Open main menu

רבי חנינא בן תרדיון

רבי חנינא (חנניא) בן תרדיון היה תנא בדור השלישי, מעשרת הרוגי מלכות. בתו היא ברוריה אשת רבי מאיר.

Contents

חייוEdit

התגורר בסיכנין שבגליל, ושם היה בית דינו שהיה ידוע בתור בית דין מוצלח "תנו רבנן צדק צדק תרדוף (הלך) אחר חנינא בן תרדיון לסיכני" (בבלי סנהדרין לב ב).

היה חבירו הטוב של רבי חלפתא (אביו של התנא רבי יוסי בן חלפתא), אשר שמותיהם נזכרו ביחד כמה פעמים במשנה ובתלמוד (למשל: משנה תענית ב ה, |בבלי תענית טז ב).

אופיוEdit

היה ידוע בישרותו בתור גבאי, וביחסו הנעים לזולת, "רבי אליעזר בן יעקב אומר לא יתן מעותיו לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליו תלמיד חכם כרבי חנינא בן תרדיון" (בבלי עבודה זרה יזב), וכן כתוב "אמרו עליו, על רבי חנינא בן תרדיון שהיה נעים בפני הקב"ה ואדם, ומעולם לא עלתה קיללת חברו על שפתיו" (מדרש "אלה אזכרה"-אוצר המדרשים איזנשטיין). כהוכחה לישרותו מעידה אמירתו: "מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים" (בבלי עבודה זרה יח ב), כלומר, ר' חנינא חילק את מעות סעודת הפורים שלו, כיוון שהם נתחלפו לו עם מעות המיועדות לצדקה, למרות שמצד הדין היה יכול ליטול המעות אפילו שהיו מיועדות לצדקה.

מותו על קידוש ה'Edit

נתפס על ידי השלטון הרומי מקהיל קהילות ברבים ומלמדם תורה בזמן הגזירה על איסור לימוד התורה.

בגמרא מובאת עדות מבית האסורים ששם שהה ר' חנינא בן תרדיון: "תנו רבנן כשנתפסו רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון, א"ל ר' אלעזר בן פרטא לרבי חנינא בן תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים. א"ל רבי חנינא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול, שאת עסקת בתורה ובגמילות חסדים, ואני לא עסקתי אלא בתורה (בלבד); אתיוהו (הביאוהו) לרבי חנינא בן תרדיון, אמרו ליה: אמאי קא עסקת באורייתא? (מדוע עסקת בתורה?) אמר להו: כאשר צוני ה' אלוקי!" (בבלי עבודה זרה יז ב)

כמו כן, מובאת עדות על הריגתו: "תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו, אמר לו (ר' יוסי לר' חנניה): חנינא אחי! אי אתה יודע, שאומה זו מן השמים המליכוה?! שהחריבה את ביתו (בית המקדש), ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו, ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה, ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לך בחיקך! אמר לו (ר' חנינא לר' יוסי): מן השמים ירחמו... (השיב לו ר' יוסי) תמה אני עליך אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש! ...אמרו, לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן, מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו, הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות (זרדי עצים) והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה, אמרה לו בתו, אבא! אראך בכך?! אמר לה אלמלא אני נשרפתי לבדי היה קשה לי, עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי, מי שמבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני! אמרו לו תלמידיו, רבי! מה אתה רואה? אמר להם, גוילין נשרפין ואותיות פורחות. אמרו לו (תלמידיו), אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש! אמר להן, מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבול הוא בעצמו... אמר לו קלצטוריני (הממונה), רבי אם אני מרבה בשלהבת, ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך (כחומר, מזרז את מיתתך וממעט את יסוריך), אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו הן. מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה, אף הוא קפץ ונפל לתוך האור, יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטוריני מזומנין הן לחיי העולם הבא" (בבלי עבודה זרה יח א)

מאורע זה התרחש בכ"ז בסיוון (שולחן ערוך אורח חיים תקפ).

הציון המיוחס למקום קבורתו נמצא סמוך לציפורי.

משפחתוEdit

בתו היא ברוריה, אשת רבי מאיר, שהיתה סמל לאשה חמכה וצדיקה, כפי שכתוב ששנתה 300 הלכות ביום (בבלי פסחים סב ב). בנו התחבר לכנופית קנאים, ונהרג ע"י המלכות הרומית (מסכת שמחות יב), ולפי גרסה אחרת הליסטים הרגוהו כיוון שגילה את אחד מסודותיהם, ואביו קרא עליו את הפסוק (משלי ה) "ולא שמעתי לקול מורי ולמלמדי לא הטתי" (איכה רבה ג ו)

על אשתו גזרה מלכות רומי מוות בשריפה, ועל בתו, גזרה המלכות לישב בקובה (אוהל) של זונות (בבלי עבודה זרה יז ב). רבי מאיר פדה את בתו של רבי חנניה בן תרדיון בעקבות עידודה של ברוריה אשתו, שהיתה אף היא בתו של רבי חנינא. לאחר מכן התברר שבתו של ר' חנניה לא עברה על שום איסור בזמן ששהתה בקובת הזונות (שם יח א)

מאמריוEdit

  • "שניים שיושבין כאחד ואין בניהם דברי תורה, הרי זה מושב לצים, אבל שניים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה בניהן שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתוב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו" (משנה אבות ג ב).