קרבן חגיגה

קרבן חגיגה הוא קרבן שלמים שהיו מקריבים ביום טוב הראשון של כל רגל משלושת הרגלים.

המקור

מצוה על כל אדם מישראל להביא קרבן שלמים ביום טוב הראשון של כל רגל משלוש הרגלים, בבואו להיראות בעזרה, שנאמר (שמות כג, יד): "שלש רגלים תחוג לי בשנה", ובא הפירוש המקובל ש"תחוג" היינו תביא קרבן חגיגה. ויש למדים מצוה זו ממה שנאמר (ויקרא כג, מא): "וחגתם אותו חג לה'". קרבן שלמים זה נקרא: "שלמי חגיגה".

מהדינים

אין לחגיגה שיעור מן התורה, שנאמר (דברים טז, יז): "איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך", אך חכמים נתנו לה שיעור: "חגיגה - שתי כסף" (חגיגה ב, א), כלומר, צריך שיהא שוויה לפחות שתי מעות כסף (המעה היא שישית הדינר).

כאמור, מצות חגיגה היא ביום טוב הראשון של כל רגל. מכל מקום מי שלא הקריב ביום טוב הראשון, יכול הוא להקריבה באחד משאר ימי הרגל, שנאמר (ויקרא כג, מא): "וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים", ושנו בברייתא (חגיגה ט, א): "יכול יהא חוגג והולך כל שבעה (שיביא חגיגה בכל יום מימי החג)? תלמוד לומר: 'וחגותם אותו' - אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה. אם כן למה נאמר 'שבעה'~ ("שבעת ימים")? - לתשלומין".