רבי מנחם מנדל משקלוב

From ויקישיבה
Revision as of 09:51, 11 March 2015 by אריאל ביגל נ"י (talk | contribs) (תולדות חייו)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

רבי מנחם מנדל אשכנזי משקלוב היה רב ומקובל מתלמידי הגר"א ועורכי ספריו, מנהיג "עליית תלמידי הגר"א" לארץ ישראל.

תולדות חייו[edit]

אצל הגר"א[edit]

נולד לאביו ר' ברוך בנדיט אשכנזי, מגיד מישרים בקהילות האלוסק ונעשוויז, ממשפחה המיוחסת עד לרבי יהודה הנשיא. אחיו היה רבי שמחה בונים משקלוב, אף הוא מתלמידיו הקרובים של הגר"א. בשנת תקנ"ו החל ללמוד אצל הגר"א ולשמשו למשך כמעט שנתיים, עד לפטירת הגר"א בשנת תקנ"ח. ר' מנחם מנדל התחבב מאד על הגר"א, שקרבו ביותר. הגר"א היה לומד עמו ביחידות, ור' מנחם מנדל היה מעלה על הכתב את הלימוד, וכתיבתו מצאה חן בעיני הגר"א. כך נכתבו ביאורי הגר"א לסדר טהרות ולספר משלי[1]. על הדבקות שדבק ברבו מעיד ר' מ"מ בעצמו: "אך את שפלותי ועניי ראה אלוקים והביאני לבית אדמו"ר הגאון החסיד רבן של כל בני הגולה מווילנא... וה' נתן לי חן בעיניו ושמשתי אותו בכל כחי, וכל אלו השתי שנים פחות שליש שהייתי אצלו לא זזתי ממנו ואחזתיו ולא ארפנו ולא משתי מתוך אהלו יומם ולילה, באשר הלך הלכתי ובאשר ילין לנתי, לא זזה ידי מתוך ידו כלל וכלל"[2]. גם בני הגר"א מעידים על הקרבה העצומה ששררה בין ר' מ"מ ואחיו ר' שמחה בונים לבין הגר"א: "והם באו בצל קורתו לעת זקנתו... שמו לילות כימים לגלות עמוקות מני חושך הספקות, במשנה ובתוספתא, במכילתא וספרא וספרי וירושלמי וד' טורים, הן כל ראתה עינו ועלימו ועלי תטוף אור תורתו, והוא ז"ל שמע את קולם מתהלך בגן התורה, ומצא כוונתם ומעשיהם רצויים לפני ה', הפיק הוא להם רצונו". בשל הקרבה הגדולה שהיתה בין הגר"א לר' מ"מ, גילה לו הגר"א אזי תורה עמוקים וצפונים, ור' מ"מ העלה אותם על הכתב בצורה מפורשת, לקורת רוחו של הגר"א[3]. גם העלה על הכתב הרבה מהנהגות הגר"א בתפילה ובליל הסדר, וביאורו על ההגדה של פסח. לאחר פטירת הגר"א, החל לעבוד, יחד עם שאר תלמידיו, על הוצאת כתביו. בנוסף לביאור על משלי שיצא ראשונה, הוציא את הגהותיו על סדר עולם רבה וסדר עולם זוטא, ספר "צורת הארץ" ו"תבנית הבית", ביאור הגר"א על השו"ע (יחד עם בני הגר"א ועם רבי ישראל משקלוב), ביאורו להגדה של פסח וביאוריו לספר יצירה.

עלייתו לארץ ישראל[edit]

בשנת תקס"ח עמד בראש קבוצת תלמידי הגר"א שעלתה לארץ ישראל והתיישבה בטבריה אולם לאחר תקופה קצרה עברו לצפת, משום שבטבריה ישבו קהילות החסידים שעלו עם רבי מנחם מנדל מויטבסק ותלמידי הגר"א רצו להימנע ממחלוקת עמם. מהגר"א קיבל סודות וייחודים לקירוב הגאולה על ידי בנין הארץ המעשי. כראש קהילת תלמידי הגר"א בצפת, דאג הן למרכיה הרוחניים והן לצרכיה הגשמיים. כאשר נקלעה הקהילה לקשיים, שלח אגרת (יחד עם רבי סעדיה משקלוב ורבי חיים כהן) לבני הגולה, שבה קורא לעזור למתיישבים.

תלמידי הגר"א סבלו קשיים רבים מאד בעלותם ארצה. בשנת תקע"ג פרצה בגליל מגפת דבר שהפילה חללים רבים. ר' מ"מ ברח להרים מפניה עד שהיא שככה. לאחר המגפה, פירנס את היתומים מכספו האישי, ונאלץ ללוות בריבית מהגויים לשם כך, ונכנס לחובות כבדים[4]. בחשוון תקע"ו עלה עם חלק מבני קהילתו לירושלים. בעקבות האיסור מטעם השלטון העותמאני על התיישבות אשכנזים בירושלים (בגלל חובותיו של ר' יהודה החסיד), התחזו לספרדים. הקהילה הספרדית העניקה לו קיטון למגורים, ובני קהילתו התפללו עם הפסרדים בישיבת המקובלים בית אל משום שלא היה להם מנין בפני עצמם. בהמשך, בזכות קשרים שקשר עם נוצרים תושבי ירושלים, הושלם חובו של ר' יהודה החסיד והותרה התיישבותם של אשכנזים בירושלים. קהילתו של ר' מ"מ, שכללה תשעה גברים, צרפה עוד יהודי ספרדי אחד, ושכרה את החצר בישיבתו של רבי חיים בן עטר (שנבנתה על ידי רבי עמנואל חי ריקי) כבית הכנסת לימות החול, ובשבתות היו מתפללים בפרוזדור בבית הכנסת הרמב"ן. בשנת תקפ"ד הצליחו ראשי הקהילה בירושלים רמ"מ וקרובו רבי אברהם שלמה זלמן צורף במאבק משפטי לזכות בבעלות הקהילה האשכנזית על בית הכנסת חורבת רבי יהודה החסיד, ובנו שם את מרכז הקהילה. גאולת בית הכנסת הכניסה שוב את ר' מנחם מנדל לחובות כבדים, ובתפילת ההודיה שחיבר על גאולת בית הכנסת, פורש את תפילתו לה' שלא יאלץ לעזוב את ירושלים בגללם.

בשנת תקפ"א נעצר, יחד עם בנו ויהודים נוספים, בגזרת מושל ירושלים. במעצרו חלה מאד ונטה למות, ורק לאחר מאמצים מרובים הצליחו לפדותו ביום שביעי של פסח, ובני קהילתו קבעו יום זה כיום הודאה על גאולתו.

נפטר בל' בשבט תקפ"ז, ונקבר בחלקה שרכש בחייו בחלקה הספרדית בבית הקברות בהר הזיתם, על יד קברו של ר' חיים בן עטר. על מצבתו נכתב: "זה מקום קבורת אור הגנוז המאור הגדול, אור עולם המאיר לארץ ולדרים עליה באור תורתו וחסידותו, המקובל הגאון המפורסם בדורו מו"ה מנחם מענדיל זללה"ה אשכנזי, אשר אזן וחקר ותקן יסודות באה"ק לתורה ולעבודה וחיבר ספר רזא דמהימנותא".

עם היודע דבר פטירתו באירופה, קונן עליו רבי משה סופר (החתם סופר)[5].

בחייו, זכה ר' מנחם מנדל לגילויים שמימיים, ומספר פעמים התגלה אליו הגר"א וגילה לו סודות.

על תלמידיו נמנה רבי יצחק אייזיר חבר.

ספריו[edit]

הערות שוליים

  1. ספר "עליות אליהו".
  2. הקדמתו ל"ספר הצמצום".
  3. הקדמתו לביארו הגר"א על משלי.
  4. ראה בהקדמה לספר "פאת השולחן" לחברו ר' ישראל משקלוב.
  5. הספדו מובא ב"דרשות חתם סופר" דף שמה.