רבי אברהם בן הרמב"ם

רבי אברהם בן הרמב"ם מהראשונים, בנו של הרמב"ם. נולד בשנת ד"א תתקמ"ו בקהיר. כבנו וכיורשו של הרמב"ם, כיהן כנגיד בקהילת קהיר לאחר פטירת אביו-רבו בשנת ד"א תתקס"ד. משרת הנגידות נשתמרה במשפחתו במשך ארבעה דורות. כאביו, הצטיין ר' אברהם בתלמוד, בפילוסופיה, במדע ובמיוחד ברפואה, ועבד כרופא בבית החולים הקהירי. הגן על שיטתו הפילוסופית של אביו כנגד התקפות מתנגדי אביו ואף הריץ מאמר חשוב בענין זה לחכמי פרובנס. השיב על שאלות בהלכה, שקובצו לספר שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם. בנוסף, ספרו המרכזי הוא המספיק לעובדי השם באמונה, פירוש למקרא, מאמר מפורסם על אגדות חז"ל (מובא בהקדמות לספר עין יעקב ובחלק ממהדורות אגרות הרמב"ם), וכתבים שונים להגנה ולפירוש כתבי אביו. נפטר בקהיר בשנת ד"א תתקצ"ז.