קרב בית צור

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
קרבות החשמונאים
קרב מעלה לבונה
קרב בית חורון
קרב אמאוס
קרב בית צור
קרב בית זכריה
קרב כפר שלם
קרב חרשה
קרב אלעשה


קרב בית צור היה הנסיון הרביעי של הצבא היווני לחבור את עמיתיהם ב"חקרא" בירושלים. הנסיון הראשון מהצפון - קרב מעלה לבונה ושני נסיונות מהמערב - קרב בית חורון וקרב אמאוס נכשלו. הפעם, ליסיאס, שר הצבא, במעמדו החדש כ"משנה למלך", מארגן צבא בסדר גודל של 60,000 חיילים u-5,000 רוכבים, לעומת 10,000 ליהודה. בשנת 164 לפה"ס, הוא מטיל מצור על העיר "בית צור", בדרך בין חברון לבין ירושלים. בעת המצור, יהודה תוקף אותו והוא נאלץ לסגת דרומה לאדום.

המערכה תמה ואנטיוכוס אפיפנס מת מה שגורם למאבק כוחות מחודש על השלטון. יהודה המכבי מנצל את המצב החדש, עולה לירושלים, נלחם ביוונים בחקרא, מטהר את בית המקדש ובכ"ה כסליו, הוא חג החנוכה מתחדשת העבודה בבית המקדש. יהודה המכבי ממשיך בקרבות בעבר הירדן ובשפלת החוף ומשיג שנתיים רגיעה.

תאור הקרב[edit]

בית צור - המקום המשוער של הקרב - צולם 1925 - המקור:ויקישיתוף, אעלה את הצילום:Golf Bravo

בספר חשמונאים המערכה מתוארת בקצרה [1] ועיקרה הוא תפילתו של יהודה המכבי בטרם קרב. מחנה הצבא היווני הוכן באדום, כנראה בדרום הרי חברון, אשר מימי בית שני היו שכנו בו האדומים. הצבא עלה, לפי המשוער, בדרך המלך מבית גוברין לחברון- יחסית דרך בטוחה ממארבים. כאשר יהודה המכבי ראה את התבא הגדול לפניו, לא נותר לו אלא להתפלל. וכך מובא בספר חשמונאים:

" ברוך אתה ה' אלוהי ישראל וגואלו, אתה הכית את בן הענק ביד דוד עבדך, ונתת את חיל הגויים ביד יונתן בן שאול ונושא כליו. תנה גם עתה את המחנה הלזה ביד עמך ישראל, למען יבושו וייכלמו ברב כוחם והמונם. תן מורך בלבבם, והפל עליהם אימה ופחד, שלח ידך בהם להומם ולאבדם. למען יפלו בחרב אוהביך, וכל יודעי שמך יזמרו שירי תהילתך."

יהודה ניצח בקרב לאחר שחייליו גילו מסירות רבה: " אנשים מרי נפש הם ונכונים למוות ולחיים כבני חיל" וליסיאס שב לאנטוכיא לאסוף צבא חדש ולהיכון למערכה חדשה.

זיהוי האתר[edit]

בית צור מזוהה עם "חרבת טבייקה בפאתי העיירה חלחול. האתר עצמו מכונה "בורג א-סור" ומשמר את שם האתר. לידו היישוב הקהילתי כרמי צור אף הוא משמר את שמו של האתר.

תוצאות המערכה[edit]

בעקבות הנצחון על היוונים, יהודה המכבי עלה לירושלים. ספר חשמונאים מספר [2] מספר כי צבאו הגיע להר ציון ומצא כי הר הבית שמם ועשבים צומחים במקום. שטח המקדש טוהר ועל הכהנים ציווה להחליף את אבני המזבח באבנים חדשות וכך נבנה מזבח חדש. הם חידשו את עבודת בית המקדש: שמו מנורה, מזבח קטורת ואת שלחן הפנים. ולאחר מכן חנכו את המקדש, ביום, אותו אנו חוגגים עד היום חנוכה וכך נכתב בספר:

"ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם. ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'. - עד היום הזה.

פעולות הגנה[edit]

יהודה המכבי החליט למגן את ירושלים. בנה בה חומות בצרות ומגדלים גבוהים. כן ביצר את בית צור למען על מנת למנוע פלישה יוונית מהדרום.

בפרק ה', מתוארת המשך הכיבושים של יהודה המכבי בגלעד ובגליל לביסוס שליטתו. אלו המקומות שבהם הייתה המלחמה:

  • מעלה העקרבים - נגד שארית אדום.
  • בית און - צפונית מירושלים, בדרך הבאב לירושלים מצפון הארץ.
  • הגלעד - כתגובה על הנסיון לפגוע ביהודים באזור.
  • הגליל: עכו צור וצידון - כתגובה לבקשת עזרה.

יהודה המכבי מחלק את אנשיו: שמעון יוצא לגליל והוא ויונתן יוצא לגלעד. את ארץ יהודה הוא השאיר בידי יוסף בן זכריה ומצווה לא לייזום פעולות צבאיות עד לשובו לירושלים.

קישורים חיצוניים[edit]


הערות שוליים[edit]

  1. ד', כ"ה-ל"ג
  2. ד', ל"ה-נ"ט