רבה בר נחמני

From ויקישיבה
(Redirected from רבה)
Jump to navigation Jump to search
רבה
תקופתו הדור השלישי לאמוראי בבל
בית מדרש ראש ישיבת פומבדיתא
רבותיו רב הונא, רב יהודה
חבריו רב יוסף
תלמידיו אביי, רבא

רַבָּה‏[1] בר נחמני (270 בערך - 310 או 330 בערך) הקרוי בדרך כלל פשוט "רבה", היה אמורא בבלי מהדור השלישי של האמוראים, מהאמוראים המפורסמים והמקובלים ביותר בדורו‏[2], ראש ישיבת פומבדיתא במשך 22 שנים. היה תלמידם של רב הונא ורב יהודה. כל מאות פסקיו של רבה התקבלו להלכה חוץ משלושה‏[3].

תולדותיו[edit]

רבה נולד בבבל. אחיו הזמינו אותו לארץ ישראל כדי ללמוד תורה מפי רבי יוחנן‏‏,כתובות קיא א ולדעת התוספות נענה רבה להזמנתם.‏[4]

רבה היה תלמידם של רב הונא בישיבת סורא ושל רב יהודה בר יחזקאל בישיבת פומבדיתא. כשנפטר רב יהודה בר יחזקאל, היו שני מועמדים להחליפו בתפקיד ראש ישיבת פומבדיתא: רבה ורב יוסף. כיוון שרב יוסף היה בקי בהלכה ("סיני") (בניגוד לרבה, שהצטיין בפלפול, "עוקר הרים"), הוחלט למנותו, אך הוא לא הסכים לקבל את התפקיד, ולכן התמנה רבה.בבלי ברכות סד א בימיו של רבה הגיעה ישיבת פומבדיתא לשיא פריחתה. את לימודו היה פותח בדבר בדיחה, ולאחר מכן עבר לדיון הלכתי.בבלי שבת ל ב במחלוקות הרבות שבין רבה לרב יוסף, תמיד הלכה כרבה, מלבד שלושה מקרים. בבלי בבא בתרא קיד ב רבה התעמק גם במשניות שיתר חכמי בבל לא גילו בהן עניין, משום שנכללו בהן הלכות שלא נהגו בבבל, והעיד על עצמו: "יחיד אני בנגעים, יחיד אני באהלות".‏[5] הוא היה המומחה הגדול בדורו לעניין הלכות נגעים בבלי בבא מציעא פו א היה ממעט בשינה, ועל פי עדות תלמידו אביי, הוא ישן רק כשינת הסוס - "שיתין נשמי" (שישים נשימות) כרבו המובהק רב בבלי סוכה כו ב.

בעת שמונה לראש ישיבת פומבדיתא היה רבה בן 18 שנה, ועמד בראש הישיבה עד מותו, בגיל 40. על פי דעות אחרות היה רבה כשהוכתר בן 38, ונפטר בגיל 60.‏[6] התלמוד מסבירבבלי ראש השנה יח א שרבה לא זכה לאריכות ימים משום שהיה מצאצאי עלי הכהן, שעליו נאמר: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים". קיימת גם גרסה שבתלמוד מדובר אודות "רבא" חבירו של אביי, אך רבים הראיות כי הגרסה המדויקת היא "רבה" דודו של אביי, שהוא היה כוהן בוודאות, ולא על רבא‏[7].

רבה חי בעוני, ותלמידו רבא השווה בינו ובין רב חסדא כדי להראות שאריכות ימים, בנים ומזונות אינם ניתנים לאדם לפי זכותו, אלא תלויים במזל: רב חסדא חי 92 שנים, ורבה - 40 בלבד; בביתו של רב חסדא היו 60 חתונות, ובביתו של רבה - 60 אסונות; בביתו של רב חסדא גם הכלבים אכלו סולת, ובביתו של רבה - אפילו לחם שעורים לאנשים היה נדיר.‏[8]

היה דודו ואביו המאמץ של אביי ורבו המובהק‏‏[9]. תלמיד נוסף שלו היה רבא, ושני תלמידיו אלה היו ראשי הדור הרביעי של האמוראים בבבל.

על פי התלמוד, פטירתו הייתה כרוכה בכמה נסים.‏[10] הדבר אירע בעקבות הלשנה למלך פרס שיש יהודי נכבד שמבטל 12,000 יהודים ממסי המלכות שני חודשים בכל שנה, בזמן ירחי כלה. בעקבות ההלשנה, חיפשו שוטרי המלך את רבה. רבה ברח ולא מצאוהו. לאחר סדרת חיפושים, נפטר רבה בלא ששוטרי המלך מצאוהו.

הגמרא מספרת‏[11] שבשמים נפלה מחלוקת בעניין של טהרה: הקב"ה קבע: טהור, ופמליתו קבעה: טמא. החליטו לקרוא לרבה, שהיה בקי בתחום זה, שיפסוק במחלוקת. מלאך המוות, שנשלח להביאו, לא יכול לקחתו, משום שרבה לא חדל לרגע מתלמודו. נשבה הרוח בענפים, ורבה חשב שאלה פרשי המלך המחפשים אותו, וביקש למות כדי שלא ליפול בידיהם, ויצאה נפשו באומרו, בתשובה לשאלת השמים, "טהור טהור". יצאה בת קול ואמרה: "אשריך רבה בר נחמני, שגופך טהור ויצאתה נשמתך ב'טהור'".

חבריו[edit]

על חברי נמנה רב חסדא שככל הנראה נחשב גדול ממנו. על כך מסופר בבבא מציעא‏[12] כי רב אושעיא ביקש מרבה שכאשר הוא הולך להפגש עם רב חסדא בסורא (ככל הנראה ללמוד תורה) ישאל אותה שאלה הלכתית (בדין תקפו כהן).

ההבחנה בין "רבה" ל"רבא"[edit]

בדפוסי התלמוד הבבלי, ויותר מכך בכתבי היד שלו, רבים החילופים בין רבה לרבא. על ההבדל ביניהם, בכתיב ובהגייה, כתב רב האיי גאון:‏[13] "אלו כֻּלן ראבה נכתבין בהי והבֵּי דגש. אבל ראבא נכתב באלף, והבֵּי רפוי... ודעו כי ראבה אַבָּה שמו, וזה ריש שהוסיפו עליו - במקום רב. ורַאבָא אֲבָא שמו, וזה ריש המוסיף עליו - כמו רב. ופירוש אַבָּה כמו שאומר אָבִי, ופירוש אֲבָא כמו שאומר אבא סתם." במסורת ההגייה הרווחת היום, ההבדל בין השמות הוא בכך שרבה נהגה ב-ב' דגושה, ואילו רבא ב-ב' רפה. במסורת יהדות תימן ההבדל הוא בין דגש קל לדגש חזק, ושתי הקריאות מכוונות עקרונית להבחנה של רב האיי, שלדעתו גם הדברים נובעים מהבדל במשמעות בין השמות, בין "[ה]אב" ל"אבי".

באשר לכתיב, עמדו חוקרים על כך שגם בכתבי יד משובחים אין הבחנה חותכת ביניהם, ורבים החילופים. לדעת שמא יהודה פרידמן, הממצא בכתבי היד מעלה כי ככל הנראה במקור לא היה הבדל בכתיב בין שני החכמים, גם אם נשמר הבדל בהגייה, וככל הנראה במשך השנים הוסיפו צורות הבחנה שונות כדי להבדיל ביניהם גם בכתיב, אך לכלל אחידות לא הגיעו, וזה מה שיצר את החילופים הרבים בין החכמים.‏[14]

מתורתו[edit]

משפחתו[edit]

בנו, רבי חייא, מוזכר בתלמוד‏[16], מפורסם יותר הוא בנו רבא בריה דרבה.

בנו היה חמא‏[17].


תורתו[edit]

"ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי" מסורת הש"ס ברכות לג:

שהרי היה רבו.

  • כמה ידע האי צורבא מרבנן לרצויי למריה. אמר ליה אביי והא משתקין אותו תנן. ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי ברכות לג:.
  • הווה קא בדיק ליה רבה לוושט מאבראי. אמר ליה אביי והא מר הוא דאמר ושט אין לו בדיקה אלא מבפנים וכו'. ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי חולין מג:.
  • מאי טעמייהו דרבנן אשה מרגשת בעצמה. אמר ליה אביי אם כן תהא דיה שעתה. ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי נדה ד:.
"ומותבינן אשמעתין" ציין לזה מסורת הש"ס קידושין נ:
  • ברכות לג., שבת קכה:, ערובין ט:, גיטין לח:, מנחות מט., קידושין נ:
"אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי" ספר ברכת כהן בקונטרס מגילת סתרים
  • בבא קמא פה., קידושין מז:, נידה כז. לגירסת גמרותינו, והב"ח גרס רבא

לקריאה נוספת[edit]

  • רפאל הירשמן, "רבא ורבה - כמה שנים חיו ?", משפחה, מוסף "קולמוס" 56.

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים

  1. על הגיית השם ועל הכתיב שלו, בהבחנה מן האמורא רבא, ראו להלן בגוף הערך.
  2. רש"י בבא קמא ל"ג ב
  3. הלכה כרבה לבל משדה עניין ןמחתה (בבא בתרא לב ב)
  4. תוספות מסכת עירובין דף כב עמוד ב, ד"ה קרקפנא חזיתיה לרישך‏.
  5. בבא מציעא שם
  6. אהרן היימאן, "רבה בר נחמני", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 1063-1062, באתר HebrewBooks
  7. ראיות שונות המצביעות על כך שרבא לא היה כהן, וממילא לא היה מצאצאי עלי הכהן. גם רש"י (בבלי ראש השנה יח א) ובעלי התוספות (בבלי יבמות קה א) כותבים שרבא לא היה כהן, וכך גם בעל סדר הדורות שהביא ראיה מרבא שאמר על עצמו (בבלי בבא בתרא יב ב.) כי הוא יהיה בעלה השני של בת רב חסדא לאחר רמי בר חמא. ומכיוון שבוודאי לא התכוון לקלל את רמי בר חמא שימות - אלא שיגרש את אשתו, ברור שרבא לא היה כהן ולכן יכול היה לשאת גרושה. ראיה נוספת נובעת מהוראתו של רבא לבניו שלא להינשא לגיורת (בבלי ברכות ח ב.), ולפיכך לא היה כהן ומותר היה לבניו להינשא לגיורת. בנוסף, נכתב שרבא ישב אצל רב הונא כאשר היה גוסס (מועד קטן כח א), על אף שלכהן אסור לשהות בבית שיש בו מת
  8. בבלי מועד קטן כח א
  9. ‏‏‏רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.‏‏‏
  10. בבלי בבא מציעא פו א
  11. בבא מציעא שם
  12. בבלי בבא מציעא ו ב
  13. סוף מסכת עבודה זרה, כ"י בית המדרש לרבנים, מהדורת ש' אברמסון.
  14. ש"י פרידמן "כתיב השמות 'רבה' ו'רבא' בתלמוד הבבלי", ‬סיני קי (סיון-תמוז תשנב), עמ' קמ-קסד. ראו גם: ‬אליקים ויסברג, "כתיב השמות רבה ורבא: שיטת רב האיי גאון ושיטות חולקות", בתוך: מחקרים בלשון ה-ו (תשנב) עמ' 181-214. וראו: א' שויקה, עיונים בספר הלכות גדולות: נוסח ועריכה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, אב תשס"ח, עמ' 71-73. לדעתו כ"י פריז של הלכות גדולות משמר הבחנה בין "ראבה" (רבא אצלנו), ב-א' מצעית וב-ה' סופית, לעומת "רבא" (רבה אצלנו), ללא א' מצעית, והוא משער שהסופר תפס את השם הראשון כנגזר מ"ר' אבה", ואת השני כנגזר מ"רבא"=גדול בארמית. לעומת זאת בהלכות פסוקות כ"י ששון וברוב כתבי היד של התלמוד הבבלי הכתיב הרווח הוא "ראבא", ב-א' דווקא.
  15. בבלי סוכה לא ב
  16. בבלי סנהדרין סט ב. ראה מאמרו של היימן אודותיו
  17. כתובות פה א, על פי הגהות של רבי רפאל בלום גאב"ד קאשוי וכתבי יד (מהדורת עוז והדר)