רבי יואל טייטלבוים

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר

רבי יואל טייטלבוים (מכונה ר' יואלי'ש) היה האדמו"ר מסאטמר. נודע בקנאותו הגדולה ובהתנגדותו החריפה לציונות.

תולדות חייו[עריכה]

נולד בשנת תרמ"ח בעיר סיגט שבטרנסילבניה (כיום- רומניה. אז- הונגריה) לרבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבויים, האדמו"ר מסיגעט. כונה "העלוי מסיגעט" - על שם עירו. למד בישיבת אביו בסיגעט, שם בין השאר למד עם רבי אליעזר פיש, האדמו"ר מביקסאד. נשא אשה, ולאחר פטירתה נשא בשנית את אלטא פייגא שפירא, בת רבי אביגדור שפירא, האדמו"ר מטשנסטוחוב. אחר כך עבר לעיר סאטמאר (סאטו מארה) שבטרנסילבניה, שם ייסד את חסידות סאטמר והחל לכהן כאדמו"ר.

בתקופת השואה[1] ולאחריה[עריכה]

עם תחילת השואה בפולין ובשאר מדינות אירופה, החלו להגיע אלפי פליטים מפולין ומסלובקיה להונגריה, בה טרם החלה השמדת יהודים. הקהילות והרבנים בהונגריה סייעו לקליטת הפליטים ולעזרתם. ר' יואלי'ש בעצמוקלט פליטים רבים בקהילתו, וסייע להם להשיג תעודות מזויפות וכן סייע בגיוס כספים עבורם, תוך ניצול השפעתו הרבה של הציבור היהודי בהונגריה. עם התגברות זרם הפליטים בראשית שנת תש"ג, ייסד יחד עם האדמו"ר ממונקאטש רבי ברוך רבינוביץ' ורבי יהושע מרדכי פייגנבוים מוסברנץ (שהיה פליט בעצמו) ועד הצלה מאורגן לסיוע לפליטי המלחמה. ועד הצלה כזה היה ראשון מסוגכו בקרב היהדות החרדית בהונגריה.

ר' יואלי'ש עצמו תפס את הנהגת ועד ההצלה, כפי שתיארה זו אסתר פרבשטין: "אפשר לומר כי אין כמעט תחום עשיה למען הפליטים שלרבי מסאטמר לא היה בו חלק מהותי"[2]. הוא הרחיב והגדיל את פעילות הועד, וצירף לשורותיו פעילים ברחבי העולם (טורקיה, ארה"ב, צפון אפריקה, שוויץ ועוד). פעילותו נעשהת בצנעהף וכמעט ואין תיעוד לכך[3]. כמו כן, לקח חלק חשוב גם במימון הפעילות.

בשנת תש"ד, לאחר פרוץ הצבא הנאצי להונגריה, החלו הגרמנים לשלוח יהודים למחנות ההשמדה בפולין. ר' יואלי'ש ניסה לברוח באביב תש"ד לרומניה, אולם נתפס ונשלח לגטו בקלויזנבורג. משם, נקלח לרכבת ההצלה שארגן ד"ר ישראל קסטנר, שהצילה יהודים מכובדים מהונגריה. שהותו ברכבת השרתה על הנוסעים תחושת בטחון והקלה[4]. הרכבת הגיעה למחנה ברגן בלזן, ושמם, לאחר משא ומתן ממושך, שוחרר ר' יואלי'ש לשוויץ.


לאחר השואה היגר לאמריקה. בארצות הברית ב"בורו פארק" הקים מחדש את חסידות סאטמר, אשר היא כיום מהקהילות הגדולות והחשובות באמריקה, והחסידות הגדולה בעולם. מונה להיות נשיא העדה החרדית בירושלים. הוא המשיך להנהיג את חסידיו עד לפטירתו בכ"ו באב תשל"ט. לאחר פטירתו המשיך לכהן אחיינו, ר' משה, בעל "ברך משה", חלק קטן מהחסידים לא קבלו את הנהגתו, והלכו אחרי אשתו של ר' יואלי'ש, אלטא פייגא.

התנגדותו לציונות[עריכה]

נודע בהתנגדותו החריפה לציונות ולשותפות במוסדות המדינה. ספרו העיקרי העוסק בנושאים אלו הוא הספר "ויואל משה". הספר כולל שלושה מאמרים נרחבים - לשון הקודש, שלוש השבועות ויישוב הארץ.

ספריו[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • אברהם פוקס, "האדמו"ר מסאטמר": כ"ק מרן הגה"ק רבי יואל טייטלבוים זצוק"ל, ירושלים תש"מ
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות חלק ח', בני ברק תשמ"ט, עמ' רנג- רעד

הערות שוליים

  1. על פי אסתר פרבשטין, בסתר המדרגה- היהדות האורתודוקסית בהונגריה לנוכח השואה, מוסד הרב קוק ירושלים תשע"ג, חלק א'- בטרם שואה, פ"ב- "שער להציל שארית ישראל" ובעיקר בעמ' 129; 139-149; 175-176 וחלק שני- "שואה והצלה" פ"ד "שיחות עם השטן" ובעיקר בעמ' 283-284.
  2. שם.
  3. מלבד כמה מסמכים, בהם מכתבים שנדפסו בספרו "ויואל משה".
  4. ר' שלום קרויז, "דברי שלום", הקדמה.