רבי אברהם בן הרמב"ם

רבי אברהם בן הרמב"ם מהראשונים, בנו של הרמב"ם. נולד בשנת ד"א תתקמ"ו בקהיר. כיורשו של הרמב"ם, כיהן כ"נגיד" בקהילת קהיר לאחר פטירת אביו-רבו בשנת ד"א תתקס"ד. משרת הנגידות נשתמרה במשפחתו במשך ארבעה דורות. כאביו, הצטיין ר' אברהם בתלמוד, בפילוסופיה, במדע ובמיוחד ברפואה, ועבד כרופא בבית החולים הקהירי. הגן על שיטתו הפילוסופית של אביו כנגד התקפות מתנגדי אביו ואף הריץ מאמר חשוב בענין זה לחכמי פרובנס. ספרו בו מגן על הפילוסופיה של אביו נקרא מלחמות ה'. השיב על שאלות בהלכה, שקובצו לספר שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם. בנוסף, ספרו המרכזי הוא המספיק לעובדי השם באמונה, פירוש למקרא, מאמר מפורסם על אגדות חז"ל (מובא בהקדמות לספר עין יעקב ובחלק ממהדורות אגרות הרמב"ם), בו הוא מסביר (על פי שיטת אביו), כי חז"ל נתכוונו באגדותיהם לרמוז על דברים עמוקים ואין להבינן כפשוטן, וכן כי חז"ל הסתמכו על הידע המדעי שהיה ידוע בימיהם, ואין לסמוך על כל דברי המדע הכתובים בדבריהם. כמו כן, כתב כתבים שונים להגנה על אביו ולפירוש כתביו. נפטר בקהיר בשנת ד"א תתקצ"ז.

תקופת חייו של רבי אברהם בן הרמב"ם על ציר הזמן