופן, מי שראה הר גדול ולא בירך עליו, אינו רשאי לברך עליו למחרת מכיוון שכבר איבד את חובת הברכה. מצד שני, בברכת הלבנה אנו יכולים לחכות שבוע ויותר עד לברכה, ועל אף שכבר רואים את הלבנה במשך הזמן- אין פגם בדבר .

חיוב נשים במצווה[edit]

נחלקו הפוסקים בנוגע לחיוב הנשים בקידוש לבנה. הגמרא (סנהדרין מב א) דנה על נוסח הברכה ומביאה לה נוסח מקוצר. רב אשי עונה שנוסח פשוט זה אף הנשים יכולות לברך, ושנוסח הברכה האמיתי הוא כדברי רב יהודה, וכנוסח אותו אנו נוהגים לומר כיום. מדברי רב אשי ניתן להבין שגם נשים חייבות בברכת הלבנה וכן פירש המאירי שגם הגברים וגם הנשים חייבים באותו נוסח, ומי שאינו בקיא בנוסח יכול לומר את הנוסח המקוצר. לעומתו, המגן אברהם [9] כתב שהגמרא לא דיברה על נשים בדווקא אלא על עמי הארצות ואכן הנשים פטורות מברכת הלבנה כמו כל מצוות עשה שהזמן גרמא. המג"א הוסיף לשיטתו את דעת השל"ה [10] שאף נשים הנוהגות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא, כאן משום שהנשים גרמו לפגם הלבנה- עליהן להתרחק מקיום המצווה ולכן אף נשים המדקדקות במצוות אינן מקיימות מצווה זו. טעם נוסף לפטור את הנשים מקיום המצווה הוא משום שנהגו לומר אותה בחוץ ואין מן הצניעות שנשים תברכנה בחוץ בין הגברים. מאידך, יש הסוברים שגם נשים חייבות בברכה, ושייתכן שאף איננה מוגדרת כמצוות עשה שהזמן גרמא מכיוון שאין הברכה תלויה בזמן בחודש, אלא בחידוש הלבנה עצמה[11][12]. [13].

דינים שונים בזמן אמירתה[edit]

ליל שבת ויום טוב[edit]

אין מקדשים את הלבנה בליל שבת (שו"ת רדב"ז ד קלג; מגן אברהם שם סק"ז) ובליל יום טוב, אפילו שהוא מוצאי שבת (מהרי"ל הלכות שבועות ז; רמ"א או"ח תכו ב)[14]. מאידך, יש החולקים וסוברים שיש לקדש גם בליל שבת ויום טוב (שו"ת הרשב"א ד מח; מהרי"ל שם, בשם מורו מהר"ש). ואם מקדשים הלבנה בשבת יאמרו רק הברכה בלבד, ולא התפילות והפסוקים, כי ודאי שיש לקצר בכל האפשר (ערוך השלחן תכו י).

כתבו האחרונים שאם לא קידש קודם לכן, והוא לילה האחרון שאפשר לקדש, שאחר כך יעבור הזמן, יש לקדש גם כשחל בשבת ויום טוב, אבל בענין אחר אין להקל, מאחר שיש טעמים לדבר על פי הסוד (מגן אברהם שם סק"ז; משנה ברורה שם ס"ק יב בשם אחרונים).

תשעה באב ואבלות[edit]

אין מקדשים הלבנה קודם תשעה באב (רמ"א או"ח תכו ב, בשם מהרי"ל), כיון ששרויים באבלות. ולכן גם אבל בשבעה ימי האבלות לא יקדש, אלא אם כן האבלות נמשכת עד י' בחודש, שאז לא ימתין עד ליל י"א אלא יקדש בימי אבלו (מגן אברהם שם סק"ד); ויש סוברים שדוקא אם האבלות תימשך עד סוף זמן קידוש הלבנה באותו החודש יקדש באבלותו, אבל כשיש עוד זמן אחר האבלות ימתין ולא יקדש עכשיו (שו"ת שער אפרים פה; באור הלכה שם ד"ה קודם).

ומרבני דורנו יש מי שכתב שכאשר האבל מקדש את הלבנה לא יברך "שלום עליכם" לעומדים סביבו, וגם הם לא יברכו אותו (גשר החיים כא יג ח); ויש מי שכתב שמותר לאבל לומר "שלום עליכם" לעומדים לידו, אבל אחרים טוב שלא יאמרו לו "שלום עליכם" בתוך אבלותו (הגרש"ז אויערבאך, בשמירת שבת כהלכתה סה הערה קסג). וכן לא יאמר את מזמורי התהלים ושאר התוספות (ראה לעיל. הגרש"ז אויערבאך שם קסד).

יום הכיפורים[edit]

לא יקדש את הלבנה קודם יום הכפורים (רמ"א או"ח תכו ב, בשם מהרי"ל), שאז שרויים בצער על מחילת העונות (מגן אברהם שם סק"ה); ויש שכתבו שאדרבה יש לו לקיים המצוה בעשרת ימי תשובה, שמא זכות אחת תכריע הכף לטובה (לבוש שם ד).

מוצאי תשעה באב ויום כיפור[edit]

במוצאי יום הכפורים מקדשים את הלבנה, שאז שרויים בשמחה, אבל במוצאי תשעה באב או של שאר תענית, יש שכתבו שלא יקדשו (רמ"א או"ח תכו ב; דרכי משה שם סק"ב), כיון שאינם שרויים בשמחה (דרכי משה שם); ומכל מקום בתענית אסתר שהשעה עוברת, יש לקדשה במוצאי התענית (ט"ז שם סק"ב).

והאחרונים כתבו שיש לקדש את הלבנה במוצאי תשעה באב, ושכך נוהגים (באר היטב שם סק"ד, בשם האר"י וכנסת הגדולה; שו"ת שבות יעקב ב יא). ויש שכתבו שצריך לטעום קודם, מלבד במוצאי יום הכפורים, שמתוך ששמחים שזכו בדין מקדשים אף קודם שיטעמו (משנה ברורה שם ס"ק יא, בשם האחרונים).

מסך ועננים[edit]

צריך שתהא זריחת הלבנה ניכרת על גבי קרקע (מגן אברהם תכו ס"ק א), ושלא יהיה מסך מבדיל בינו לבין הלבנה, אלא אם כן הוא דבר זך שהלבנה נראית ממנו ויוכל להכיר דברים הניכרים לאור הלבנה; והוא הדין אם הלבנה מכוסה בעבים שאינו מברך, אלא אם כן מכוסה בעב דק וקלוש, שמברך.

אם התחיל לברך ונתכסית - גומר הברכה (שו"ת רדב"ז א שמא; מגן אברהם שם); אבל אם יודע שתתכסה תיכף לא יברך (מגן אברהם שם).

מעומד[edit]

מברכים ברכת הלבנה מעומד, שהרי הוא כמקבל פני שכינה (סנהדרין מב א; רמב"ם ברכות י יז; טוש"ע או"ח תכו ב).

אם מחמת חולשתו אי אפשר לו לעמוד, ישען על כתף חברו (יד רמ"ה סנהדרין שם).

ותולה עיניו כנגדה ומיישר רגליו ומברך (מסכת סופרים יט י; טוש"ע שם).

הסתכלות בלבנה[edit]

וכתבו אחרונים שלא יסתכל בה רק בפעם הראשונה שיראה, כשירצה לברך, ואחר כך לא יסתכל בה (של"ה שער האותיות ק; מגן אברהם תכו סק"ח)[15].

הסתכלות דרך משקפיים היא ראיה גמורה, ויכל לקדש הלבנה לכתחילה (שו"ת שבות יעקב א קכו; שערי תשובה תכו סק"א)[16]. ומרבני דורנו יש מי שהסתפק אם הרואה את הלבנה דרך משקפת נחשב כראיה (הליכות שלמה מועדים ראש חודש פ"א בדבר הלכה מו).

תחת גג ודרך חלון[edit]

אין מקדשים את הלבנה כשעומד תחת גג (הגהות אלפסי על המרדכי ברכות רמז קפט סק"ב; רמ"א או"ח תכו ד), שלא יאהיל עליו שום טומאה (מגן אברהם ס"ק יד, בשם מהרי"ל); ועוד שזהו דרך כבוד כשיוצאים לרחוב, כדרך אדם שיוצא לקראת המלך (ב"ח ומגן אברהם שם).

ומכל מקום בשעת הדחק, כגון שיש לו איזה מיחוש, שאינו יכול לצאת לחוץ, או ששרויים בין הנכרים, או במבואות המטונפות, יקדש בביתו דרך חלון ופתח (מגן אברהם שם; ט"ז שם סק"ד, בשם הב"ח). ולכתחילה טוב יותר לפתוח את החלון, אך כשאי אפשר כגון מפני הקור וכדומה, מותר אפילו אין החלון פתוח כל שמאיר נגדו אור הלבנה בטוב (משנה ברורה שער הציון שם ס"ק כה. וראה לעיל במסכים ועננים).

סומא[edit]

הסומא חייב בקידוש לבנה (שו"ת מהרש"ל עז; מגן אברהם הקדמה לסימן תכו), שלא אמרו "שהמברך" יראה לאורה, אלא שהעולם יאותו לאורה, כי ברכה זו על ברכת העולם וחידושו היא, ודומה לברכת יוצר המאורות שהסומא יכול לברך (ראה ערך ברכות קריאת שמע) הואיל וגם הוא נהנה, שאחרים רואים ומוליכים אותו על הדרך (שו"ת מהרש"ל שם; פר"ח או"ח תכו א).

ציבור[edit]

מצוה מן המובחר לקדש בציבור, משום ברב עם הדרת מלך [ראה ערכו] (מגן אברהם תכו ס"ק ו, יג); אבל מן הדין מותר לקדש אפילו ביחידי (פר"ח או"ח תכו א). ולכן אם יש חשש שיעבור הזמן אם ימתין לציבור, יקדש ביחידי (ביאור הלכה תכו ב ד"ה אלא, בשם ספר אשל אברהם).

שמחה[edit]

עושים שמחות וריקודים בקידוש הלבנה (מאירי סנהדרין מב א; דרכי משה או"ח תכו סק"ג), דרך שמחה וחיבת מצוה (מאירי שם), ונוהגים לשיר טובים מאורות וכו'[17]; ועוד שהוא סימן לכנסת ישראל שעתידה להתחדש כמותה ולחזור ולהתדבק בבעלה שהוא הקדוש ברוך הוא, והיא דוגמת שמחת נישואין (דרכי משה שם). ולכן מקדשים אותה בבגדים נאים (ראה לעיל לענין מוצאי שבת).

נוהגים לנער את שולי הטלית קטן אחר ברכת הלבנה (ראה מגן אברהם תכו סק"א, ובסידורים על פי הקבלה).

אחר גמר סדר הברכה ילך לביתו בלב טוב (מס' סופרים יט י; טור או"ח תכו)[18].

הנוסח[edit]

נוסח הברכה[edit]

נוסח הברכה הוא: ברוך אתה ה' וכו' אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם[19], פועלי אמת שפעולתם אמת[20], וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן[21], שהם עתידים[22] להתחדש כמותה, ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו[23] (סנהדרין מב א; רמב"ם ברכות י טז; טוש"ע תכו).

פירוש הברכה הוא, שהקדוש ברוך הוא אמר ללבנה שתתחדש בכל חודש, וזוהי עטרת תפארת לישראל שנקראים עמוסי בטן (ראה ישעיה מו ג), שסימן הוא להם שאף הם שמונים ללבנה עתידים להתחדש מגלותם כמותה (רש"י סנהדרין שם ד"ה עטרת).

וחותם: ברוך אתה ה' מחדש חדשים[24] (סנהדרין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). שהלבנה נקראת חודש, כמו שכתוב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות יב ב), ואמרו: כזה ראה וקדש (ראה מכילתא יב א. שבלי הלקט השלם קסז).

נשים ועמי הארץ[edit]

נשים ועמי הארץ שאינם יודעים לברך, מברכים: ברוך אתה ה' וכו' מחדש חדשים (מאירי סנהדרין מב א; באור הלכה תכו א ד"ה אשר. וראה לעיל: זמנה וסדרה בנוגע לנשים). וכך היו נוהגים לברך בארץ ישראל (סנהדרין שם; ירושלמי ברכות ט ב).

קטן[edit]

כתבו האחרונים שמחנכים את הקטן לברך ברכת הלבנה (משנה ברורה תכו סק"א, בשם הריעב"ץ).

הוספות שנוהגים לאמרם[edit]

נוהגים להקדים לברכת הלבנה מזמור הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וכו' עד חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר (תהלים קמח א-ו. באר היטב תכו סק"ח, וכך הוא בסידורים שלנו).

אחר הברכה אומרים שלש פעמים ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך (מס' סופרים יט י; אבודרהם הלכות ברכות ח ברכות השבח וההודאה).

ורוקד שלש רקידות כנגד הלבנה, ואומר ג' פעמים: כשם שאני רוקד כנגדך[25] ואיני נוגע בך, כך אם ירקדו בני אדם כנגדי לא יגעו בי[26] (מסכת סופרים שם), תפול עליהם אימתה ופחד וכו', וכן אומר למפרע פסוק זה: כאבן ידמו זרועך בגדול וכו' (מסכת סופרים יט י; טור ורמ"א או"ח תכו ב). ויזהר שלא יכרע, שנראה ככורע ללבנה, אלא יזדקף באצבעותיו (מגן אברהם שם סק"ט).

ונוהגים לומר: דוד מלך ישראל חי וקים (דרכי משה תכו סק"ג, בשם רבינו בחיי; רמ"א שם). לפי שמלכות דוד נמשלה ללבנה, שנאמר: כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם (תהלים פט לח), ועתידה להתחדש כמותה, וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקדוש ברוך הוא דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה (רמ"א שם). ואומרים כך ג' פעמים (כך הוא בסידורים).

ואומר לחברו ג' פעמים שלום עליך (מסכת סופרים יט י; טור ורמ"א או"ח תכו ב), או: שלום עליכם (כך הנוסח בסידורים), מפני השמחה שקיבלו פני השכינה (לבוש תכו א), או מפני שאמרו לפני כן "תפול עליהם אימתה וכו' (מגן אברהם תכו ס"ק יא). וחברו משיב לו: עליכם שלום (ראה לבוש שם, וכך הוא בסידורים).

ואומר ג' פעמים סימן טוב וכו' (מסכת סופרים וטוש"ע שם). וקבלה מרבי יהודה החסיד לומר הפסוקים קוֹל דּוֹדִי וכו' דּוֹמֶה דוֹדִי וכו' (שיר השירים ב ח–ט. מטה משה תקמא; מגן אברהם ס"ק י).

ונוהגים לומר את המזמורים אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים (תהלים קכא), ו-הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ (תהלים קנ. מגן אברהם שם). ואומרים הברייתא של תנא דבי ר' ישמעאל אלמלי לא זכו ישראל וכו', ומאמר אביי הלכך נימרינהו מעומד (מובא בסנהדרין מב א. של"ה שער האותיות ק).

ואומרים מִי זֹאת עֹלָה וכו' (שיר השירים ח ה); ויהי רצון וכו' כפי הנוסח שבסידורים, ומוסיפים המזמור לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת וכו' (תהלים סז. קיצור של"ה דיני קידוש לבנה, וכך הוא בסידורים).

ויש נוהגים לומר בסוף עלינו לשבח וכו' (באור הלכה תכו ב ד"ה ומברך, וכך הוא בכמה סידורים), שלא יהיה חשש רעיון שאנו נותנים כבוד ללבנה, ולכך אנו אומרים עלינו לשבח וכו' כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וכו' (באור הלכה שם).

ואחר כך אומרים קדיש יתום (סידור הרב ועוד); ויש אומרים קדיש דרבנן (של"ה דיני קידוש לבנה; סידור הריעב"ץ ועוד. וראה ערך קדיש).

  1. (ראה מהרי"ל הלכות ראש חודש ט; רמ"א או"ח תכו ב)
  2. על ברכת הלבנה לאחר שרגל אדם דרכה על הירח – ראה הרב מ. כשר, האדם על הירח לאור התורה והאמונה, תשכ"ט.
  3. סנהדרין מב א
  4. תלמידי רבינו יונה ברכות ל ב
  5. קסז
  6. ראה שו"ת שבות יעקב ב פז; ישועות יעקב תכו סק"ה; שו"ת רב פעלים ב או"ח לח. וראה בביאור הלכה תכו ג ד"ה ולא, שכתב שבדיעבד כשלא קידש עד ט"ז יקדש בליל ט"ז בלי שם ומלכות. וראה בביאור הדברים בשו"ת חתם סופר אורח חיים קב; שו"ת דברי יציב ב אורח חיים קעט.
  7. וראה סידור הרב שער הכולל לג, שכתב שאין לזה הכרח מהמקובלים ושבזמן החורף שיש לחוש שאחר כך לא תיראה הלבנה אין להמתין עד אחר ז' ימים. וכך כתב המשנה ברורה תכו ס"ק כ שבימי החורף אין להמתין, וכך כתב ביחוה דעת ב כד. וראה בספר פרי עץ חיים שער ראש חודש ג, שלפי האר"י יש לברך על הלבנה בראש חודש, ולעומת זאת בספר חמדת ימים ב דף כב עמוד ב מובאת קבלה מהאר"י שלא לקדש הלבנה לפני עבור שבעה ימים מהמולד.
  8. וראה בספר המנוחה לרבנו מנוח מהדורת הורביץ ברכות י יז, שיברך תיכף כשיראה את הלבנה בחידושה.
  9. (תכו,א)
  10. (שער האותיות אות קדושה)
  11. לדבריו, הגדרת מצוות התלויה בזמן היא שתמיד יש אפשרות לעשותה, אך רק בזמנים מסוימים המצווה חלה. לדוגמא, תמיד יש אפשרות ליטול לולב, אך רק נטילתו בימי חג סוכות עולה לאדם כמצווה. לפי עקרון זה, אין אפשרות לומר שברכת הלבנה היא מעשה"ג שהרי אין מניעה בזמן באמירתה, ורק יש צורך במציאות שהלבנה תתחדש ללא קשר לזמן בחודש. החכמת שלמה משווה דין ברכת הלבנה לדין שהחיינו על פרי חדש- שלא שייך לומר שמדובר בברכה שהזמן גרמא, שהרי אין חיוב לאומרה בזמנים מסוימים, אלא הברכה תלויה בהתחדשות הטבעית.
  12. החכמת שלמה (שו"ת האלף לך שלמה,קצג) הוסיף שישנם שני חלקים בברכת הלבנה: חלק אחד הוא ברכה על חידוש הלבנה, וחלק זה איננו מצוות עשה"ג כמו שנתבאר לעיל. חלק שני של הברכה הוא הודאה על בריאת המאורות ומעשה בראשית- והוא תלוי בזמן. ממילא, בתחילה הגמ' הביאה נוסח של "מחדש חדשים", המוסב רק על החלק הראשון של הברכה (חידוש הלבנה) והוא לא תלוי בזמן- ולכן איננו מצוות עשה שהזמן גרמא ולכן אמר רב אשי שברכה כזו גם הנשים יכולות לברך. לכן טען שהברכה כוללת גם את החלק השני- הודאה על בריאת המאורות והלבנה, והוסיף את הנוסח הארוך אותו לא שייך שהנשים יגידו.
  13. וראה עוד שו"ת חבלים בנעימים ג ח; שו"ת יביע אומר ה לו.
  14. וראה משנה ברורה שם ס"ק יב שנאמרו הרבה טעמים מהקבלה, ובשער הציון שם ס"ק יב הוסיף טעם הלכתי.
  15. וראה משנה ברורה תכו ס"ק יג, שהביא דעה זו, וכתב שיש אומרים שצריך לתלות עיניו עד גמר כל הסדר, ויש אומרים עד שיסיים הברכה.
  16. וראה שו"ת דבר שמואל רמב, ובשערי תשובה שם.
  17. ובהליכות שלמה מועדים ראש חודש פ"א בארחות הלכה הע' 108 כתב שהמקדש את הלבנה בתשעת הימים בחודש אב נהגו שאין מזמרים טובים מאורות וכו'.
  18. וראה ערך ברכת הזמן, בטעם שאין מברכים שהחיינו בקדוש לבנה.
  19. יש גורסים: קוניהם - רמב"ם ברכות שם; מחזור ויטרי עמוד 183; שבלי הלקט קסז; טור שם; ועוד. ועי' דקדוקי סופרים סנהדרין שם, וברכות נט ב. וראה ערך ברכות ק"ש: ברכת יוצר. ובסידור רס"ג עמוד צא גרס: בוראם.
  20. יש גורסים: פועל אמת שפעולתו אמת - תוס' סנהדרין שם; סידור רס"ג שם; רי"ף ברכות ותר"י שם; רא"ש סנהדרין שם; טור שם; מחזור ויטרי שם; ועוד. וכן הוא בסידורים שלנו. לגירסת "פועלי אמת" הרי זה מוסב על צבא השמים, שאינם משנים את סדרם (רש"י סנהדרין שם), ולגירסת "פועל אמת" פירושו על הקדוש ברוך הוא שבאמת ובדין מיעט את הלבנה, ולכן אומר אחר כך: וללבנה אמר שתתחדש כו' (תוס' שם, ועי' תר"י ברכות שם); ויש גורסים: פועלי אמת ופעולתם צדק - רמב"ם שם.
  21. יש גורסים: שתתחדש באור יקר ועטרת תפארת - מס' סופרים שם. ובסידור רס"ג "עטרת" בלבד.
  22. יש גורסים: שאף הם עתידים – שבלי לקט שם, וכן הוא בסידורי הספרדים.
  23. יש גורסים: על כבוד מלכותו - רמב"ם שם; אבודרהם ברכות שער ח; ועוד. ובסידור רס"ג אין זה כלל. ויש מוסיפים: ועל כל מה שברא - רמב"ם שם.
  24. יש גורסים: מקדש חדשים - מס' סופרים שם. וראה מחלוקת במדרש שמות רבה טו.
  25. כך הנוסח במסכת סופרים כ ב, ובטור תכו. ויש גורסים: כשם שאני רוקד כנגדה וכו' לנגוע בה – בגירסא במסכת סופרים הנדפסת במחזור ויטרי. וראה הליכות שלמה מועדים ראש חודש פ"א בארחות הלכה הערה 130.
  26. ובסידורים: כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה.