רבי עקיבה יוסף שלזינגר

רבי עקיבא יוסף שלזינגר מגדולי ישראל ומראשוני הוגי רעיון ההתיישבות בארץ.

תולדות חייו

תחילת דרכו

נולד בפרשבורג בה' בכסלו תקצ"ח לר' יחיאל שלזינגר- מתמלידי החתם סופר, מגיד מישרים בקהילת "מחזיקי הדת" בפרשבורג, מחבר הספר "דבר יחיאל".

למד תורה מפי אביו, ואחר כך עבר לישיבות שונות בהונגריה, בגיל שש-עשרה החל ללמוד בישיבת פרשבורג אצל רבי שמואל בנימין סופר- "הכתב סופר", שאף הסמיך אותו לרבנות. בשנת תרי"ט החל ללמוד בישיבתו של המהר"ם שיק, ונסמך גם על ידו.

בשנת תר"ך נשא את בתו של רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא, בעל שו"ת בית הלל, ועבר לגור בביתו בקולומייא במשך עשר שנים, ואף דחה מספר הצעות רבנות על מנת להישאר עם חותנו.

מלחמתו ברפורמה

עם התפשטותה של התנועה הרפורמית במערב אירופה ובהונגריה, יצא בחריפות ובתקיפות כנגה, ובשנת תרכ"ב פרסם חוברת בשם אל העדרים, שהיא קריאה ליהדות החרדית ללחום ברפורמים. למטרה זו יסד את חברת "המעלה" (ר"ת החברה מחזירי עטרה ליושנה), שתפקידה לארגן מאבק ברפורמה. הוא פרסם חוברת בנושא ביידיש, ולאחר מכן גם בעברית. הוא הציע רעיון לגדולי רבני הונגריה, אך הם לא הלכו עמו, וכן לא הצליח להשיג אישור ממשלתי מהשלטונות. גם הקדיש את רוב ספרו "לב העברי" למלחמה ב"מתקני הדת". הרפורמים השיבו מלחמה כנגדו, ואף הלשינו עליו אצל השלטונות וגרמו למאסרו.

רעיון ארץ ישראל

בעקבות הכשלונות במאבק ברפורמה, התייאש מן הגלות, והחל לחשוב על הקמת חברה יהודית דתית, ללא השפעת מחדשים ומתקנים בארץ ישראל. את רעיונותיו ניסה להפיץ בירחון בשם "עמוד היראה", אך הירחון לא החזיק מעמד הרבה זמן. כששמעו גדולי הונגריה כי הוא מתכנן לעזוב את ארצם, הציעו לו משרות רבנות טובות על מנת לעכבו. לאחת מן ההצעות השיב בלשון הזו: "כבר כתבתי תנאים עם כלה אחרת והיא ארץ ישראל אשר לא אוכל לביישה". לאחר שנעשו נסיונות נוספים להשאירו בהונגריה, הוכרח לברוח בסתר, והגיע ארצה בקיץ של שנת תר"ל. הוא התיישב בירושלים, שכר לו דירה סמוך לכותל המערבי, ושם יסד בית מדרש שדלתו מכוונת מול מקום המקדש. הוא סייר בכל רחבי הארץ של חמור, והקפיד על עשירי חו"ל שלא גואלים בכספם את שממות הארץ.

מחזירי עטרה ליושנה

גם בארץ לא חדל ממלחמה עיקשת ב"חידוש הדת", ובשנת תרל"א חתמו, בהשפעתו, חכמי ירושלים הספרדים והאשכנזים, על פסק הלכה כנגד הרפורמים (שנחתם בסיועו במיהאלוביץ' שבהונגריה על ידי שבעים רבנים). הוא רצה להקים שוב את "חברת מחזירי עטרה ליושנה", ופרסם את תכניותיו בקונטרס בשם זה. תכנית זו היא בעצם "תכנית כוללת ליצירת חברה יהודית חדשה במולדת, החיה חיים עצמאיים, נקיים מכל השפעה זרה, ומשוחררים מכל כפיה גלותית^[1]". בתחילה הוא דן בבעית החניוך ובהקמת מוסדות לימוד לבנים ולבנות ובהתוויות תכנית לימודים (הכוללת לימוד מלאכה). הוא דן בצדדים המעשיים של הקמת האגודה- תעמולה ופרסום, הקמת בית דפוס, מקורות הכנסה כספית, חלוקה ארגונית, מוסדות שיפוטיים, הנהגה רוחנית וגשמית, שפץ דיבור וכד'. הוא דן גם בישובה של הארץ- בנין ערים ומושבות, חקלאות, יסוד בנקים ופיתוח תעשיה. הוא עוסק גם בצדדים הנוגעים להגנה על הישובים, כולל אימון בנשק, על פיתוח משרדי העליה תפוצות ובריבוי אניות מיוחדות לעולים. הוא אכן הקים את האגודה, ויסד כולל בשם "כולל העברים". האגודה החלה בחיפוק קרקע להתיישבות חקלאית.

קונטרס זה עורר התנגדות עזה בקרב הממונים על הכוללים בירושלים, שכן ראו בתכניתו איום על "כספי החלוקה" מהם התפרנסו. ראשי "כולל אונגרין" הכריזו כי מי שיצטרף לכולל העברים יפסיד את כספי החלוקה שלו. איומים ומאבקים אלו גרמו לסגירתה של האגודה.

ספריו

• לב העיברי (ר"ת הרב עקיבא יוסף בן רבי יחיאל)- "החלק הראשון של הספר הוא פירוש לצוואת בעל החתם סופר, וכולו נגד השפעת מנדלסון, ההשכלה והריפורמה. החלק השני הוא "נגד שלושת פשעי ישראל; האפיקורסות, הצדוקות והלועזיות" ובו גם אוסף מאמרים מרבני אשכנז, פולין, ספרד ואיטליה. בספר דברים נמרצים נגד המתחדשים, מנהגיהם ומוסדות החינוך שלהם, המובילים, לדבריו, לשמד. הוא יוצא גם נגד ההשכלה ומגמותיה ומטיף לדביקות בתורה ובמסורת ישראל המקורית, לרבות גילוייה החיצוניים כלבוש מסורתי וכדומה. לגבי חינוך חילוני בגזירת הממשלה מזהיר המחבר שלא ללמוד אלא

את המוכרח ורק מפי מורים נכרים. הוא קורא למסירות נפש בעבודת ההצלה נגד "עוכרי ישראל" הריפורמיים.דרכו אינה בהכחשת דעות המתנגדים, אלא בהוכחת צדקת דרכו, דרך התורה, ובחיזוק ידי היראים"^[2]. פורסם בשנת תרכ"ה.

• קונטרס מחזירי עטרה ליושנה.
• בית יוסף חדש

הערות שוליים