רבי יום טוב ליפמן הלר

From ויקישיבה
Revision as of 22:33, 26 March 2016 by 2001:470:6b12:e0::59 (talk)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search
Jom tov lifman picture.jpg
מצבת קברו של התוספות יו"ט בבית הקברות היהודי בקרקוב

רבי יום טוב גרשון שאול ליפמן הלוי הלר היה רב, פייטן ופרשן משנה. מחבר הפירוש "תוספות יום טוב" על המשניות.

תולדות חייו[edit]

נולד בוולרשטיין שבבוואריה בשנת של"ט לאביו ר' נתן ב"ר משה וולרשטיין. היה מצאצאי רש"י. אביו נפטר לפני לידתו, והוא גדל אצל זקנו ר' משה וולרשטיין שהיה הרב הכולל למדינת אשכנז. למד בישיבת ר' יעקב גינצבורג בעיר פרידבורג, ואח"כ בפראג בישיבתו של המהר"ל מפראג. כשהיה בן 18, התמנה לדיין בפראג. בשנת 1624 נתקבל לרב בניקלשבורג מעהרין, בשנה שלאחריה לרב בוינה, בשנת 1637 נקרא להיות הרב הכולל בפראג.

פרשת ההלשנה[edit]

לרגל מלחמת שלושים השנים הטילה הממשלה מסים כבדים על כל הקהילות. הוא היה בראש הועד לקביעת המסים, שהגיעו לסכום של ארבעים אלף טהאלר. מנהגו היה לחלק את המיסים באופן שהעשירים שלמו יותר, כל אחד לפי כוחו. נוהג זה קומם עליו עשירים בעלי השפעה, שבזמן המלחמה הלוו כספים לקיסר למימון המלחמה והמלך נותר להם בעל חוב.

הם הלשינו עליו לפני הקיסר פרדינאנד כי הוא נושא פנים לעשירים ומעריכם פחות ממה שהם חייבים לשלם. גם הלשינו על ספריו "מעדני מלך" "ולחם חמודות" על הרא"ש כי בשמות האלה הוא פוגע במלך. במהדורה השניה הוסב שמם ל"מעדני יו"ט" ו"דברי חמודות".(בספר "מגלת איבה" עמ' 10 כותב במפורש שסיבה זאת אינה נכונה וזה דבריו: "..ולא כאשר שמעתי אומרים שמפני שם הספר שקראתיו "מעדני מלך" הייתה עלי חמת המלך הקיר"ה כי לא היה מפני כך..) כמו כן הוא הואשם בפגיעה בנצרות ובהפרת צו האפיפיור לשרוף את התלמוד. הוא עמד למשפט בתאריך ה' בתמוז שפ"ט ונידון לגזר דין מוות. בנו, שחזר באותו זמן מישיבתו, הציל בדרך את אשת השגריר הצרפתי משור בר זועם, וכך הצליח "לגייס" את השגריר לעזרת אביו לאחר שגילה את אשר העלילו על אביו, וכך המיר הקיסר את עונש המוות בכופר נפש עצום בסך 12000 טהאלר, כאשר בגזר הדין נאמר כי אם לא ישלם סכום זה ילקו אותו בשערי פראג ויכלא. בהשתדלות הקהילות הוקטן הקנס לעשרת אלפים פלורין בתשלומים. אחר ארבעים ימי מאסר יצא לחופשי בכ"ח באב, אך הממשלה אסרה עליו למלא משרת הרבנות בפראג. מחוסר פרנסה ובהיותו בעל קנס עצום החל בגיוס נדבות, מכירת ביתו ועוד השתדלויות כדי להשלים את הקנס העצום. מרוב הצרות נפל לחולי באותו זמן ושכב על ערש דווי, והוא מתאר את עצמו שלא שמח על השתחררותו מהכלא, משום ש"יצא נקי - כאדם שיצא נקי מכל נכסיו, ואוותר אך שמלתי לעורי".

חזרתו לרבנות[edit]

לאחר שנתיים הוסר ממנו אף האיסור לכהן ברבנות. בשנת 1631 נתקבל לרב בעיר נעמרוב פודולסק, ובשנת 1634 לרב בעיר וולאדומיר וואליניא, וישב שם עד אשר נתקבל בכ"ד בחשוון ת"ד לאב"ד בקראקא והגליל, שם לימד תורה בישיבת ר' יהושע העשיל, ולאחר פטירתו ירש את מקומו כראש הישיבה.

ר' יו"ט ליפמן קבע לצאצאיו את יום ה' בתמוז (יום המשפט) כיום תענית ואת יום א' באדר (יום חזרתו לרבנות) כיום שמחה והודאה.

במותו נשא עליו מספד בשיר רבי משה זכות (ויניציא 1651).

משפחתו[edit]

בתו ריזל נישאה לר' יעקב יוסף כהנא - אב-בית דין טריסק - הוא אבי אבות המשפחות לבית כהנא מסיגט. היו לו עוד עשרה בנים ובנות. מקובל לומר שרבים מיהודי סיגט ומחוז מרמורש הם מצאצאיו.

לר' יעקב יוסף כהנא היו בנים: רבי יהודה כהנא ורבי יחיאל מיכל (נפטר בעיר קאלוש - י"ג �מרחשוון תקל"א).

נכדו של רבי יהודה כהנא היה הרב יוסף קאלוש, שנולד בשנת 1710. בנו היה רבי יהודה כהנא (1738-1819) מחבר "קונטרס ספקות".

על מצבות באהל משפחת כהנא שבסיגט ראו בערך משפחת כהנא.

ספריו[edit]

מגילת איבה[edit]

על מאורעותיו חבר קונטרס "מגילת איבה" (ברעסלוי 1836, ועם העתקה אשכנזית ווין 1862). השם "איבה" מסמל גם את המסר העיקרי שלו מסיפורו על חומרת האיבה והשנאה שהובילה למלשינות ולמאסרו, וגם היא ראשי תיבות של תחילת מגילת איכה "איכה ישבה בדד העיר".

תוספות יום טוב[edit]

חיבורו העיקרי הוא "תוספות יום טוב" שנדפס לרוב עם המשניות, ונחשב לאחד הפירושים הבסיסיים והיסודיים ביותר. הוא נועד לפרש ולבאר את המשנה ולהשלים את עיקרי הדברים שנאמרו בגמרא על דיני המשנה ולהשלים ולבאר את דברי רבי עובדיה מברטנורא. החיבור נכתב כחיזוק לתקנת רבו המהר"ל שתיקן לימוד פרק משנה יומי.

חיבוריו על הרא"ש[edit]

חיבור שני חיבורים על פירוש הרא"ש לתלמוד: "מעדני מלך" ו"לחם חמודות" (שמם שונה ל"מעדני יו"ט ו"דברי חמודות"), שנדפסו עם הרא"ש בכל מהדורות הש"ס. משמעות שמם הוא לפי הפסוק "מאשר (הרא"ש) שמנה לחמו (לחם חמודות) והוא יתן מעדני מלך" (בראשית מט כ). הוא חיבר גם חיבור "פלפולא חריפתא" על הרא"ש לסדר נזיקין.

ספרים נוספים[edit]

בבחרותו חיבר פירוש על הספר "בחינת עולם" לרבי ידעיה הפניני (הבדרשי). הפירוש נדפס בפראג 1698 בעילום שמו.

חיבר הגהות וביאורים לספר "גבעת המורה" לחוקר ר' יוסף ב"ר יצחק הלוי (פראג 1612).

תרגם ספר המוסר "ארחות חיים" ללשון יהודית-גרמנית (פראג (1626).

חיבר פיוטי סליחות על ימי המהומות שהיו בפראג בשנות 1618-20, ועל פרעות ת"ח ות"ט. פרנסי הקהילות קבלו עליהם לאומרם ביום הכיפורים לפני הסליחה "אלהים אל דמי". ר' יי"וט ליפמן סבר שהסיבה לגזרות ת"ח ות"ט היתה הזלזול בכבוד בית הכנסת בדיבורים בשעת התפילה, ולכן תיקן "מי שברך" לשומרים לשונם מלדבר בשעת התפילה.

לקריאה נוספת[edit]

  • מאיר הרשקוביץ, שני כרובים (בעריכת הרב נריה גוטל), ירושלים תש"ס
  • אייזנשטיין, אוצר ישראל.

קישורים חיצוניים[edit]