קרוב (בספיקות)

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

הגדרה[edit]

הולכים אחר דין המקום הקרוב יותר למקום המסופק (הסוגיא בבבא בתרא כג:).

בדיני ממונות, איסורין ונפשות.

לדוגמא, ניפול שנמצא בין שני שובכות - קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו (בבא בתרא כג: במשנה). חבית יין שנמצאה בין כפר של נכרים לכפר של ישראל - אם קרובה לכפר של הנכרים אסורה, ואם קרובה לכפר של ישראל מותרת (שם כד.).

מקור וטעם[edit]

מקורו מהפסוק בעגלה ערופה (דברים כא-ג) "והיה העיר הקרובה אל החלל" (רש"י בבא בתרא כג: ד"ה רוב וקרוב).

בטעמו דנו המפרשים:

  1. בפשטות זו סברא, שמסתבר שהפרט הגיע מהמקום הקרוב יותר. וזה בירור המציאות (שאילתות דרב אחאי סוף סח, גרנ"ט קעב ד"ה והנה בדברי, [[שיעורי ר' שמואל]] [[בבא בתרא]] ח"ב פרק ב סח בדעת התוס'). {{מקור|(

ב) אך יש מראשי הישיבות שהסתפקו אולי זו גזירת הכתוב, דהיינוהנהגה קובץ שיעורים בבא בתרא עח ושיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח וסט).ג) ר' שמואל (בבא בתרא ח"ב פרק ב סח) הוסיף שאינו הכרעה שהדבר בא מהמקום הקרוב ולא מהרחוק, אלא שאיננו צריכים כלל לחשוש לאפשרות הרחוקה.

  1. הדבר אברהם (ח"א ד-ו) ביאר שדין קרוב מבוסס על רוב, שרוב הסיכויים שהחפץ הגיע מהמקום הקרוב יותר (וכן נחלקו לגבי כל האומדנות האם הם מבוססות בעצם על דין רוב)[1].

לגבי ודאותו, הגרנ"ט (קעב ד"ה והנה בדברי) מסתפק האם הוא הכרעה ודאית (דין ודאי) או שעדיין אנו מסופקים(דין ספק).

פרטי הדין[edit]

כשהמרחק בין המקומות נראה שווה, רק כיוון שא"א לצמצם (כלומר שבוודאי אינו בדיוק באמצע) ע"כ אחד מהם קרוב יותר - נאמרו שלוש דעות (שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סז):

  1. אין בכלל דין קרוב, שדין קרוב נאמר רק כשאחד מהמקומות קרוב יותר ממש, ולא רק מדין "א"א לצמצם" (אור שמח).
  2. בעצם יש דין קרוב, רק כיוון שאיננו יודעים מי מהם הקרוב יותר - נשאר ספק (שב שמעתתא).
  3. גם אם נאמר שיש דין קרוב ורק איננו יודעים מיהו הקרוב, כדעה הקודמת, כיוון שהוא ספק קרוב לא נחשב לקרוב (דעת ר' שמואל עצמו שם).

חוזק[edit]

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[2].

עד אחד נאמן נגד קרוב (ספר המקנה מט-ה-ה).רוב וקרוב - הלך אחר הרוב (בבא בתרא כג:). ובסברא בזה יש שש דעות:

  1. "גמרא גמיר לה", כלומר, זו הלכה למשה מסיני (ריטב"א בבא בתרא כג:).
  2. רוב הוא בירור[3] חזק יותר (שאילתות דרב אחאי סח, וכן הביא צד כזה בשיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח).
  3. כל דין קרוב מבוסס על רוב, שרוב הסיכויים שהחפץ הגיע מהמקום הקרוב יותר. ולכן מסתבר שדין רוב בעצמו עדיף ממנו (דבר אברהם ח"א ד-ו).
  4. רוב הוא בירור המציאות, וקרוב הוא רק הנהגת הדין[4], ומציאות עדיפה מדין, משום שכאשר התבררה המציאות ממילא אין כבר ספק על הדין (קובץ שיעורים בבא בתרא עח. ובשיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סט (ד"ה בהא) כתב שמטעם זה פשוט שרובא דליתא קמן עדיף מקרוב, כי רובא דליתא הוא בירור, וכל החידוש שרוב עדיף מקרוב נאמר רק על רובא דאיתא קמן, שלשיטתו אינו בירור)[5](. אך הביא שם (בד"ה ועיין) מהרש"א שכתב להיפך, שהחידוש הוא רק ברובא דליתא, ודווקא איתא פשוט שעדיף מקרוב).ה) בדומה לזה כתב ספר המקנה (מט-א ד"ה הערה) שרוב הוא דין ודאי וקרוב הוא דין ספק, וודאי עדיף מספק[6].
  5. קרוב לא מכריע בין שתי האפשרויות[7], אלא רק פוסק שאין צריך לחשוש לאפשרות הרחוקה, אך רוב כן מכריע בין שתי האפשרויות. ולכן כשיש רוב - לא שייך דין קרוב, שע"כ כן צריך לחשוש לאפשרות הרחוקה - מדין רוב (שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח).

והפלתי כתב בדעת רב הונא, שכל מה שרוב עדיף הוא רק בקרוב דלא מוכח, אך קרוב דמוכח שווה לרוב, וישאר ספק (סוף סג, פרי משה רוב ז-א).

חזקה דמעיקרא עדיפה מקרוב (ספר המקנה מט-ה-ה).

מוחזק, כתב הרמב"ן (בבא בתרא כג:, ושיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סח דן בדבריו והקשה עליו) שקרוב לא יוציא ממנו, בק"ו מדין רוב: שהרי אין הולכין בממון אחר הרוב, ורוב עדיף מקרוב[8], וא"כ כ"ש שקרוב לא יוציא ממון.

ערלה - כתבו התוס' שקרוב מועיל גם בה, והוכיח מכך הקובץ שיעורים (בבא בתרא עח) שהם סוברים שקרוב הוא בירור המציאות.

כללים[edit]

בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.

בתרי ותרי, כלומר שיש שתי כיתות עדים שסותרות זו את זו, הקובץ שיעורים (בבא בתרא סוף עח) מסתפק האם יועיל בזה קרוב, ותולה בספקו האם קרוב הוא הנהגה ויועיל, או שהוא בירור המציאות ואז לא יועיל, שהרי אינו עדיף מעוד עדים אחרים שלא יכריעו את הדין - "תרי כמאה".

בקבוע, דהיינו שהספק לא פרש מהתערובת אלא נמצא במקומה, האם יהיה כמחצה על מחצה (ספק שקול) כדינו ברובא דאיתא קמן, או שהקרוב יועיל, נחלקו בזה האחרונים לארבע דעות[9]:

  1. הגר"ש שקאפ (כתובות טו ד"ה עוד חקר) כתב שהקרוב יועיל, ודין קבוע נאמר רק ברובא דאיתא קמן. וביאר שקבוע מועיל רק ברוב, כי כל מהותו של דין קבוע היא לומר שנחשב כאילו הוא כמחצה על מחצה ממש, וממילא אין רוב, אך בקרוב סברא זו לא שייכת.
  2. גם הקובץ ביאורים (שב שמעתתא ה) כתב שהקרוב יועיל, אך הביא טעם אחר לזה שקבוע שייך רק ברוב - על פי דברי הר"ן שקבוע הוא חידוש[10], ולכן לא לומדים ממנו[11].
  3. החוות דעת (קי חידושים יב) חולק וסובר שהקבוע כן מועיל וכמחצה על מחצה דמי.
  4. הפרי מגדים (מובא בקובץ ביאורים שם) מסתפק בזה (בכל זה דן הפרי משה רוב יא-ג).כשיש ספק איזה מקום קרוב יותר, כגון שהמרחק נראה שווה, אך ע"כ אחד מהם קרוב יותר, שהרי "א"א לצמצם"[12]: לשב שמעתתא בעצם יש דין קרוב, ורק כיוון שאיננו יודעים מיהו - נשאר ספק, ור' שמואל כתב שספק קרוב לא נחשב כלל לדין קרוב (בבא בתרא ח"ב פרק ב סז, והביא שם גם את השב שמעתתא).

הערות שוליים[edit]

  1. ע"ע חזקת אומדנא#מקור_וטעם ד"ה בטעמה.
  2. בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.
  3. ע"ע רובא דאיתא קמן#מקור_וטעם (ד"ה טעמו) שיש חולקים על זה.
  4. עיין לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמו) שגם בזה יש חולקים.
  5. אך ע"ע רובא דאיתא קמן#מקור_וטעם (ד"ה בטעמו) שיש חולקים על חילוק זה בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן.
  6. את החילוק בין בירור והנהגה לבין ודאי וספק (לחלק מהדעות) ביארנו בערך ספיקות#ודאי_וספק ד"ה הקשר בין ודאי וספק לבין בירור והנהגה.
  7. זוהי שיטתו של ר' שמואל, כדלעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו, אך הבאנו שם חולקים על זה.
  8. כדלעיל ד"ה רוב.
  9. כן נחלקו - הגר"ש שקאפ, הגר"א וסרמן, החוות דעת והפרי מגדים - גם בדין קבוע בחזקה דמעיקרא, ע"ע קבוע.
  10. אך יש חולקים, ע"ע קבוע#מקור_וטעם ד"ה בטעמו.
  11. הגר"א וסרמן חלק בזה על הגר"ש שקאפ, לשיטתו שדין קבוע אינו שכמחצה על מחצה, אלא שיש רוב, ורק לא הולכים אחריו - הבאנו את מחלוקתם בערך קבוע#מקור_וטעם ד"ה במהות.
  12. הארכנו במקרה זה לעיל בסעיף "פרטי הדין" ד"ה כשהמרחק.