רבי יחיאל ב"ר אורי
|
|
רבי יחיאל ב"ר אורי היה מחכמי אשכנז בסוף האלף החמישי ותחילת האלף השישי, אביו של רבנו אשר.
יחוסו מגיע לרבנו גרשום מאור הגולה. נולד בשנת ד' תתק"ע.
תלמידם של "חסידי אשכנז" מבית מדרשם של רבי יהודה החסיד ובעל הרוקח. שימש כרב וסופר סת"ם. מצעירותו כרת ברית ידידות עם חכם רבי שלמה הכהן, ברית שנמשכה עד מותו של רבי יחיאל ואף לאחר מכן, כפי שמספר נכדו רבי יהודה בן הרא"ש (זכרון יהודה קעט): "וכבוד גדול עשו לו במותו, ובאו מן המקומות הסמוכות לקבורתו. ומנהג באשכנז שסמוך לבית הקברות מניחין הארון על אבן אחת מיוחדת לכך ופותחים אותו לראות אם לא נתנדנדו אבריו מחמת טלטול הארון. וכאשר עשו לו כן קרב אליו ה"ר שלמה הכהן ז"ל עד ד' אמות[1] ואמר בקול רם לפני הקהל: אני מזכיר בפניכם שיזכור הברית שכרת עמדי, אז התחיל לשחוק בארון עד שראו אותו רוב הקהל, וכן אמרו אדוני אבי ז"ל וזקנתי מנוחתה כבוד, אני מעיד שאמרו שאו אותו מצחק".
בהמשך, מספר ר' יהודה כי רבי יחיאל התגלה לבני ביתו לאחר פטירתו, ובכך הצילם מפוגרום שהתרחש בעירם.
היו לו שלושה בנים ושש בנות. בנו הבכור ר' חיים היה תלמיד חכם ומתלמידיו הקרובים של מהר"ם מרוטנבורג. בן נוסף היה רבנו אשר המפורסם. בניו היו תלמידיו.
ספרו היחידי שהודפס הוא ספר על עסק התורה (יצא לאור לראשונה ע"י מכון מרא"ה, קרית ספר תשס"ח).