Difference between revisions of "רחם וטפולות"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
(הערות שוליים)
m (קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית)
 
(One intermediate revision by one other user not shown)
Line 1: Line 1:
==
+
'''הרחם''' הוא המקום ממנו ה[[עובר]] יוצא<ref>במדבר יב יב; ירמיה א ה; שם כ יח; איוב י יח; שם לח ח. על הוויכוח הלשוני ביחס למינוח בעברית המודרנית ל- uterus - ראה מאמרו של מ. הלפרין, חוב' אסיא, סא-סב, תשמ"ח, עמ' 105 ואילך.</ref>, ודבר זה נכון גם בבעלי חיים<ref>שמות יג ב, יב.</ref>. במקורות המקרא והתלמוד יש שהמונח 'רחם' משמש לחלק האנטומי שבו הוולד מתפתח<ref>היינו uterus. וראה רש"י שבת קכח ב; רש"י נדה ל ב; רמב"ם איסורי ביאה ה ג; שם שחיטה ח כה; מו"נ ח"ג סופ"ח.</ref>, והוא מקביל למושג זה בימינו, ויש שהוא משמש למונח האנטומי המקביל לנרתיק<ref>היינו vagina. וראה מאמרו של מ. הלפרין, שם; ד. מלאך, אסיא, סז-סח, תשס"א, עמ' 208-207, שברוב המקומות בחז"ל המושג רחם מתאים לנרתיק.</ref>.
הגדרת המושג==
 
הרחם הוא המקום ממנו העובר יוצא<ref>במדבר יב יב; ירמיה א ה; שם כ יח; איוב י יח; שם לח ח. על הוויכוח הלשוני ביחס למינוח בעברית המודרנית ל- uterus - ראה מאמרו של מ. הלפרין, חוב' אסיא, סא-סב, תשמ"ח, עמ' 105 ואילך.</ref>, ודבר זה נכון גם בבעלי חיים<ref>שמות יג ב, יב.</ref>. במקורות המקרא והתלמוד יש שהמונח 'רחם' משמש לחלק האנטומי שבו הוולד מתפתח<ref>היינו uterus. וראה רש"י שבת קכח ב; רש"י נדה ל ב; רמב"ם איסורי ביאה ה ג; שם שחיטה ח כה; מו"נ ח"ג סופ"ח.</ref>, והוא מקביל למושג זה בימינו, ויש שהוא משמש למונח האנטומי המקביל לנרתיק<ref>היינו vagina. וראה מאמרו של מ. הלפרין, שם; ד. מלאך, אסיא, סז-סח, תשס"א, עמ' 208-207, שברוב המקומות בחז"ל המושג רחם מתאים לנרתיק.</ref>.
 
  
 
באופן מושאל מתייחסים לסגירת רחם במובן של עקרות האשה<ref>שמו"א א ה-ו.</ref>, ופתיחת הרחם במובן לידה<ref>בראשית כט לא; שם ל כב.</ref>. יש מי שכתב, שרחם בלשון המקרא הוא כל פתח<ref>רש"י בראשית כ יח.</ref>, אך אחרים דחו דבריו וסבורים שרחם הוא דווקא פתח יציאת הוולד<ref>רמב"ן בראשית שם. וכן משמע מתרגומי אונקלוס ויונתן.</ref>.
 
באופן מושאל מתייחסים לסגירת רחם במובן של עקרות האשה<ref>שמו"א א ה-ו.</ref>, ופתיחת הרחם במובן לידה<ref>בראשית כט לא; שם ל כב.</ref>. יש מי שכתב, שרחם בלשון המקרא הוא כל פתח<ref>רש"י בראשית כ יח.</ref>, אך אחרים דחו דבריו וסבורים שרחם הוא דווקא פתח יציאת הוולד<ref>רמב"ן בראשית שם. וכן משמע מתרגומי אונקלוס ויונתן.</ref>.
 
+
==מקור השם==
 
יתכן שמקור השם 'רחם' הוא מלשון רחמים, שבו מגדלת האם את עוברה ברחמים רבים<ref>ראה חולין סג א, בענין השם של העוף הטמא רחם (ויקרא יא יח).</ref>, או שהוא מלשון אהבה, שכן לשון תרגום לאהבה הוא לרחם, או שמקור השם הוא בהיפוך אותיות רמ"ח, והיינו שממנו יוצא וולד המורכב מרמ"ח איברים<ref>וראה כעין זה במו"ק יז א, בענין חרם.</ref>.
 
יתכן שמקור השם 'רחם' הוא מלשון רחמים, שבו מגדלת האם את עוברה ברחמים רבים<ref>ראה חולין סג א, בענין השם של העוף הטמא רחם (ויקרא יא יח).</ref>, או שהוא מלשון אהבה, שכן לשון תרגום לאהבה הוא לרחם, או שמקור השם הוא בהיפוך אותיות רמ"ח, והיינו שממנו יוצא וולד המורכב מרמ"ח איברים<ref>וראה כעין זה במו"ק יז א, בענין חרם.</ref>.
  
Line 107: Line 105:
 
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
 
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
 
[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
 
[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
 +
[[קטגוריה:רפואה והלכה]]

Latest revision as of 09:35, 2 July 2013

הרחם הוא המקום ממנו העובר יוצא[1], ודבר זה נכון גם בבעלי חיים[2]. במקורות המקרא והתלמוד יש שהמונח 'רחם' משמש לחלק האנטומי שבו הוולד מתפתח[3], והוא מקביל למושג זה בימינו, ויש שהוא משמש למונח האנטומי המקביל לנרתיק[4].

באופן מושאל מתייחסים לסגירת רחם במובן של עקרות האשה[5], ופתיחת הרחם במובן לידה[6]. יש מי שכתב, שרחם בלשון המקרא הוא כל פתח[7], אך אחרים דחו דבריו וסבורים שרחם הוא דווקא פתח יציאת הוולד[8].

מקור השם[edit]

יתכן שמקור השם 'רחם' הוא מלשון רחמים, שבו מגדלת האם את עוברה ברחמים רבים[9], או שהוא מלשון אהבה, שכן לשון תרגום לאהבה הוא לרחם, או שמקור השם הוא בהיפוך אותיות רמ"ח, והיינו שממנו יוצא וולד המורכב מרמ"ח איברים[10].

מצינו במקרא ובחז"ל שמות רבים לרחם[11]: אם[12], בטן[13], הרת[14], טרפחת[15], כרס[16], מטרין[17], מעים[18], נחושת[19], מקור[20], פה[21], קבר[22], קובה[23], שלפוחית[24]. באופן צנוע כינו חז"ל את איברי המין של האשה 'אותו מקום'[25]. כומז[26] היה תכשיט בדמות רחם[27].

מערכת איברי המין החיצוניים של האשה מכונים בית הבושת[28], בית התורפה[29], מקום התורף[30], פה של מטה[31], פנים שלמטה[32], בית חיצון, שת או שית[33].

טפולות הרחם - השחלה והחצוצרה, אינם מוזכרות במקרא או בחז"ל[34].

הענף ברפואה העוסק בתיפקוד ובמחלות של הרחם והטפולות הוא רפואת נשים[35].

בערך זה יידונו ההיבטים הרפואיים וההלכתיים הנוגעים לרחם, לטפולות, ולאיברי המין החיצוניים של האשה.

רקע מדעי[edit]

חלקי איברי המין של האשה איברי המין של האשה כוללים את החלקים החיצוניים: הפות[36], המורכבת מכף-הערווה[37], השפתיים הגדולות והקטנות[38], הקליטוריס[39] וקרום הבתולים[40]; והחלקים הפנימיים: הלדן או הנרתיק[41], הרחם[42] וצוואר הרחם[43], החצוצרות[44] והשחלות[45].

הנרתיק הינו תעלה באורך של 10-8 ס"מ, ורוחבו גדל מהחוץ פנימה. הוא מכוסה מבפנים ברירית מיוחדת.

הרחם הוא האיבר בנקבה של היונקים שבו מתפתח העובר משלב ההשרשה של הביצית המופרית ועד הלידה. חלל הרחם נוצר בשבוע הששי לחיים העובריים.

מיקום - הרחם נמצא באגן הקטן, כאשר שלפוחית השתן נמצאת מלפניו, והחלחולת נמצאת מאחוריו.

מבנה - אורכו של רחם האשה הוא כ-7.5 ס"מ, רוחבו כ-5 ס"מ, עוביו כ-2.5 ס"מ, ומשקלו כ-50 גר'. בעת הריון גדל הרחם לממדים ניכרים, והוא ממלא כמעט את כל חלל הצפק. משקלו בהריון עשוי להגיע עד כ-2 ק"ג. הרחם חוזר לגודלו הרגיל כ-6 שבועות לאחר הלידה.

הרחם בנוי כאגס, עם בסיס יותר רחב למעלה ופתח צר למטה. שני השלישים העליונים של הרחם מכונים גוף הרחם, והוא מסתיים בפי צוואר הרחם הפנימי. אל חלקו העליון של הרחם משני צידיו נפתחות החצוצרות, שהן צינורות מאורכים שדרכן מגיעות הביציות מהשחלות לרחם. השליש התחתון של הרחם מכונה צוואר הרחם, והוא גלילי ומוארך. החלל שבתוך צוואר הרחם נקרא תעלת צוואר הרחם, וסופו פי צוואר הרחם החיצוני. החלק התחתון של צוואר הרחם בולט לתוך החלק העליון של הנרתיק באורך של כ-2-1 ס"מ.

הרחם בנוי משלוש שכבות שריר חלק, והוא מצופה מבפנים ברירית מיוחדת[46], שבה מתרחשים השינויים במחזור הווסת של האשה.

מומים ומחלות - קיימים מומים מולדים שונים במבנה הרחם, וכמו כן יש מחלות שונות הפוגעות בו, כגון זיהומים, דימומים, וגידולים שפירים וממאירים.

על הרחם בהריון - ראה ערך הריון

ניתוח כריתת הרחם הוא הניתוח הגינקולוגי השכיח ביותר, וכשליש מהנשים עד גיל 60 שנה בארה"ב עברו ניתוח זה[47]. שכיחות הניתוח עולה עם הגיל[48], היא משתנה בין מדינות שונות, וההוריות לביצוע ניתוח זה אף הן משתנות וכוללות מצבים שונים[49]. שיעור כריתת הרחם בישראל מגיע לכדי 4000 עד 6000 מקרים בשנה[50]. הניתוח הזה כרוך באחוזי תמותה מסויימים, המשתנה בהתאם להוריה, לשיטת הניתוח, לגיל האשה ולמצבה הרפואי, ולניסיון של המנתחים[51]. התיפקוד המיני של האשה לאחר כריתת הרחם לא רק שאיננו נפגע אלא הוא אף משתפר מבחינות שונות[52].

השחלה היא בלוטת מין זוגית בנקבה, שבה מיוצרים תאי הביצית והורמוני המין. השחלות מונחות משני צידי הרחם, והן נתמכות בשתי רצועות - אחת מן השחלה לרחם, ואחת מהשחלה לקיר האגן. השחלה בנויה בצורה דמויית שקד, אורכה כ-3.5 ס"מ, רוחבה כ-2.5 ס"מ, ועוביה כ-1.5 ס"מ. השחלה בנויה משתי שכבות עיקריות: הקליפה[53] החיצונית, שהיא מכילה את זקיקי[54] הביציות בדרגות בשלות שונות, והטוחה[55] הפנימית המורכבת מרקמת חיבור, כלי דם ולימפה ועצבים.

על תיפקודי השחלה והפרעות פוריות ראה ערך הפריה חוץ-גופית, וערך פוריות ועקרות

החצוצרות הן שתי צינוריות באורך 17-10 ס"מ, היוצאות משני צידיו של חלקו העליון של הרחם אל חלל הבטן מול השחלות. קטע החצוצרה הקרוב לרחם הוא דק יותר והוא המיצר[56]. בהמשך מתרחבת החצוצרה, ובסופה היא נפתחת לחלל הבטן בצורת משפך[57] הבנוי במבנה דמוי אצבעות[58]. אצבעות אלו מסייעות בקליטת הביצית הבשלה החורגת מהשחלה, והכנסתה לחלל החצוצרה.

הרחם והטפולות במקרא ובחז"ל[edit]

מושגי אנטומיה מצינו בתלמוד[59] מספר מושגים הנוגעים לאנטומיה של איברי המין של האשה: חדר או מקור, פרוזדור או פרוזדוד[60], עליה, לול[61], בין השיניים, בית חיצון או בית התורף, או בית הסתרים. בביאור מושגים אלו מצינו בין הראשונים והאחרונים דעות אחדות, ולאור הקושי בזיהוי המונחים האנטומיים הללו מצינו שהפוסקים התייעצו בנידון עם רופאי זמנם, או שעיינו בספרי האנטומיה[62]. אכן, כבר כתב על כך אחד מגדולי פוסקי דורנו "בעניינו אין לנו דבר מקובל בזה, וגם קשה לעמוד על זה, ולכן כל ידיעותינו בזה מתוך הכתב, וגם נפל בזה מחלוקת בדברי רבותינו האחרונים ז"ל"[63], ועוד אחד מגדולי הפוסקים בדורנו כתב "ונכון הדבר שיש בזה מבוכה גדולה, וגם הרבה דברים תמוהים אשר איני יודע ליישבם"[64].

החדר או המקור הוא כמעט לכל הדעות חלל הרחם[65]. ביחס למבנה הפנימי של חלל הרחם מצינו בחז"ל שהתייחסו למדורים שונים[66], ובין הראשונים והאחרונים מצינו שהתייחסו לחדרים שונים בתוך חלל הרחם[67], אך כל אלו אינם מתיישבים עם ידיעותינו האנטומיות כיום.

הפרוזדור - יש אומרים, שהוא כולל את צוואר הרחם ואת הנרתיק[68]; יש אומרים, שהוא מתייחס רק לנרתיק, בעוד שצוואר הרחם הוא חלק בלתי נפרד בהגדרתו מהרחם עצמו[69]; ויש אומרים, שהוא אזור הפות[70].

בין השיניים - יש אומרים, שהוא אזור משונץ בתוך צוואר הרחם[71]; ויש אומרים, שהוא אזור משונץ בתוך הנרתיק[72], והוא מחלק את הנרתיק בין בית חיצון, היינו חלק הנרתיק מהשיניים וחוצה, לבין בית פנימי, שהוא חלק הנרתיק בין צוואר הרחם לבין השיניים, אלא שמיקומו המדוייק של 'בין השיניים' לא ידוע לנו[73].

העליה - יש אומרים, שהיא כוללת את החצוצרות ואת השחלות[74]; יש אומרים, שהיא מתייחסת לנרתיק[75]; ויש אומרים, שהכוונה לשלפוחית השתן[76].

הלול - יש אומרים, שהוא הנקב בין העליה לגג הפרוזדור[77]; יש אומרים, שהוא פתח השופכה[78]; ויש אומרים, שהוא פתח צוואר הרחם, או פתח הנרתיק לפות[79].

היחסים ההדדיים בין חלקי מערכת הרביה של האשה מתוארים בתלמוד במצב בו האשה שוכבת על גבה[80]. במצב זה החדר הוא פנימי ואחורי, והפרוזדור מעליו ולפניו, העליה נתונה על גבי החדר עד חצי הפרוזדור, ופיתחה של העליה פתוח לפרוזדור[81].

בבהמה התלמוד קובע שאין פרוזדור לבהמה[82], אך כבר הקשו הראשונים שיש פרוזדור לבהמה[83]. יש שכתבו, שאצל האשה יש שני פרוזדורים, ובבהמה רק פרוזדור אחד; ויש מי שהסבירו כוונת הדברים הללו, שאמנם בבהמה יש נרתיק, היינו חלל המחבר בין קצה הרחם לבין היציאה מן הגוף, אך אין לבהמה נרתיק חיצוני, היינו אותו חלל באשה המוקף כפלי עור, שאליו נשפך צינור שלפוחית השתן, היינו שחסר לבהמה האזור של הפות שבין השפתיים[84].

אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריה של מצרים שאין חותכים האם שלה כדי שלא תלד[85]. וכן ביחס לאתונות - לבן כרת את רחמן לפני שנתנם ליעקב, וכן היו המצרים חותכים את רחם האתונות שלהן[86].

פרטי דינים[edit]

סירוס בכריתת רחם - ראה ערך סריס

רחם אטום אשה שנמצא רחמה אטום, היינו שהנרתיק חסום[87], ואינו יכול לבוא עליה, ולא הודיעה על כך לבעלה טרם הנישואין, הרי זה מום גדול, ונתבטלו הקידושין, ויכול להוציאה בלא גט, או על כל פנים יכול לשאת אשה אחרת בהיתר מאה רבנים, ודין זה נכון אף אם התרפאה אחר כך[88].

אשה לאחר כריתת רחם יש מי שכתב, שאשה שהוציאו לה רחם, אסורה לבוא בקהל[89]; ויש שכתבו, שאיננה אסורה לבוא בקהל[90].

ניטל הרחם אשה שניטל רחמה לפני נישואיה, ולא גילתה דבר זה לבעלה, הרי הקידושין הם מקח טעות, ויכול הבעל להוציאה בלא גט[91].

אשה שניטל רחמה לאחר נישואיה, רשאי הבעל לגרשה, ואם אינה מתרצה להתגרש, יכול לשאת אשה אחרת בהיתר מאה רבנים[92]. ויש מי שכתב, שמכל מקום אין כופים אותה להתגרש, ואם רוצה הבעל להמשיך את חייהם המשותפים הרשות בידו[93].

אשה שניטל רחמה, והמתינה שבעה נקיים וטבלה, כאשר רוצה להינשא לאחר, איננה צריכה לשבת שבעה נקיים, כדין אשה שתבעוה להינשא ונתפייסה[94], שכן במציאות לא יכולה לראות עוד דם; וכל זה בתנאי שהרופא מעיד שהוציא את כל הרחם[95].

דין אשה שניטל רחמה לעניין תשמיש המיטה - ראה ערך זרע

צניחת הרחם ראה ערך נדה וזבה

דין טומאה בבית החיצון הבית החיצון באשה עד בין השיניים, ובין השיניים עצמם בכלל[96], דינו כבית הסתרים, ואף על פי שאינה נטמאת בו במגע, נטמאת בו במשא. לפיכך, אם תחבה לה חברתה כזית נבלה באותו מקום, הרי היא טמאה[97]. וכן יש אומרים, שדם יולדת שנעקר ממקומו בטומאה, ונשתהה שם עד אחרי ימי טומאתה, הרי זה מטמא[98]; ויש אומרים, שדם הבא מבפנים דינו כבלוע עד שייצא חוץ לבשרה, ולפיכך אינו מטמא[99].

מבין השיניים ולפנים, שהוא למעלה ממקום שהשמש דש בו בשעת תשמיש, לדברי הכל דינו כבלוע, ואינו מטמא עד שיצא לבית החיצון[100].

טומאת מת איברים היתרים באשה, היינו איברי הרביה המיוחדים לה, אינם מטמאים באוהל[101].

טריפות בהמה או עוף שניטל הרחם - כשרה[102]. יש אומרים, שדין זה נכון דווקא אם נולדה כך, או שניטל הרחם ביד ללא חולי, אבל אם נימוק הרחם מחמת חולי - טריפה[103]; יש אומרים, שאף אם ניקב הרחם - כשרה; ויש אומרים, שאם ניקב הרחם טריפה[104].

ניתוח קיסרי להוצאת וולד של בהמה - יש מי שכתב, שדבר זה אסור לכתחילה, והבהמה טריפה, אלא אם כן מדובר בבהמת ישראל ובהפסד מרובה, ואחרי בדיקת כל האיברים הפנימיים, ובעיקר הרחם עצמו[105]; ויש מי שכתב, שניתוח קיסרי בבהמה איננו מטריף את הבהמה, אם הקפידו שלא יגרמו נקב באיברים אחרים בבטן[106]. יש לציין, כי בשנים האחרונות חלה ירידה ניכרת מאד בניתוחים קיסריים של בהמות בישראל בגלל כמה סיבות: רמה גבוהה של טיפוח העדר; המלטות קלות יורת בגלל אגן רחב יותר של הפרות בישראל, ובגלל ההקפדה על הזרעת הפרות מפרים המולידים עגלים קטנים; הווטרינרים מעדיפים להימנע מניתוחים קיסריים גם כאשר נדרש מהם מאמץ יותר גדול ליילד את הפרות בדרך רגילה.

מומים נפגמה הערווה של בהמה נקבה, הרי זה מום הפוסל בהמה לקרבן[107].

השתלת רחם בשלהי המאה ה-19 התפרסם סיפור של השתלה מוצלחת של רחם ו/או שחלות מתורמת זרה, אך אין לכך עדות היסטורית שהדבר אכן קרה[108]. בראשית המאה ה-21 דווח על מקרה ראשון של השתלת רחם מוצלחת[109].

בעקבות הסיפור המשוער על השתלת רחם מתורמת זרה בשלהי המאה ה-19 התקיים דיון הלכתי רחב ביחס למספר שאלות, הנוגעות לעצם ההיתר של ביצוע ניתוח כזה, ולתוצאות ההלכתיות הנוגעות למצבה של המושתלת, ובעיקר למעמדו של היילוד[110].

השאלות ההלכתיות המתייחסות לתורמת הרחם: אם מדובר באשה חיה - האם יש בזה איסור חובל? האם יש בזה איסור סיכון עצמי ללא הצדקה מספקת? האם יש בזה איסור סירוס[111]?. אם מדובר באשה מתה - האם יש בזה איסור הנאה מן המת? האם יש בזה איסור ניוול המת? האם יש בזה ביטול מצות קבורה[112]?.

השאלות ההלכתיות המתייחסות למושתלת: האם יש בזה איסור חובל? האם מותר לה להכניס עצמה לסכנה (הניתוח והטיפול המתמשך למניעת דחיה)? האם יש לבעלה איסור ערווה בגלל שהרחם בא מאשה זרה? האם יש בה גדר נידה בזמן ווסת, שהרי במצב של השתלת רחם אין המושתלת מרגישה כלל את הוסת?

השאלות ההלכתיות הנוגעות למעמד הוולד: מי אמו - תורמת הרחם או היולדת[113]? אם הוא נולד ראשון לאשה המושתלת האם דינו כבכור?

יש מי שכתבו, שאין להתיר לכתחילה השתלת רחם מאשה זרה, בגלל חששות ובעיות הלכתיות שונות[114].


הערות שוליים

  1. במדבר יב יב; ירמיה א ה; שם כ יח; איוב י יח; שם לח ח. על הוויכוח הלשוני ביחס למינוח בעברית המודרנית ל- uterus - ראה מאמרו של מ. הלפרין, חוב' אסיא, סא-סב, תשמ"ח, עמ' 105 ואילך.
  2. שמות יג ב, יב.
  3. היינו uterus. וראה רש"י שבת קכח ב; רש"י נדה ל ב; רמב"ם איסורי ביאה ה ג; שם שחיטה ח כה; מו"נ ח"ג סופ"ח.
  4. היינו vagina. וראה מאמרו של מ. הלפרין, שם; ד. מלאך, אסיא, סז-סח, תשס"א, עמ' 208-207, שברוב המקומות בחז"ל המושג רחם מתאים לנרתיק.
  5. שמו"א א ה-ו.
  6. בראשית כט לא; שם ל כב.
  7. רש"י בראשית כ יח.
  8. רמב"ן בראשית שם. וכן משמע מתרגומי אונקלוס ויונתן.
  9. ראה חולין סג א, בענין השם של העוף הטמא רחם (ויקרא יא יח).
  10. וראה כעין זה במו"ק יז א, בענין חרם.
  11. השמות להלן לפי סדר א-ב.
  12. סנהדרין לג א; חולין נד א. כנראה משום שהוא המסמל יותר מכל את האמהות, שבו מתפתח העובר.
  13. בראשית כה כג; דברים ז יג; איוב א כא; מיכה ו ז. המושג 'בטן' מתייחס גם לאיברים פרטיים הנמצאים בתוך הבטן.
  14. ראה רש"י ברכות נז ב ד"ה והרת, ורש"י ע"ז כט א ד"ה והרת, שכך נקרא הרחם של בהמה. כיום משמש מושג זה לבלוטת התימוס.
  15. חולין נה ב.
  16. ברכות סג ב; ב"ב נו ב וברש"י שם ד"ה בכרסה. מושג המתייחס לכל איברי הבטן.
  17. בראשית רבה נג ז; רות רבה ז יג. היינו אם בלשון יוונית.
  18. בראשית כה כג; רות א יא; ויקרא רבה יח. אף הוא מתייחס לכל האיברים הפנימיים בגוף - ראה ע' עכול, מערכת ה- הע' 38.
  19. יחזקאל טז לו. וראה נידה מא ב, וברש"י שם ד"ה נחושתך.
  20. ויקרא כ יח; נידה ג ב; שם יז ב; שם סו א, ועוד. והוא שם מושאל מהמונח מעין, שכן מן הרחם נובע דם הווסת, כמו המים הנובעים מהמעין = המקור. ולפיכך פנים הרחם נקרא מעין - ראה נידה לה ב.
  21. ראה רש"י נידה טז ב ד"ה עד שהרוק.
  22. ירמיה כ יז; שבת קכט א; נידה כא א. על מקור השם הזה ראה בספר Preuss J, Biblical and Talmudic Medicine (English translation by F. Rosner), עמ' 120, ובספר בשוט לשון, יוסף אבן-אודם, הרצליה, תשי"ט, עמ' 42-41.
  23. במדבר כה ח; סנהדרין פב ב. וראה רש"י וא"ע במדבר שם, שהמושג נגזר מלשון קיבה, והיינו אחד האיברים הפנימיים בבטן, וראה רשב"ם שם. וראה ערוך, ע' קבה, שהוא לשון בית קובה, והוא מקום שמושיבים בו זונות. וראה עוד רשב"ם ב"ב צח ב ד"ה קובתא.
  24. חולין נה ב, מח א. והיינו משום שגם לרחם צורה של שלפוחית. וראה רש"י סנהדרין לג א ד"ה האם, שכינה את הרחם בשם 'בית הריון'.
  25. גיטין סט ב; נידה מא ב.
  26. שמות לה כב; במדבר לא נ.
  27. כלה רבתי, א; שבת סד ב; ירושלמי שבת ו ד. וראה שם, שיש אומרים שהוא היה בדמות שדיים. וראה רש"י ברכות כד א ד"ה תכשיטין; תורה שלמה כרך כד, תרגומי התורה, פי"ד אות ה.
  28. משנה חולין ט ב; זבחים כח א. אמנם רש"י חולין נו א, ושם קכב א ד"ה בית הבושת כתב שבית הבושת הוא בית הרחם של נקבה.
  29. משנה נידה ח א; נידה כ א. ותורפה הוא מקום טינופת, מכוער ונבזה - ראה ערוך, ע' תרף@; תוס' ע"ז לב ב ד"ה ההולך.
  30. ברכות שם.
  31. סנהדרין ק א.
  32. ברכות כד א, ורש"י שם ד"ה וקוצה.
  33. ראה שמו"ב י ד; משלי ז י; שבת נד א.
  34. אמנם ראה ב"ק נה א - שחלא, היינו אשכול ביצים בנקבה, אך אין הכוונה לשחלה האנטומית באשה.
  35. gynecology. מילה מורכבת משתי מילים יווניות - gyne or gynaikos = אשה; logos = תורה.
  36. vulva.
  37. mons pubis.
  38. labia major and minor.
  39. clitoris.
  40. hymen. ראה בע' בתולים הע' 13 ואילך.
  41. vagina.
  42. uterus.
  43. uterine cervix.
  44. uterine tubes.
  45. ovaries.
  46. endometrium.
  47. ראה Carlson KJ, et al, N Engl J Med 328:856, 1993.
  48. ראה Wilcox LS, et al, Obstet Gynecol 83:549, 1994.
  49. כגון רחם שרירני (uterine leiomyomata. לאחרונה יש נטיה לטפל במצב זה באמצעים שמרניים), צניחת איברי האגן, אנדומטריוזיס, דמם רחמי לא תיפקודי ובלתי- נשלט, מצבי חירום מיילדותיים, מצבים קדם- ממאירים ומצבים ממאירים ברחם ובטפולות.
  50. ראה מאמרו של מ. הלפרין, חוב' אסיא, עא-עב, תשס"ג, עמ' 131 ואילך.
  51. ראה Wingo PA, et al, Am J Obstet Gynecol 152:803, 1985.
  52. Rhodes JC, et al, JAMA 282:1934, 1999.
  53. cortex.
  54. follicles.
  55. medulla.
  56. isthmus.
  57. infundibulum.
  58. fimbria.
  59. משנה נידה ב ה; נידה יז ב; ירושלמי נידה ב ד.
  60. פרוזדוד - לפי כת"י מדוייקים של פיהמ"ש לרמב"ם מהדורת קאפח ויד החזקה מהדורת פרנקל. וראה בספרו של פרויס, עמ' 116, על משמעות המושגים הללו.
  61. היינו נקב קטן, כמו בפסחים לד א, לול קטן בין כבש למזבח.
  62. ראה רש"י נידה שם, ונידה מא א; פיהמ"ש לרמב"ם נידה ב ה; רמב"ם איסורי ביאה ה ב-ד (וראה עוד בדבריו הרפואיים של הרמב"ם על מבנה הרחם בפרקי משה מאמר ראשון סע' 64, ודבריו קשים להולמם לפי הידוע לנו כיום באנטומיה של מבנה הרחם. וראה בספרו של פרויס, עמ' 118-117, מה שהקשה מבחינה רפואית על הסברי הרמב"ם בנידון); מאירי נידה יז ב; שו"ת ב"ח החדשות סי' לד; אגרות בעל התניא סי' קיד; שו"ת משאת בנימין סי' מט; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' מה וסי' נח; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' כג; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קסז; חי' חת"ס נידה מא ב; חי' חת"ס נידה יז ב; שו"ת עטרת חכמים חיו"ד סי' יח; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רמ אות כ-כא; שו"ת עמק שאלה חיו"ד סי' לא; שו"ת אהל אברהם (אברהם שאג) סי' כח; שו"ת בית שלמה חיו"ד ח"ב סי' לט; שבילי דוד חיו"ד סי' קצ; סדרי טהרה סי' קצד סקכ"ו, וסי' קצו סקכ"ו; חזו"א יו"ד סי' צב אות' כז-כח; הנ"ל, יו"ד סי' קה אות א; הגרש"ז אויערבאך, נועם, ז, תשכ"ד, עמ' קלד ואילך; הנ"ל בסוף ספר אמרי אברהם (לאחיו הרא"ד אויערבאך), ענף ד, סע' לה-מב; הרב מ. כשר, נועם, ח, עמ' רצג ואילך; הנ"ל דברי מנחם חלק שו"ת סי' לד. וראה עוד פרויס, עמ' 115; הרב י.מ. לוינגר, נועם, י, עמ' קפח ואילך; י. וח. קטן, תחומין, טו, תשנ"ה, עמ' 316 ואילך. הפוסקים והמפרשים נחלקו בהבנת ההסברים של רש"י והרמב"ם, יש הרואים מחלוקת ברורה ביניהם, ויש שניסו להשוות דעותיהם.
  63. חזו"א יו"ד סי' קה אות א.
  64. שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' עז.
  65. ראה פי' רבנו גרשום לב"ב כד א, שמשמע שהמקור והחדר הם שני איברים נפרדים, אך לדעת כל יתר המפרשים והפוסקים שני המושגים הללו חד הם. ובימינו יש מי שהציע להפריד בין מושג החדר לבין מושג המקור, כאשר החדר הוא הנרתיק והמקור הוא חלל הרחם - ראה י. לוי, אסיא, סג-סד, תשנ"ט, עמ' 169 ואילך.
  66. נידה לא א; תנחומא, פקודי, ג.
  67. לדוגמא ראה חזקוני ויקרא יב ב, וגליון הש"ס על ברכות סג ב, בשם צידה לדרך פר' שמות, שיש ברחם שבעה חדרים, שלשה מימין ושלשה משמאל, ואחד באמצע. וראה עוד בע' ילוד הע' 156 ואילך.
  68. שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קסז. וכן משמע בחי' חת"ס נידה יז ב, מא ב. וראה באריכות במאמרו של הגרש"ז אויערבאך, נועם, ז, תשכ"ד, עמ' קלד ואילך; הנ"ל בסוף ספר אמרי אברהם (לאחיו הרא"ד אויערבאך), ענף ד, סע' לה-מב; הרב מ. כשר, נועם, ח, עמ' רצג ואילך; הנ"ל דברי מנחם חלק שו"ת סי' לד.
  69. הגרש"ז אויערבאך, שם. וכתב שם, שכן דעת רוב הראשונים והאחרונים, עיי"ש. וראה דברי הגרש"ז אויערבאך בשו"ת קנה בושם ח"ב סוסי' צד, שהרמב"ם השתמש בביטוי 'צוואר הרחם' לנרתיק, ולא לאזור הנקרא כך בימינו.
  70. ערוך, ע' פרוזדר 'ושל אשה במקום ערווה, בשפות ערווה שמו פרוזדור'; פרויס, עמ' 115; י. לוי, אסיא, סג-סד, תשנ"ט, עמ' 169 ואילך. וראה שו"ת בנימין זאב סי' סח.
  71. שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קסז; הרב י.מ. לוינגר, נועם, י, עמ' קפח ואילך. כך משמע מהסמ"ע המובא בשו"ת משאת בנימין סי' מט, ובשו"ת ב"ח החדשות סי' לד. אך ראה מאמרו של הגרש"ז אויערבאך, נועם, שם, שדחה דברי החת"ס בהסבר זה. וכבר דחו דברי החת"ס אחרונים רבים - ראה שו"ת אהל אברהם (אברהם שאג) סי' כח; שו"ת בית שלמה חיו"ד ח"ב סי' לט; שבילי דוד חיו"ד סי' קצ. וראה עוד בנידון בחזו"א יו"ד סי' קה אות א.
  72. סדרי טהרה סי' קצד סקכ"ו, וסי' קצו סקכ"ו; חזו"א יו"ד סי' צב אות' כז-כח, ושם יו"ד סי' קה אות א.
  73. הגרש"ז אויערבאך, נועם, שם, והובאו דבריו גם בשו"ת קנה בושם ח"ב סוסי' צד. כך משמע מרש"י נידה מא א ד"ה כמין, ומשו"ת ב"ח החדשות סי' לד. וראה עוד בנידון בשו"ת משאת בנימין סי' מט; י. וח. קטן, תחומין, טו, תשנ"ה, עמ' 316 ואילך; י. לוי, אסיא, סג-סד, תשנ"ט, עמ' 169 ואילך.
  74. כך משמע מהרמב"ם איסורי ביאה שם; המאירי נידה יז ב.
  75. פרויס, עמ' 115. כך משמע מפירש"י נידה שם.
  76. ערוך ע' פרוזדר; ר"ח ב"ב כד א; הרב לוינגר, נועם, שם, על פי הירושלמי נידה ב ה.
  77. רש"י נידה שם; רמב"ם איסורי ביאה שם; מאירי נידה יז ב. ראשונים אלו הבינו כנראה שפתח החצוצרה הוא בפרוזדור, ולא ברחם עצמו, וחשבו שהזרע עובר מהפרוזדור דרך הנקב לחצוצרה ולשחלה, וזה איננו כפי ידיעותינו כיום. וראה גם במאמרו של הרב י.מ. לוינגר, נועם, שם.
  78. הרב לוינגר, נועם, שם, על פי הירושלמי נידה ב ה. והכוונה לפתח שלפוחית השתן לתוך הנרתיק, ומדובר שהאשה שוכבת על הגב. וראה כנ"ל מאמרו של הרב מ. הלפרין, אסיא, סה-סו, תשנ"ט, עמ' 181 ואילך.
  79. פרויס, עמ' 115.
  80. חזו"א יו"ד סי' קה אות א; הרב לוינגר, נועם, שם.
  81. ירושלמי נידה ב ה.
  82. שבת פו ב; חולין סח א; בכורות מו א.
  83. ראה תוס' בכורות מו א ד"ה אדם; תוס' נידה מב א ד"ה שהוציא.
  84. הרב י.מ. לוינגר, נועם, י, עמ' קפח ואילך. וראה רש"י חולין סח א ד"ה וכי תימא, ותוס' שם ד"ה אדם, שהכוונה שאצל האשה הירכיים מכסים את היציאה של הוולד מהרחם, מה שאין כן בבהמה. וראה עוד מאמרו של מ. הלפרין, חוב' אסיא, סא-סב, תשמ"ח, עמ' 105 ואילך; מאמרו של י. לוי, אסיא, סג-סד, תשנ"ט, עמ' 169 ואילך.
  85. סנהדרין לג א; שם צג א; בכורות כח ב.
  86. מדרש שכל טוב, הובא בתו"ש בראשית פל"ב אות צג.
  87. ראה ע' זרע הע' 191 ואילך. וראה עוד מאמרו של מ. הלפרין, חוב' אסיא, סא-סב, תשמ"ח, עמ' 105 ואילך.
  88. שו"ת תפארת יוסף סי' י; שו"ת פרשת מרדכי סי' יד; שו"ת דברי חיים ח"א חאבהע"ז סי' מח; שו"ת משיב כהלכה סי' ז; שו"ת בית שלמה סי' עו. וראה בשו"ת רבבות אפרים ח"ח סי' שכ, בעניין אשה שתפרו את צוואר רחמה כדי שלא תוכל להתעבר.
  89. ברכ"י אבהע"ז סי' ה סקט"ז, בשם ר' דוד עראמה.
  90. שו"ת צור יעקב סי' יז; ישרש יעקב, יבמות עט ב; שו"ת יביע אומר ח"ח חאבהע"ז סי' יד אות ו. וראה עוד בע' סריס הע' 411 ואילך.
  91. שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קנט; שו"ת לבושי מרדכי חאבהע"ז סי' נח; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה אות יג.
  92. שו"ת מהר"ש אנגיל ח"א סי' מז; שו"ת מי יהודה ח"ב חאבהע"ז סי' טז.
  93. שו"ת תשובות והנהגות, ח"ג סי' תטו.
  94. טושו"ע יו"ד קצב א.
  95. שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' תצט; שם, ח"ב סי' תלה.
  96. ראה שו"ת שו"ת בית אפרים חיו"ד סוסי' ג.
  97. נידה מב ב, מחלוקת; ראב"ן נידה סי' שכו; חי' הר"א והמאירי נידה שם. וראה בשו"ת נובי"ק חיו"ד סי' סד, שכן דעת הרמב"ם.
  98. תוס' נידה מב א ד"ה אמאי; חזו"א יו"ד סי' צב סק"ל וסקל"ו-ז, שכן דעת רש"י וריטב"א נידה שם, ורמב"ם מטמאי משכב ומושב ה ג. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך יט ע' טמאה בלועה עמ' תקמה-ו, הע' 145.
  99. תוס' רי"ד נידה שם; שו"ת משיבת נפש סי' כב אות יד.
  100. ראה אנציקלופדיה תלמודית שם, עמ' תקמו והע' 149-147.
  101. בכורות מה א. ולכאורה תמוה שהגמ' מביאה על כך לימוד מיוחד מהפסוק, והלוא אין באיברים המיוחדים לאשה עצמות, וממילא אינם מטמאים באוהל, וצ"ע. ואמנם הרמב"ם לא כתב דין זה במפורש.
  102. חולין נד א; רמב"ם שחיטה ח כה; טושו"ע יו"ד מה א.
  103. דרכ"ת שם סק"ג, בשם שנות חיים.
  104. רמ"א שם. וכתב שיש להחמיר אם לא במקום הפסד מרובה. וראה שם בדרכ"ת.
  105. שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' נז.
  106. שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' טז סק"א. וראה מאמרו של הרב י. לוינגר, המעין, א, תש"ל, עמ' 26 ואילך.
  107. בכורות לט ב; רמב"ם איסורי מזבח ב ד.
  108. ראה ע' השתלת אברים, הע' 37.
  109. ראה ע' השתלת אברים, הע' 39.
  110. הדיונים ההלכתיים התקיימו בעיקר מעל דפי הבטאונים ההלכתיים של אותה תקופה: וילקט יוסף, הבאר, ותל תלפיות - ראה סיכום עמדות הרבנים הללו במאמר - Reichman E, Tradition 37:2, 2003. כמו כן נידונו השאלות הללו במספר ספרים מאותה תקופה: שו"ת אבן יקרה ח"ג סי' כט; התלמוד ומדעי התבל, ד' מד; שו"ת צור יעקב סי' כח. וראה עוד: שו"ת הרב"ז חאבהע"ז תשובות מבן המחבר סי' ה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה אות טז, וח"י סי' כה פכ"ו אות ג; הרב י.א. ליעבעס, בנועם חי"ד, עמ' פו-קט. וכל זה עוד צריך לימוד ועיון אצל גדולי הפוסקים.
  111. יש להבדיל בין מצב שבו אשה צריכה לעבור ממילא כריתת רחם בגלל בעיות רפואיות, כגון צניחת רחם, שאז מתבטלות שאלות אלו; לבין אשה עקרה בגלל סיבות אחרות, כגון שאין לה שחלות, או שהיא לאחר תקופת הפוריות, שאז אין איסור סירוס לשיטות שאין סירוס אחר סירוס באשה (ראה ע' סריס הע' 213 ואילך והע' 422), אך נותרות הבעיות של סיכון עצמי וחבלה. וגם באיסור חבלה יש לדון שאין זה בדרך של ניציון או ביזיון, והוא נעשה לתועלת, אם כי לא לתועלת של האשה התורמת. ובעניין סיכון עצמי יש לדון מצד שניתוח כריתת רחם הוא ניתוח קל, בפרט אם הוא נעשה דרך הפרוזדור, ויתכן שגדר כזה של סיכון כשהוא נעשה לתועלת של אחרים - מותר. וכן יש לדון בשאלה אם המושתלת היא בגדר פיקוח נפש, כדברי רחל: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי, או שאין כלל גדר פיקוח נפש.
  112. למעשה שאלות אלו נוגעות לסוגית נתוח המת (ראה בהרחבה בע' נתוח המת הע' 143 ואילך). ויש לדון אם המושתלת היא בגדר פיקוח נפש (ראה בהערה קודמת), שאז נידחים איסורים אלו, או שאין היא כלל בגדר פיקוח נפש, ואז חלים האיסורים. אכן יש מקום לומר שאיסור ההנאה לא שייך כאן, כי אין זה כדרך הנאה מבשר המת, ואיסור ניוול יתכן שלא שייך אם כריתת הרחם מהאשה המתה נעשה דרך הפרוזדור, שאז אין כל צלקת נראית לעין; וביטול קבורה יתכן שלא שייך כי האיבר חוזר וממשיך את חיותו, ואין הוא איבר מת, וכדעת הגרא"י אונטרמן בעניין קרנית (ראה ע' השתלת אברים, הע' 244-245). וכל זה עוד צריך לימוד ועיון אצל גדולי הפוסקים.
  113. בשאלה זו דנו בהרחבה רבנים שונים, ורובם ככולם הכריעו שהיולדת היא האם ההלכתית, ולא תורמת הרחם. ראה - שו"ת אבן יקרה ח"ג סי' כט; שו"ת צור יעקב סי' כח; ס' כל בו על אבילות ח"א סי' ג אות כא, בשם ס' התלמוד ומדעי התבל, ד' מד (וכתב שם שהסכים עמו הגאון ר' מאיר אריק. וראה מאמרו של ר' מאיר אריק הבאר, כרך ג, שנה ו, עמ' קי, שנת תר"ץ); שו"ת הרב"ז חאבהע"ז תשובות מבן המחבר סי' ה; הרב י.א. ליעבעס, בנועם חי"ד, עמ' פו-קט; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה אות טז, וח"י סי' כה פכ"ו אות ג. שהוולד הוא בן האשה המושתלת. וראה באריכות דיון היסטורי-רפואי והלכתי בסוגיא זו במאמרים - Reichman E, Tradition 33#:31, 1998; Reichman E, Tradition 37:2, 2003.
  114. ראה בתשובות בהערה קודמת, ובמיוחד ראה בשו"ת ציץ אליעזר שם, שלכתחילה אסור להוציא רחם מאשה אחת ולהשתילה באחרת, ואם עשו לה השתלת רחם חייבת להודיע על כך לפני נשואיה, ואולי אסור לה כלל להינשא.