רבי צדוק: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
|בית מדרש= | |בית מדרש= | ||
}} | }} | ||
'''רבי צדוק''' היה [[תנא]] בדור השני | '''רבי צדוק''' היה [[תנא]] בדור השני. מוצאו היה מ[[שבט בנימין]].{{מקור|משנה שקלים ד ג|כן}} | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
רבי צדוק היה מגדולי התנאים בדורו, ושמועותיו מוזכרות פעמים רבות בסוגיות בתלמוד. | רבי צדוק היה מגדולי התנאים בדורו, ושמועותיו מוזכרות פעמים רבות בסוגיות בתלמוד. | ||
ארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש, | ארבעים שנה לפני [[חורבן בית המקדש השני]], היה מתענה מדי יום שלא יחרב, ובלילה היה אוכל{{הערה|גיטין, נו, א.}} כאשר צרו הרומאים על [[ירושלים]] במטרה להחריבה, ביקש [[רבן יוחנן בן זכאי]] מאספסיאנוס שלושה דברים, ואחד מהם, שיתן לו אמצעים לרפא רבי צדוק (ב[[מסכת גיטין]]{{הערה|גיטין, נו, ב.}} מסופר בהרחבה על אודות הדרך שבה ריפאוהו). | ||
==דרך מוסרית והלכתית== | ==דרך מוסרית והלכתית== | ||
רבי צדוק היה מעורר על כך, שיש להרבות בכבוד אלוקים על פני כבוד הבריות. מסופר, כי בסעודת ה[[חתונה]] של בנו של [[רבן גמליאל]], ישבו [[רבי אליעזר]] | רבי צדוק היה מעורר על כך, שיש להרבות בכבוד אלוקים על פני כבוד הבריות. מסופר, כי בסעודת ה[[חתונה]] של בנו של [[רבן גמליאל דיבנה]], ישבו [[רבי אליעזר]] ו[[רבי יהושע]] לפני השולחן, בעוד רבן גמליאל – [[נשיא ישראל]] – עומד ומוזג להם כוסות [[יין]] ומשמשם. כאשר נתן כוס יין לרבי אליעזר, סרב לקבלו, מפני שלא רצה שישמשו, שלא כפי כבודו של רבן גמליאל, אך כאשר מזג רבן גמליאל את הכוס ונתנו לרבי יהושע, הוא קיבלו. הדבר לא מצא חן בעיני רבי אליעזר, שאמר לרבי יהושע: "מה זה יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו?" ענה לו רבי יהושע: מצינו גדול ממנו ששמש... [[אברהם]] אבינו, גדול היה ממנו ושמש, שהרי אברהם היה [[גדול הדור]], ושימש את [[אורח]]יו, כאמור ב[[פרשת חיי שרה]]: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". ושמא תאמרו שהסיבה ששימשם היה, מפני שנראו לו כ[[מלאכי השרת]]? לא! לערביים נדמו לו, ולמרות זאת הוא שימשם, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו. כאשר שמע רבי צדוק את הדברים, הוא נענה בפליאה: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום, ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקדוש ברוך הוא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשם ומצמיח את האדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואם כן מצינו שגדול משמש את הקטן אם הוא מוחל על כבודו, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו? {{הערה|קידושין, לב, ב.}}. | ||
באופן דומה, אחת מפסיקותיו היא בנוגע לשיטתו של [[רבי אליעזר]] בהלכות [[התרת נדרים]],{{הערה|נדרים, סד, א.}}, שכאשר אדם בא לפני [[רב]] [[התרת נדרים, שיתיר לו את הנדר]], מותר לפתוח לו [[כיבוד אב ואם, בכבוד אביו ואמו]], ולשאול אותו: "אילו היית יודע שבעשיית נדר, מזלזל אתה בכבוד אביך, האם היית עושה נדר"? ואם יאמר שלא, ניתן להחשיב בכך את הנדר שנעשה בטעות, ולהתיר לו את הנדר. על כך אומר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו בכבוד [[אלוקים, המקום]]! ויאמרו לו, בעשיית נדר, מורד אתה בקדוש ברוך הוא ומזלזל בכבודו, שכן הנודר, הרי הוא כנשבע בחיי [[אלוקים, המלך]]{{הערה| ספרי בתחילת [[פרשת מטות]], מובא ב[[ר"ן]] שם.}}. | באופן דומה, אחת מפסיקותיו היא בנוגע לשיטתו של [[רבי אליעזר]] בהלכות [[התרת נדרים]],{{הערה|נדרים, סד, א.}}, שכאשר אדם בא לפני [[רב]] [[התרת נדרים, שיתיר לו את הנדר]], מותר לפתוח לו [[כיבוד אב ואם, בכבוד אביו ואמו]], ולשאול אותו: "אילו היית יודע שבעשיית נדר, מזלזל אתה בכבוד אביך, האם היית עושה נדר"? ואם יאמר שלא, ניתן להחשיב בכך את הנדר שנעשה בטעות, ולהתיר לו את הנדר. על כך אומר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו בכבוד [[אלוקים, המקום]]! ויאמרו לו, בעשיית נדר, מורד אתה בקדוש ברוך הוא ומזלזל בכבודו, שכן הנודר, הרי הוא כנשבע בחיי [[אלוקים, המלך]]{{הערה| ספרי בתחילת [[פרשת מטות]], מובא ב[[ר"ן]] שם.}}. | ||
גרסה מ־20:48, 16 באוגוסט 2011
|
|
| רבי צדוק | |
|---|---|
| דור | דור שני לתנאים |
| חבריו | רבי יהושע בן חנניה, רבן גמליאל דיבנה |
רבי צדוק היה תנא בדור השני. מוצאו היה משבט בנימין.(משנה שקלים ד ג)
תולדות חייו
רבי צדוק היה מגדולי התנאים בדורו, ושמועותיו מוזכרות פעמים רבות בסוגיות בתלמוד.
ארבעים שנה לפני חורבן בית המקדש השני, היה מתענה מדי יום שלא יחרב, ובלילה היה אוכל[1] כאשר צרו הרומאים על ירושלים במטרה להחריבה, ביקש רבן יוחנן בן זכאי מאספסיאנוס שלושה דברים, ואחד מהם, שיתן לו אמצעים לרפא רבי צדוק (במסכת גיטין[2] מסופר בהרחבה על אודות הדרך שבה ריפאוהו).
דרך מוסרית והלכתית
רבי צדוק היה מעורר על כך, שיש להרבות בכבוד אלוקים על פני כבוד הבריות. מסופר, כי בסעודת החתונה של בנו של רבן גמליאל דיבנה, ישבו רבי אליעזר ורבי יהושע לפני השולחן, בעוד רבן גמליאל – נשיא ישראל – עומד ומוזג להם כוסות יין ומשמשם. כאשר נתן כוס יין לרבי אליעזר, סרב לקבלו, מפני שלא רצה שישמשו, שלא כפי כבודו של רבן גמליאל, אך כאשר מזג רבן גמליאל את הכוס ונתנו לרבי יהושע, הוא קיבלו. הדבר לא מצא חן בעיני רבי אליעזר, שאמר לרבי יהושע: "מה זה יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו?" ענה לו רבי יהושע: מצינו גדול ממנו ששמש... אברהם אבינו, גדול היה ממנו ושמש, שהרי אברהם היה גדול הדור, ושימש את אורחיו, כאמור בפרשת חיי שרה: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". ושמא תאמרו שהסיבה ששימשם היה, מפני שנראו לו כמלאכי השרת? לא! לערביים נדמו לו, ולמרות זאת הוא שימשם, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו. כאשר שמע רבי צדוק את הדברים, הוא נענה בפליאה: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום, ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקדוש ברוך הוא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשם ומצמיח את האדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואם כן מצינו שגדול משמש את הקטן אם הוא מוחל על כבודו, ואם כן מה בכך שרבן גמליאל משקה אותנו? [3].
באופן דומה, אחת מפסיקותיו היא בנוגע לשיטתו של רבי אליעזר בהלכות התרת נדרים,[4], שכאשר אדם בא לפני רב התרת נדרים, שיתיר לו את הנדר, מותר לפתוח לו כיבוד אב ואם, בכבוד אביו ואמו, ולשאול אותו: "אילו היית יודע שבעשיית נדר, מזלזל אתה בכבוד אביך, האם היית עושה נדר"? ואם יאמר שלא, ניתן להחשיב בכך את הנדר שנעשה בטעות, ולהתיר לו את הנדר. על כך אומר רבי צדוק: עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו, יפתחו לו בכבוד אלוקים, המקום! ויאמרו לו, בעשיית נדר, מורד אתה בקדוש ברוך הוא ומזלזל בכבודו, שכן הנודר, הרי הוא כנשבע בחיי אלוקים, המלך[5].
כן היה מהדר בכבוד התורה. במסכת אבות,[6] שבה מובאת אמרה אחת ותמציתית מכל תנא, אמרתו של רבי צדוק היא: "אל תעשה את דברי התורה, כעטרה להתגדל בהם ולא כקרדום לחפור בה וליהנות מדברי התורה, שכן אסור ליהנות מכבוד התורה.
עמידה בנסיונות קשים
רבי צדוק עמד בפני נסיונות קשים. אחת משרות המלוכה, תבעה אותו לקיים עימה יחסים אסורים. רבי צדוק ידע, שאין בידו לסרב, שכן נתון היה בידה לחיים ולמוות, וכדי להבהיר לה את חומרת הדבר, הוא אמר לה שמכיוון שהוא מתענה מדי יום, הוא לא יכול לקיים עימה יחסים, עד שיינתן לו לאכול דבר מה. משנענה שיש רק דבר טמא, הוא נענה בפליאה: ומה החילוק בין דבר טמא לטהור? מי שמקיים יחסים אסורים, אוכל גם דברים טמאים. כאשר הסיקו את התנור כדי לבשל את חתיכת הבשר, הוא הפיל את עצמו לתוך האש הבוערת בתנור. שאלה אותו השרה: מה פשר הדבר? ענה לו רבי צדוק: מי שעושה דבר זה (יחסים אסורים), נופל בזה (אש הגיהנום). נענתה השרה בהנצלות: לא ידעתי כמה הדבר חמור עליכם, לא הייתי מצערת אותך[7]
קיימת דיעה כי היו שני רבי צדוק, וייתכן שמעשה זה היה ברבי צדוק השני[8]
משפחתו
לרבי צדוק היה בן תנא, המוזכר במשנה פעמים רבות, ושמו רבי אלעזר בר צדוק;[9]. כך גם מובא ברמב"ם, בהקדמה לסדר זרעים הפרק הרביעי, ראש השנה, ב, ז.}}גרסא אחרת היא "רבי אליעזר".[10] ובתלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק שני, ביצה, לד,.}}
קישורים חיצוניים
- אהרן היימאן, "רבי צדוק", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, עמודים 202, באתר HebrewBooks
- רבי צדוק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"