רבי יהודה ליווא בן בצלאל: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(ניתב-נתיב)
(29 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:Maharal.jpg|250px|ימין|ממוזער| מצבת המהר"ל בבית העלמין בפראג]]
{{להשלים|כל הערך=כן}}
'''רבי יהודה ליווא בן רבי בצלאל מפראג''', הידוע בכינויו '''המהר"ל מפראג''' (מורנו הגדול רבי ליווא) הוא מגודלי חכמי המחשבה היהודית בכל הדורות, מקובל והוגה דעות מעמיק. חי בתקופת התפר בין הראשונים לאחרונים. כתב ספרים רבים בעיקר בעניני אמונה המהווים את בסיס לימוד האמנוה המעמיק בישיבות.
[[תמונה:Maharal.jpg|250px|שמאל|ממוזער| מצבת המהר"ל בבית העלמין בפראג]]
'''רבי יהודה ליווא (אריה) בן רבי בצלאל מפראג''' הידוע בכינויו '''המהר"ל מפראג''' (מורנו הגדול רבי ליווא) הוא מגדולי חכמי המחשבה היהודית בכל הדורות, מקובל והוגה דעות מעמיק. חיבר ספרים רבים במחשבת היהדות הנחשבים לספרי יסוד בתחום זה.
 
==תולדות חייו==
נולד בסביבות  שנת ר"פ בפוזן שבפולין, כבן צעיר לאביו ר' בצלאל מוורמייזא, שהיגר לשם מאשכנז. משפחתו מיוחסת לראש הגולה בבבל בוסתנאי בן חנינאי ול[[דוד המלך]]. אחיו הגדולים גם היו תלמידי חכמים מפורסמים, בהם [[רבי חיים ב"ר בצלאל]] (תלמיד ה[[מהרש"ל]] וחברו של ה[[רמ"א]], מח"ס [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21874&pgnum=1 ויכוח מים חיים]), רבי שמשון אב"ד קרמניץ ורבי סיני אב"ד ניקלשבורג. את חינוכו התורני לא קיבל בישיבות, וכפי הנראה לא למד אצל רב מסוים.  לאחר שהיה בן 30 נשא את פרל, בתו של הגביר רבי שמואל שמילקה רייש, ולהם נולדו שש בנות ובן. בשנת שי"ג התמנה לכהן כרבה של קהילת ניקלשבורג וכרבה של מדינת מוראביה כולה, שם כיהן כ- 20 שנה. בשנת של"ג עזב את הרבנות ועבר להתגורר בפראג, וייסד בה בית כנסת גדול (שנודע כ"אלטנוי שול"). בשנת שמ"ג נפטר רבה של פראג, אך במקומו התמנה רבי יצחק חיות לכהן כרב העיר, בשל התנגדותו ל[[שיטת הפלפול]] שהיתה רווחת אז בפולין. הוא שב לפוזן וכיהן בה כרב במשך ארבע שנים נוספות. במהלך שנים אלו היו סכסוכים פנימיים בקהילת פראג שאילצו את רבי יצחק חיות לעזוב את העיר, ואז חזר המהר"ל לפראג ועורר בדרשתו בבית הכנסת המרכזי שהמחלוקת נובעת מהניכור שבין המעמדות הכלכליים והחברתיים השונים. הוא דרש שהעשירים יתמכו בעניי הקהילה, ותבע לבלט את מוסד "ראש הקהל". 
 
בשלוש השנים הבאות חי המהר"ל בפראג ללא תואר רשמי, אך נחשב למעשה למנהיגם של יהודי פראג, ונפטר בה בי"ח באלול שס"ט.


==ספריו==
==ספריו==
שורה 8: שורה 14:
*[[נצח ישראל]] - בענין הגאולה העתידה ו[[בחירת ישראל]].
*[[נצח ישראל]] - בענין הגאולה העתידה ו[[בחירת ישראל]].
*חידושי אגדות - על [[אגדתא|אגדות]] ה[[ש"ס]].
*חידושי אגדות - על [[אגדתא|אגדות]] ה[[ש"ס]].
*[[נר מצוה]] - בעניני [[חנוכה]].
*[[נר מצוה]] - בעניני [[חנוכה]] וענין מלכות יוון.
*תורה אור - ל[[פורים]] על [[תורה שבעל פה]], כי ב[[פורים]] "הדור קיבלוה".
*תורה אור - ל[[פורים]] על [[תורה שבעל פה]], כי ב[[פורים]] "הדור קיבלוה".
*[[באר הגולה]]- ביאורים במאמרי [[חז"ל]] תמוהים.
*[[באר הגולה]]- ביאורים במאמרי [[חז"ל]] תמוהים.
*[[תפארת ישראל]]- בנושא [[מתן תורה]].
*[[תפארת ישראל]]- בנושא [[מתן תורה]].
*פירוש על [[הגדה של פסח]]
*חידושי המהר"ל מפראג על [[מסכת בבא מציעא]].
*חידושי המהר"ל מפראג על [[מסכת בבא מציעא]].
 
*'''כתבי מהר"ל מפראג'''- מבחר מכתביו על פי נושאים, בעירכת אברהם קריב (שני כרכים).
המהר"ל מסביר בהקדמה לנצח שהוא כותב סדרת ספרים, ושמותם מיוסדים על הפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה (גבורות ה') והתפארת (תפארת ישראל) והנצח (נצח ישראל)" ועל דרשת חז"ל על הפסוק.
המהר"ל מסביר בהקדמה לנצח שהוא כותב סדרת ספרים, ושמותם מיוסדים על הפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה (גבורות ה') והתפארת (תפארת ישראל) והנצח (נצח ישראל)" ועל דרש� חז"ל על הפסוק.


יתכן שהמהר"ל התכוון לכתוב ספר לכל [[חג]], וכך גבורות ה' הוא ל[[פסח]], תפארת ישראל ל[[שבועות]], ונצח ישראל ל[[תשעה באב]].
יתכן שהמהר"ל התכוון לכתוב ספר לכל [[חג]], וכך גבורות ה' הוא ל[[פסח]], תפארת ישראל ל[[שבועות]], ונצח ישראל ל[[תשעה באב]].
שורה 21: שורה 28:


==המהר"ל כגדול בהלכה==
==המהר"ל כגדול בהלכה==
עם גדלותו בעולם האגדה והמחשבה, המהר"ל היה גדול גם בהלכה. כאמור, הוא שימש כרב ואב"ד בקהילות גדולות, ואף כרבה של מדינת מוראביה כולה. בידינו כמה וכמה מפסקיו בהלכה, שהידוע שבהם הוא דבריו בספרו "נר מצווה" כי יש להדליק נרות חנוכה ב[[שמן זית]] ולא בשעווה, מפני שבו נעשה הנס. גם הגיעו לידינו חידושיו על מסכת בבא מציעא. חלק מפסיקותיו הלכתיות הובאו בספרי ההלכה בשמו (למשל במשנה ברורה יא, ג; רצב,ט ועוד).


בעקבות ריבוי כתביו בעניני מחשבה יש הטועים לחשוב שלא היה גדול בהלכה. אך יש בידינו כמה וכמה מפסקיו בהלכה. גם בספרי המהר"ל הנפוצים יש כמה ענינים הלכתיים למשל בספרו "נר מצוה" על חנוכה מחדש שאין להדליק נרות חנוכה בשעוה אלא בדבר נוזלי כמו שמן שבו נעשה הנס. לאחרונה יצא לאור ספר חידושים שלו על מסכת בבא מציעא. ישנם גם פסיקות הלכתיות שהובאו בספרי ההלכה משמו למשל במשנה ברורה (יא,ג, רצב,ט).
== המהר"ל כמקובל==
לשונו של המהר"ל וסגנונו שונים הם מלשון המקובלים. עם זאת, גדולי ישראל התייחסו אליו כאל חכם בחכמת הקבלה, מפני שהיה בקיא גדול בה<ref>ראה למשל: [[אגרות הראי"ה]] ח"א עמ' צא.</ref>


==סיפור הגולם==
==סיפור ה"גולם מפראג"==
אגדה מפורסמת מספרת על כך כי המהר"ל יצר "גולם" ששימש אותו בהצלת יהודי העיר ובשליחויות למען הכלל. אולם, בספר "שבחי המהר"ל" שנכתב על ידי תלמידיו אין אזכור לסיפור זה כלל.


האגדה על הגולם התפשטה בקרב יהדות אירופה לאחר שהרב יהודה יודל רוזנברג הוציא ב- 1909 ספר בשם "נפלאות המהר"ל" שבו תיאר בפרוטרוט ובצבעים חיים את סיפור בריאתו של הגולם, חייו ומותו המסתורי, ובעיקר מעשיו ההרואיים להצלת יהודי פראג מעלילות הדם ומהכומר טדיאוש הרשע.
עם זאת, רבים מגדולי ישראל אימצו את סיפור הגולם כאמיתי. [[הרב יהודה יודל רוזנברג]] בספרו "נפלאות המהר"ל" מתאר בפירוט את סיפורו של הגולם. כמו כן, [[רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש]] אמר<ref>שיחות קודש תש- עמ' 496</ref>  כי שמע מפי חמיו [[רבי יוסף יצחק שניאורסון]] שהוא ראה את מה שנשאר מגופו של הגולם בעליית בית הכנסת של המהר"ל מפראג.
הרב רוזנברג הסתמך על מקורות היסטוריים שבהם סופר על שמש אילם ונבער מדעת שחי בפראג בימיו של המהר"ל, אך מעבר לכך אין כל מקור היסטורי מהימן. להפך, בספר "שבחי המהר" שנכתב בידי תלמידו של המהר"ל, המהווה מעין ביוגרפיה רשמית על חייו, אין אף מילה על האגדה.


בקרב גדולי ישראל זה אומר בכה וזה אומר בכה. למשל [[החזון איש]]  (מובא בקונטרס מדברי החזון אי"ש שנדפס בסוף המשנה ברורה חלק א). אמנם לאחרונה נכתב בחוברת "מעיינותיך" בשם [[רבי מנחם מנדל שניאורסון|הרבי מליובאוויטש]] בתשובה לשאלה מאדם אחד (שיחות קודש תש"ל - עמ' 496), כי שמע מפי חמיו [[רבי יוסף יצחק שניאורסון]] שהוא ראה מה שנשאר מהגולם בעליית בית הכנסת של המהר"ל מפראג. ובסוף נכתב שב[[שולחן ערוך]] כתוב "בכל דרכיך דעהו", ומה יוסיף לך בתורה ובמצוות מדבר זה?, יעויין שם.
==תלמידיו, צאצאיו וממשיכי דרכו==
 
==תלמידיו==


המהר"ל העמיד מספר תלמידים חשובים:
המהר"ל העמיד מספר תלמידים חשובים:


*[[רבי יום-טוב ליפמן הלר]], בעל הפירוש הנפוץ למשנה "[[תוספות יום טוב]]", שכתב את הפרשנות על המשנה כדי לקרב את בעלי הפלפול ללימוד [[משנה]], כנראה בהכוונת המהר"ל שתיקן לימוד פרק משנה יומי.  
* [[רבי יום טוב ליפמן הלר]]- בעל הפירוש הנפוץ למשנה "תוספות יום טוב", שכתב את הפרשנות על המשנה כדי לקרב את בעלי הפלפול ללימוד [[משנה]], כנראה בהכוונת המהר"ל שתיקן לימוד פרק משנה יומי.  
רבי דוד גנז שכתב מספר ספרים במדעים כמו גאומטריה, גאוגרפיה ואסטרונומיה. נחשב לאחד מחלוצי ההיסטוריונים היהודים, ולמי שדיווח בעברית לראשונה על השיטות הקוסמולוגיות בספרו האסטרונומי "נחמד ונעים".  
* רבי דוד גנץ- שכתב מספר ספרים במדעי הגיאומטריה, גאוגרפיה ואסטרונומיה. נחשב לאחד מחלוצי ההיסטוריונים היהודים, ולמי שדיווח בעברית לראשונה על השיטות הקוסמולוגיות בספרו האסטרונומי "נחמד ונעים".  
*רבי אליה לואנץ מוירמייזא - רב, ראש ישיבה ומקובל, שכתב ספרי פרשנות על ה[[תנ"ך]]. על [[שיר השירים]] (רנת דודים) ומגילת [[רות]] (מכלול יופי), וספרי פרשנות על ספר ה[[זוהר]] (אדרת אליהו) ותיקוני הזוהר (צפנת פענח).  
*רבי אליה לואנץ מוירמייזא - רב, ראש ישיבה ומקובל, שכתב ספרי פרשנות על ה[[תנ"ך]]. על [[שיר השירים]] (רנת דודים) ומגילת [[רות]] (מכלול יופי), וספרי פרשנות על ספר ה[[זוהר]] (אדרת אליהו) ותיקוני הזוהר (צפנת פענח).  
*מהר"י כץ, הרב יצחק כץ בן שמשון, חתן המהר"ל - פוסק הלכה חשוב ומקובל. כתב פירוש על התורה ועל מדרש "שוחר טוב".  
* חתנו [[רבי יצחק כץ]] (מהר"י כץ)- פוסק הלכה חשוב ומקובל. כתב פירוש על התורה ועל מדרש "שוחר טוב".  
*בעל ה"[[כלי יקר]]" [[רבי שלמה אפרים מלונטשיץ]], פרשן מקרא ידוע שכתב ספרים רבים ושימש אחרי המהר"ל ברבנות בעיר פראג. אף שלא היה תלמיד רשמי, בפרשנותו משוקעים רעיונות מהגות המהר"ל.
* [[רבי ישכר בער איילנבורג]]- בעל "באר שבע"


==מצאצאיו==
===מצאצאיו===
* הרב שמואל בכרך (נכד המהר"ל)
* רבי משה מפוזן (נין המהר"ל)
* [[רבי יאיר חיים בכרך]] (בעל [[שו"ת]] "[[חוות יאיר]]", הנכד של הרב שמואל בכרך, ונכד נכדו של המהר"ל)
* [[רבי שניאור זלמן מלאדי]] (הנין של רבי משה מפוזן, ונין נינו של המהר"ל)


הרב שמואל בכרך (נכד המהר"ל)
===ממשיכי דרכו===
רבי משה מפוזן (נין המהר"ל)
רבים מגדולי ישראל בנו את שיטתם על יסודות שיטתו של המהר"ל. בראשם ניתן למנות את [[תנועת החסידות]] ומחוללה [[רבי ישראל הבעל שם טוב]]. בולטת במיוחד בזיקתה לתורת המהר"ל תורת [[חסידות איז'ביצא]], ובייחוד תורת [[רבי צדוק הכהן מלובלין]]. גם תורת [[חסידות חב"ד|חב"ד]] יונקת רבות מהמהר"ל<ref>רש"ז מלאדי, מייסד תנועת חב"ד, כותב בהקדמת [[ספר התניא]] שחיבורו הוא ליקוט מפי ספרים וסופרים, ומסורת בקרב חסידי חב"ד אומרת שכוונתו במילה "ספרים" לכתבי המהר"ל ול[[של"ה]] (הובא בספר שיעורים בספר התניא).</ref>.
הרב יאיר חיים בכרך (בשעל [[שו"ת]] "[[חוות יאיר]]", הנכד של הרב שמואל בכרך, ונכד נכדו של המהר"ל)
[[רבי שניאור זלמן מלאדי]] (הנין של רבי משה מפוזן, ונין נינו של המהר"ל)  


גם [[רבי שלמה אפרים מלונטשיץ]], בעל פירוש "כלי יקר" על התורה, (ששימש אחרי המהר"ל ברבנות בעיר פראג) הכניס בתורתו רעיונות רבים ששאב מהמהר"ל.


==ממשיכים בדרכו==
בדורות מאוחרים יותר בלט [[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] כמי שבנה את שיטתו על יסודות שיטת המהר"ל ושאב ממנו רבות. כמו המהר"ל, גם הרב קוק שיקע רעיונות קבליים בצורה הגותית- מחשבתית.


*[[הבעל שם טוב]] שינק הרבה מתורת המהר"ל בפיתוח תורת [[החסידות]].  
==לימוד תורת המהר"ל==
תורת המהר"ל נלמדת בקרב ציבורים שונים בעם ישראל. החסידים מרבים לעסוק בה (שכן אבות החסידות ינקו את תורתם מתורתו), וכן גדולי ה[[מוסר]] הליטאיים מרבים לעסוק בתורתו כ[[רבי שלמה וולבה]] ו[[הרב שמשון דוד פינקוס]]. כמו כן, ב[[ישיבת פוניבז']] מתקיים שיעור בתורת המהר"ל.  


*[[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] שארג משיטת המהר"ל בכתביו.  
גם בחוגי תלמידי הרב קוק נחשבים ספרי המהר"ל כספרי יסוד. בנו, [[הרצי"ה קוק]] החשיב מאוד את ספרי המהר"ל והיה מדריך ללמוד את ספריו כחלק בסיסי בלימודי האמונה, בצורה שיטתית ומסודרת.  


*[[הרב יצחק הוטנר]] ראש ישיבת רבינו חיים ברלין ומחבר סדרת ספרי "פחד יצחק", שלמד בצעירותו אצל הראי"ה קוק את תורת המהר"ל.
==תורתו==  
 
{{להשלים|כל הפרק=כן}}
*[[הרב יונתן דייוויד]] חתנו של הרב הוטנר וראש ישיבת פחד יצחק.
===המספרים בתורת המהר"ל===
 
*[[הרב יהודה ליאון אשכנזי]] (מניטו), ממורי הדרך המרכזיים שקמו ליהדות צרפת בדור שלאחר [[השואה]], הרבה לעסוק במשנת המהר"ל ולתת בו שיעורים.
 
*[[הרב משה שפירא]] מגדולי בעלי המחשבה ולשעבר ראש ישיבת אור שמח.
 
 
==בעיני גדולי הדורות==
 
בעל התניא בהקדמת ספרו כותב שחיבורו הוא ליקוט מפי ספרים וסופרים. ישנה מסורת בקרב חסידי חב"ד שכוונתו במילה ספרים למהר"ל ולשל"ה. (הובא בספר שיעורים בספר התניא)
 
הרצי"ה קוק היה מחשיב מאוד את ספרי המהר"ל והיה מדריך ללמוד את ספריו כחלק בסיסי בלימודי האמונה. מסופר על תלמיד אחד שאמר לו שאינו מתחבר ללימוד מהר"ל. הרב הדריך אותו להוסיף זמן ללימוד זה ועדיין טען התלמיד שהוא לא מתחבר. הרב הורה לו להוסיף עוד עד שהגיע למצב שהוא לומד שלוש שעות ביום מספרי המהר"ל ואז התלמיד התחיל להתחבר.
 
גם מגדולי המוסר הליטאים עסקו בתורת המהר"ל, למשל [[הרב שלמה וולבה]] בספרו [[עלי שור]] והרב פינקוס בספרי שיחותיו מצטטים מדברי המהר"ל.
 
==המספרים בתורת המהר"ל==


המהר"ל במקומות רבים בספריו מסביר מספרים של דברים שונים. למשל הוא מסביר שברית מילה היא ביום השמיני כי היא רומזת למדרגה שמעל הטבע ושמונה הוא המספר הרומז למדרגה שמעל הטבע.
המהר"ל במקומות רבים בספריו מסביר מספרים של דברים שונים. למשל הוא מסביר שברית מילה היא ביום השמיני כי היא רומזת למדרגה שמעל הטבע ושמונה הוא המספר הרומז למדרגה שמעל הטבע.
שורה 78: שורה 74:
זאת לעומת המספר שבע שרומז לטבע, כי מכיל את 6 הכיוונים (ימין, שמאל, קדימה, אחורה, למעלה ולמטה) ואת תוכנם הפנימי, ולכן הטבע נברא בשבעה ימים, והגויים שהם במדרגת הטבע מחוייבים ב-7 מצוות והם 70 אומות.
זאת לעומת המספר שבע שרומז לטבע, כי מכיל את 6 הכיוונים (ימין, שמאל, קדימה, אחורה, למעלה ולמטה) ואת תוכנם הפנימי, ולכן הטבע נברא בשבעה ימים, והגויים שהם במדרגת הטבע מחוייבים ב-7 מצוות והם 70 אומות.


==שינויים בציטוטים==
==דרכו בתורתו==
===שינויים בציטוטים===


במקומות רבים המהר"ל מצטט פסוקים ומאמרי חז"ל שלא כלשונם. יש אומרים שהסיבה לכך היא שציטט מתוך הזכרון ולא ידע במדויק את הלשון. (הרב פרדס במהדורתו לאחד מספרי המהר"ל, הובא בהערות של מהדורת הרב הרטמן בהקדמה לגור אריה)
במקומות רבים המהר"ל מצטט פסוקים ומאמרי חז"ל שלא כלשונם. יש אומרים שהסיבה לכך היא שציטט מתוך הזכרון ולא ידע במדויק את הלשון. (הרב פרדס במהדורתו לאחד מספרי המהר"ל, הובא בהערות של מהדורת הרב הרטמן בהקדמה לגור אריה)
שורה 88: שורה 85:




==כפילויות==
===כפילויות===


המהר"ל פעמים רבות חוזר על דבריו בשינויי ניסוח קלים. מובא בשם ה[[אבני נזר]] (בהקדמת המדפיסים לספר תפארת ישראל במהדורה הנפוצה - מהדורת לונדון, בהערה) שאין מילים מיותרות במהר"ל ובכל חזרה יש חידוש.
המהר"ל פעמים רבות חוזר על דבריו בשינויי ניסוח קלים. מובא בשם ה[[אבני נזר]] (בהקדמת המדפיסים לספר תפארת ישראל במהדורה הנפוצה - מהדורת לונדון, בהערה) שאין מילים מיותרות במהר"ל ובכל חזרה יש חידוש.
שורה 94: שורה 91:
==ספרים על ספרי המהר"ל==
==ספרים על ספרי המהר"ל==


בעקבות הלימוד המרובה שיש בספרי המהר"ל בייחוד בקרב הציבור הדתי לאומי, וכן בעקבות סגנונו הקשה של המהר"ל, יצאו כמה ספרים העוסקים בביאור דבריו.
בעקבות הלימוד המרובה שיש בספרי המהר"ל ובעקבות סגנונו הקשה, יצאו כמה ספרים העוסקים בביאור דבריו.
 
* סדרת ספרי המהר"ל עם פירוש מקיף מאת הרב חיים פרדס.
*ספרי המהר"ל בעריכת הרב הרטמן, בהוצאת מכון ירושלים, גדושים בהערות שוליים לבאר את דברי המהר"ל בעיקר על ידי ציטוטים ממקומות אחרים מספרי המהר"ל העוסקים בענינים קרובים.
* ספרי המהר"ל בעריכת הרב הרטמן, בהוצאת מכון ירושלים, גדושים בהערות שוליים לבאר את דברי המהר"ל בעיקר על ידי ציטוטים ממקומות אחרים מספרי המהר"ל העוסקים בענינים קרובים.
 
* '''נתיב למהר"ל''' מאת [[הרב ראובן פיירמן]] (מרבני [[מכון מאיר]])- מבאר את שיטת המהר"ל בכלל מתוך ביאור מפורט של נתיב אהבת הרע שבספר נתיבות עולם.  
*נתיב למהר"ל, של [[הרב ראובן פיירמן]], ר"מ ב[[מכון מאיר]], מבאר את שיטת המהר"ל בכלל מתוך ביאור מפורט של נתיב אהבת הרע שבספר נתיבות עולם.  
* '''השקפת עולמה של היהדות על פי משנת המהר"ל מפראג''' (שני כרכים).
 
* '''המהר"ל המבואר- קול חי'''- ביאור מאת הרב אביגדור שילה לספר נצח ישראל.
 
* '''לנתיבי הנצח'''- ביאור מאת [[הרב עודד וולנסקי]] (ר"מ ב[[ישיבת הר המור]]) על ספר "נצח ישראל".
* סדרת חוברות "'''בסוד מועד'''"- עיון בענייני המועדים ע"פ משנת המהר"ל וממשיכי דרכו (ר' צדוק מלובלין והרב קוק) מאת הרב בנימין טבדי, ר"מ ב[[ישיבת מעלה אליהו]] בתל אביב.
* פירוש על "נתיב התורה" מאת [[הרב משה בלייכר]]


==קישורים==
==לקיראה נוספת==
* '''שבחי המהר"ל'''- ביוגרפיה מאת תלמידיו
* '''נפלאות המהר"ל'''- מאת הרב יהודה יודל רוזנברג.
* '''הארי שבחכמי פראג''' בהוצאת [[מוסד הרב קוק]]


[http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?srch=1&q=מהר"ל שיעורים בספרי המהר"ל באתר ישיבת בית אל]
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?srch=1&q= שיעורים בספרי המהר"ל] באתר ישיבה
*[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=219&id=12306&q=| "בדרך היושר והאמת"], סיפורים על המהר"ל באתר ישיבה.


{{מיון רגיל:יהודה ליווא}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:גדולי וחכמי ישראל]]
{{מיון רגיל:יהודה ליווא בן בצלאל}}
[[קטגוריה: אחרונים]]
[[קטגוריה: אחרונים]]
[[קטגוריה:מהר"ל]]
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:הוגי דעות]]
[[קטגוריה:הוגי דעות]]
[[קטגוריה:מפרשי ההגדה של פסח]]
[[קטגוריה:רבנים צ'כים]]

גרסה מ־13:44, 10 ביולי 2016

Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: לא הייתה אפשרות לשמור את התמונה הממוזערת אל יעדה
מצבת המהר"ל בבית העלמין בפראג

רבי יהודה ליווא (אריה) בן רבי בצלאל מפראג הידוע בכינויו המהר"ל מפראג (מורנו הגדול רבי ליווא) הוא מגדולי חכמי המחשבה היהודית בכל הדורות, מקובל והוגה דעות מעמיק. חיבר ספרים רבים במחשבת היהדות הנחשבים לספרי יסוד בתחום זה.

תולדות חייו

נולד בסביבות שנת ר"פ בפוזן שבפולין, כבן צעיר לאביו ר' בצלאל מוורמייזא, שהיגר לשם מאשכנז. משפחתו מיוחסת לראש הגולה בבבל בוסתנאי בן חנינאי ולדוד המלך. אחיו הגדולים גם היו תלמידי חכמים מפורסמים, בהם רבי חיים ב"ר בצלאל (תלמיד המהרש"ל וחברו של הרמ"א, מח"ס ויכוח מים חיים), רבי שמשון אב"ד קרמניץ ורבי סיני אב"ד ניקלשבורג. את חינוכו התורני לא קיבל בישיבות, וכפי הנראה לא למד אצל רב מסוים. לאחר שהיה בן 30 נשא את פרל, בתו של הגביר רבי שמואל שמילקה רייש, ולהם נולדו שש בנות ובן. בשנת שי"ג התמנה לכהן כרבה של קהילת ניקלשבורג וכרבה של מדינת מוראביה כולה, שם כיהן כ- 20 שנה. בשנת של"ג עזב את הרבנות ועבר להתגורר בפראג, וייסד בה בית כנסת גדול (שנודע כ"אלטנוי שול"). בשנת שמ"ג נפטר רבה של פראג, אך במקומו התמנה רבי יצחק חיות לכהן כרב העיר, בשל התנגדותו לשיטת הפלפול שהיתה רווחת אז בפולין. הוא שב לפוזן וכיהן בה כרב במשך ארבע שנים נוספות. במהלך שנים אלו היו סכסוכים פנימיים בקהילת פראג שאילצו את רבי יצחק חיות לעזוב את העיר, ואז חזר המהר"ל לפראג ועורר בדרשתו בבית הכנסת המרכזי שהמחלוקת נובעת מהניכור שבין המעמדות הכלכליים והחברתיים השונים. הוא דרש שהעשירים יתמכו בעניי הקהילה, ותבע לבלט את מוסד "ראש הקהל".

בשלוש השנים הבאות חי המהר"ל בפראג ללא תואר רשמי, אך נחשב למעשה למנהיגם של יהודי פראג, ונפטר בה בי"ח באלול שס"ט.

ספריו

המהר"ל מסביר בהקדמה לנצח שהוא כותב סדרת ספרים, ושמותם מיוסדים על הפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה (גבורות ה') והתפארת (תפארת ישראל) והנצח (נצח ישראל)" ועל דרש� חז"ל על הפסוק.

יתכן שהמהר"ל התכוון לכתוב ספר לכל חג, וכך גבורות ה' הוא לפסח, תפארת ישראל לשבועות, ונצח ישראל לתשעה באב.

מסתבר שהמהר"ל כתב עוד ספר בשם "גדולת ה'" על השבת (שקודמת למועדים) והוא אבד ממנו. הרב יודל רוזנברג טען שמצא בספריה מלכותית כתב יד של הספר ומבקש כסף כדי לפדותו. יש הטוענים שזוהי בדותה נוספת שלו כדי לתת יותר ביסוס לסיפור הגולם שלו, שאותו טען שמצא מתועד באותה ספריה. וכבר טענו עליו שלא היתה ולא נבראה כזו ספריה, ואם היתה אוי לו לרב בישראל שהעדיף לגאול ממנה סיפורי מעשיות על הגולם מאשר ספר של המהר"ל על השבת.

המהר"ל כגדול בהלכה

עם גדלותו בעולם האגדה והמחשבה, המהר"ל היה גדול גם בהלכה. כאמור, הוא שימש כרב ואב"ד בקהילות גדולות, ואף כרבה של מדינת מוראביה כולה. בידינו כמה וכמה מפסקיו בהלכה, שהידוע שבהם הוא דבריו בספרו "נר מצווה" כי יש להדליק נרות חנוכה בשמן זית ולא בשעווה, מפני שבו נעשה הנס. גם הגיעו לידינו חידושיו על מסכת בבא מציעא. חלק מפסיקותיו הלכתיות הובאו בספרי ההלכה בשמו (למשל במשנה ברורה יא, ג; רצב,ט ועוד).

המהר"ל כמקובל

לשונו של המהר"ל וסגנונו שונים הם מלשון המקובלים. עם זאת, גדולי ישראל התייחסו אליו כאל חכם בחכמת הקבלה, מפני שהיה בקיא גדול בה[1]

סיפור ה"גולם מפראג"

אגדה מפורסמת מספרת על כך כי המהר"ל יצר "גולם" ששימש אותו בהצלת יהודי העיר ובשליחויות למען הכלל. אולם, בספר "שבחי המהר"ל" שנכתב על ידי תלמידיו אין אזכור לסיפור זה כלל.

עם זאת, רבים מגדולי ישראל אימצו את סיפור הגולם כאמיתי. הרב יהודה יודל רוזנברג בספרו "נפלאות המהר"ל" מתאר בפירוט את סיפורו של הגולם. כמו כן, רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש אמר[2] כי שמע מפי חמיו רבי יוסף יצחק שניאורסון שהוא ראה את מה שנשאר מגופו של הגולם בעליית בית הכנסת של המהר"ל מפראג.

תלמידיו, צאצאיו וממשיכי דרכו

המהר"ל העמיד מספר תלמידים חשובים:

  • רבי יום טוב ליפמן הלר- בעל הפירוש הנפוץ למשנה "תוספות יום טוב", שכתב את הפרשנות על המשנה כדי לקרב את בעלי הפלפול ללימוד משנה, כנראה בהכוונת המהר"ל שתיקן לימוד פרק משנה יומי.
  • רבי דוד גנץ- שכתב מספר ספרים במדעי הגיאומטריה, גאוגרפיה ואסטרונומיה. נחשב לאחד מחלוצי ההיסטוריונים היהודים, ולמי שדיווח בעברית לראשונה על השיטות הקוסמולוגיות בספרו האסטרונומי "נחמד ונעים".
  • רבי אליה לואנץ מוירמייזא - רב, ראש ישיבה ומקובל, שכתב ספרי פרשנות על התנ"ך. על שיר השירים (רנת דודים) ומגילת רות (מכלול יופי), וספרי פרשנות על ספר הזוהר (אדרת אליהו) ותיקוני הזוהר (צפנת פענח).
  • חתנו רבי יצחק כץ (מהר"י כץ)- פוסק הלכה חשוב ומקובל. כתב פירוש על התורה ועל מדרש "שוחר טוב".
  • רבי ישכר בער איילנבורג- בעל "באר שבע"

מצאצאיו

ממשיכי דרכו

רבים מגדולי ישראל בנו את שיטתם על יסודות שיטתו של המהר"ל. בראשם ניתן למנות את תנועת החסידות ומחוללה רבי ישראל הבעל שם טוב. בולטת במיוחד בזיקתה לתורת המהר"ל תורת חסידות איז'ביצא, ובייחוד תורת רבי צדוק הכהן מלובלין. גם תורת חב"ד יונקת רבות מהמהר"ל[3].

גם רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, בעל פירוש "כלי יקר" על התורה, (ששימש אחרי המהר"ל ברבנות בעיר פראג) הכניס בתורתו רעיונות רבים ששאב מהמהר"ל.

בדורות מאוחרים יותר בלט הרב אברהם יצחק הכהן קוק כמי שבנה את שיטתו על יסודות שיטת המהר"ל ושאב ממנו רבות. כמו המהר"ל, גם הרב קוק שיקע רעיונות קבליים בצורה הגותית- מחשבתית.

לימוד תורת המהר"ל

תורת המהר"ל נלמדת בקרב ציבורים שונים בעם ישראל. החסידים מרבים לעסוק בה (שכן אבות החסידות ינקו את תורתם מתורתו), וכן גדולי המוסר הליטאיים מרבים לעסוק בתורתו כרבי שלמה וולבה והרב שמשון דוד פינקוס. כמו כן, בישיבת פוניבז' מתקיים שיעור בתורת המהר"ל.

גם בחוגי תלמידי הרב קוק נחשבים ספרי המהר"ל כספרי יסוד. בנו, הרצי"ה קוק החשיב מאוד את ספרי המהר"ל והיה מדריך ללמוד את ספריו כחלק בסיסי בלימודי האמונה, בצורה שיטתית ומסודרת.

תורתו

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

המספרים בתורת המהר"ל

המהר"ל במקומות רבים בספריו מסביר מספרים של דברים שונים. למשל הוא מסביר שברית מילה היא ביום השמיני כי היא רומזת למדרגה שמעל הטבע ושמונה הוא המספר הרומז למדרגה שמעל הטבע.

זאת לעומת המספר שבע שרומז לטבע, כי מכיל את 6 הכיוונים (ימין, שמאל, קדימה, אחורה, למעלה ולמטה) ואת תוכנם הפנימי, ולכן הטבע נברא בשבעה ימים, והגויים שהם במדרגת הטבע מחוייבים ב-7 מצוות והם 70 אומות.

דרכו בתורתו

שינויים בציטוטים

במקומות רבים המהר"ל מצטט פסוקים ומאמרי חז"ל שלא כלשונם. יש אומרים שהסיבה לכך היא שציטט מתוך הזכרון ולא ידע במדויק את הלשון. (הרב פרדס במהדורתו לאחד מספרי המהר"ל, הובא בהערות של מהדורת הרב הרטמן בהקדמה לגור אריה)

הרב הרטמן (שם) מקשה על הסבר זה שכן יש פעמים שהמהר"ל מצטט אותו פסוק פעם בשינוי לשון ופעם בלשון המדויקת וקשה לומר שפעם אחת זכר ופעם שכח. קושיה זו אפשר לתרץ שבחלק מהפעמים העתיק מתוך הספר. הרב הרטמן שם מציע שיש סיבות לשינויים שעשה המהר"ל.

אכן אפשר לשים לב שהמהר"ל בחלק מהציטוטים מוריד מילים שאינן רלוונטיות לרעיון שהמהר"ל בא לומר.


כפילויות

המהר"ל פעמים רבות חוזר על דבריו בשינויי ניסוח קלים. מובא בשם האבני נזר (בהקדמת המדפיסים לספר תפארת ישראל במהדורה הנפוצה - מהדורת לונדון, בהערה) שאין מילים מיותרות במהר"ל ובכל חזרה יש חידוש.

ספרים על ספרי המהר"ל

בעקבות הלימוד המרובה שיש בספרי המהר"ל ובעקבות סגנונו הקשה, יצאו כמה ספרים העוסקים בביאור דבריו.

  • סדרת ספרי המהר"ל עם פירוש מקיף מאת הרב חיים פרדס.
  • ספרי המהר"ל בעריכת הרב הרטמן, בהוצאת מכון ירושלים, גדושים בהערות שוליים לבאר את דברי המהר"ל בעיקר על ידי ציטוטים ממקומות אחרים מספרי המהר"ל העוסקים בענינים קרובים.
  • נתיב למהר"ל מאת הרב ראובן פיירמן (מרבני מכון מאיר)- מבאר את שיטת המהר"ל בכלל מתוך ביאור מפורט של נתיב אהבת הרע שבספר נתיבות עולם.
  • השקפת עולמה של היהדות על פי משנת המהר"ל מפראג (שני כרכים).
  • המהר"ל המבואר- קול חי- ביאור מאת הרב אביגדור שילה לספר נצח ישראל.
  • לנתיבי הנצח- ביאור מאת הרב עודד וולנסקי (ר"מ בישיבת הר המור) על ספר "נצח ישראל".
  • סדרת חוברות "בסוד מועד"- עיון בענייני המועדים ע"פ משנת המהר"ל וממשיכי דרכו (ר' צדוק מלובלין והרב קוק) מאת הרב בנימין טבדי, ר"מ בישיבת מעלה אליהו בתל אביב.
  • פירוש על "נתיב התורה" מאת הרב משה בלייכר

לקיראה נוספת

  • שבחי המהר"ל- ביוגרפיה מאת תלמידיו
  • נפלאות המהר"ל- מאת הרב יהודה יודל רוזנברג.
  • הארי שבחכמי פראג בהוצאת מוסד הרב קוק

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ראה למשל: אגרות הראי"ה ח"א עמ' צא.
  2. שיחות קודש תש"ל - עמ' 496
  3. רש"ז מלאדי, מייסד תנועת חב"ד, כותב בהקדמת ספר התניא שחיבורו הוא ליקוט מפי ספרים וסופרים, ומסורת בקרב חסידי חב"ד אומרת שכוונתו במילה "ספרים" לכתבי המהר"ל ולשל"ה (הובא בספר שיעורים בספר התניא).