רבי נתן צבי פינקל

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה עוסק ב"סבא מסלובודקה". אם התכוונתם לראש ישיבת מיר, עיינו בערך הרב נתן צבי פינקל (מיר).
הסבא מסלובודקה- רבי נתן צבי פינקל

הרב נתן נטע צבי פינקל- המכונה "הסבא מסלבודקה" היה מייסד וראש ישיבת כנסת ישראל- סלבודקה.

ביוגרפיה[עריכה]

נולד בעיר ראסיין בליטא בשנת תר"ט. בגיל צעיר מאוד התייתם מהוריו וגדל בבית דודו בוילנא. בגיל 15 נישא לנכדתו של רבי אליעזר גוטמן, רב העיר קלם.

בשנים הראשונות לאחר נישואיו ישב על שולחן חותנו, והתפרסם כמופלג בתורה וכהוגה מקורי. מפעם לפעם היה יוצא לסובב בעירות הסביבה ולדרוש בפני הקהל. בנדודיו הגיע לעיר מולדתו ראסיין, ורב העיר, רבי אלכסנדר משה לפידות, שהיה מקורב לתנועת המוסר, התרשם מאוד מהרב הצעיר. רבי אלכסנדר מסר לו מכתב אישי לרבי שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם", בו ביקש מרבי שמחה לשים את עינו על הצעיר. ר' נתן צבי, שלא ידע מתוכן המכתב, מסרו לרבי שמחה זיסל, שהחל בעקבותיו לקרבו ולהדריכו בדרכה של תנועת המוסר.

בקלם התפרסם כושר ההשפעה שלו על הסובבים, ורבים הצטרפו עקב השפעתו לשורות תנועת המוסר.

לאחר סגירת "בית התלמוד" בקלם בשנת, עבר תחילה לעיירה גרובין ביחד עם רבו רבי שמחה זיסל, יחדיו ניהלו שם "בית מוסר". אך עד מהרה התגלו ביניהם חילוקי דעות, והוא עזב את גרובין.

לאחר שעזב את גרובין, עבר לעיירה סלבודקה שבפרברי העיר קובנה, בה הקים, את ישיבת כנסת ישראל, תחילה בתור כולל. התמיכה הכספית להקמת הישיבה ניתנה מקרן עובדיה לחמן מברלין, שנועדה להחזקת ישיבות. בישיבה זו השקיע ר' נתן צבי את כל כשרונותיו, בה התעצבה דמותו החינוכית וההגותית, ובה כיהן כארבעים וחמש שנה כראש ישיבה.

בין השנים 1877-1882 נטל הרב פינקל חלק בהקמת וביסוס מספר ישיבות בקובנה, בסלבודקה, ובעיירה טלז.

בישיבת סלובודקה כיהנו כר"מים וכמשפיעים מוסריים מיטב תלמידי-החכמים שבליטא. בתקופות הראשונות כיהנו בה רבי יצחק בלאזר, הרב אברהם אהרון בורשטיין מטבריג (שהיה לארח מכן ראש ישיבת מרכז הרב), והרב יצחק יעקב רבינוביץ' מפוניבז'.

לאחר שעזב רבי יצחק מפוניבז' את סלבודקה, מינה הרב פינקל את הרב משה מרדכי אפשטיין ואת הרב איסר זלמן מלצר לכהן בראשות הישיבה, כאשר הרב פינקל הוא הדמות המוסרית והחינוכית בישיבה, בתור "משגיח".

בשנת 1897 הקים ישיבה נוספת בעיר סלוצק, אליה שלח חלק מתלמידי סלבודקה, ובראשה העמיד את רבי איסר זלמן מלצר, בעוד רבי משה מרדכי אפשטיין נשאר לצידו בסלבודקה.

בשנת 1897 פרץ משבר קשה בישיבת סלבודקה בין תומכי שיטת המוסר למתנגדים לה. הסכסוך שיבש את סדרי הלימודים בישיבה, והגיע בפני בתי- דין שנמנו על המתנגדים לשיטת המוסר. במהלך השתלשלות המחלוקת הכריז רבי נתן צבי על פרישה מישיבת סלבודקה הגדולה, והקים בעיירה ישיבה חדשה, אליה עברו חלק קטן מהבחורים, ורבי משה מרדכי אפשטיין, ראש הישיבה. הישיבה הוותיקה נקראה "כנסת בית יצחק", והיא התקיימה עד השואה, ואילו הישיבה החדשה בראשות הרב פינקל נקראה "כנסת ישראל סלבודקה". למרות המחלוקת הקשה ונישולו מהישיבה שהקים, לא נטר רבי נתן צבי לאיש מהמעורבים במחלוקת, ובמשך השנים גברה השפעתו בישיבה הוותיקה ושיטת המוסר חדרה אליה, אם כי בצורה שונה ולא מוצהרת.

ישיבת "כנסת ישראל סלבודקה" סבלה בשנותיה הראשונות ממחסור כספי ורק לאחר כמה שנים התייצבה, ומספר התלמידים שלה הלך וגדל בהתמדה.

בשנים 1903-1905 התחולל בישיבה שנית משבר קשה נגד לימוד המוסר, ומלחמה של ממש ניטשה בין כותלי הישיבה. המאורעות החריפו עם פרוץ המרידות נגד שלטון הצאר שהסתיימו במהפכת 1905 הכושלת. תלמידים לשעבר של הרב פינקל, ממתנגדי שיטת המוסר, שנסחפו לשורות המהפכנים, ניצלו את המהומות לצורך המאבק בישיבה על שיטת המוסר. בתוך הישיבה התחוללו לעתים קרובות מהומות, והמהפכנים אף איימו על רבי נתן צבי ברצח אם לא יעזוב את הישיבה. מסופר כי ה"סבא" הישיר את מבטו אל ראש המהפכנים בעצב ואמר לו: "ראה מה שיצא ממך...". ידי המהפכנים רפו מתוכחתו והם עזבו את הישיבה.


לאחר דיכוי המרד שינה את גישתו לתלמידים. בעוד קודם לכן היה קפדן מאד, דגל במשמעת חמורה, והיה זורק מרה בתלמידים על מנת לעוררם לשיפור, החל לנהוג ברכות עם תלמידיו, לעודדם לפתח עצמאות, ולהדגיש רעיונות מוסריים מעודדים יותר. גישתו השנייה התפרסמה יותר ובה נוקטות הישיבות בשיטת סלבודקה.

בשנת 1908 מינה הרב פינקל כמשגיח נוסף בישיבה את חתנו רבי יצחק אייזיק שר.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, פוזרה ישיבת סלובודקה. רבי נתן צבי שהה באותה עת בגרמניה, ונעצר מיד כנתין רוסי. הוא ישב במעצר כמחצית השנה עד אשר שוחרר. הוא הצטרף לחתנו רבי משה מרדכי אפשטיין שנמלט למינסק, שם הקימו שוב את הישיבה בעצם ימי המלחמה. כאשר התקרבה המלחמה למינסק עברו לקרמנצ'וג. בתקופה זו עברה הישיבה תלאות ורדיפות קשות, אך שרדה את ימי המלחמה והמהפכה שאחריה, ובשנת 1920 חזרה לעיירה סלבודקה.

בשנים שלאחר המלחמה פרחה ישיבת סלבודקה והגיעה לשיא פריחתה. מוסדות נוספים ברוח הישיבה ובהדרכתו של הסבא מסלבודקה הוקמו בעיירה.

בשנת 1924 עמדה ישיבת סלבודקה בפני סכנת סגירה: החוק הליטאי קבע כי כל ישיבה שלא תלמד לימודי חול כלליים לא תוכר על ידי השלטונות, ותלמידיה יגויסו לצבא. בעוד ישיבות אחרות קיבלו את החוק החדש, סירב לכך הרב פינקל בתוקף, ולאחר שחלק מתלמידי הישיבה קיבלו צווי גיוס גמלה בלבו ההחלטה להעביר את הישיבה לארץ ישראל.

במהלך 1924-1925 עלו כל תלמידי סלבודקה ורבני הישיבה לארץ, ובראשם הרב פינקל. הישיבה השתקעה בעיר חברון, בה שכנה עד לפרעות תרפ"ט, ומכאז התשרש שמה כישיבת חברון, אף לאחר שעזבה את העיר.

למרות זקנותו המופלגת וחולשתו, השקיע ה"סבא" בישיבה בחברון את כל מרצו ודמו. זמן קצר לאחר העלייה נפטר בפתאומיות בנו רבי משה. בסוף 1926 עבר להתגורר בתל אביב, בשל האקלים הקר בחברון שהזיק לבריאותו. בריאותו הדרדרה, ונפטר בכ"ט בשבט תרפ"ז (1927) בירושלים.

מצבתו

שיטתו המוסרית והחינוכית[עריכה]

שיטתה של סלובודקה יונקת ברוחה מבית מדרשה של ישיבת קלם. אך בעוד קלם התייחדה בחינוך הקפדני ובמשמעת החמורה שלה, בסלובודקה גרסו אווירה נינוחה יותר של משמעת והדגישו את הטיפוח המתמיד של ההכרה השכלית והנפשית. בימיה של סלובודקה פעלה תנועת המוסר בליטא בשני ראשים מקבילים: שיטת סלובודקה ושיטת נובהרדוק. בישיבת נובהרדוק פעלו בשיטות קיצוניות לדיכוי המידות הרעות ולטיפוחן של המידות הטובות, אך בסלובודקה שללו גישה זו בתוקף, ודגלו בטיפוח המידות האנושיות באמצעות העמקת ההכרה האנושית.

רבי נתן צבי פינקל חלק על קלם גם בהדרגתיות של החינוך. בעוד בקלם גרסו חינוך הדרגתי ממושך, הוא טען שמראשית חינוכו של התלמיד יש להציב בפניו את השאיפות העליונות והמקסימליות ביותר, ורק כאשר רואה התלמיד לפניו את פסגת השאיפות יש בו את המוטיבציה להגיע אליהן.

ה"סבא" גרס כי במקום להציב בפני החניך את שפלותו כלפי הבורא, יש להדגיש את חשיבותו של האדם שנבחר לשרת ולעשות את רצון הבורא. שיטה זו זכתה לפרסום רב ונקראה בשם "גדלות האדם". בסלובודקה גרסו כי האדם הוא היצור הנעלה ביותר בתבל שנבחר לעשות את רצון בוראו, ולכן עליו להתנהג כאדם השוהה לפני המלך. בסלובודקה הקפידו מאוד על לבוש מודרני ומוקפד, ותלמידי הישיבה התפרסמו בכך שנהגו להופיע כשהם מגולחים ולבושים בחליפות בהירות, כובעי קש, ומקלות הליכה, בדומה ללבוש הסטודנטים בתקופה ההיא.

מתלמידיו[עריכה]

ה"סבא מסלבודקה" העמיד אלפי תלמידים, שרבים מהם כיהנו במשרות רבניות חשובות ברחבי העולם.

בהם:

לקריאה נוספת[עריכה]

  • הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר, ירושלים תשכ"ז, כרך ג'.
  • הרב אפרים אשרי, ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, באתר "דעת".